כשנציג חברת ההשכרה הניח את המפתחות על הדלפק ואמר לי "לנצ'יה מוסא", זו הייתה ההוכחה הסופית בשבילי שאירופה אכן מתאסלמת…
חזרתי אתמול מטיול ארוך ברחבי אירופה, במהלכו נהגתי על כמה מכוניות מקומיות, הראשונה מתוכן הייתה לנצ'יה מוסא באיטליה – 1.3 ליטר טורבו דיזל, גיר ידני.
כשנציג חברת ההשכרה הניח את המפתחות על הדלפק ואמר לי "לנצ'יה מוסא", זו הייתה ההוכחה הסופית בשבילי שאירופה אכן מתאסלמת…
לא מוזה. לנצ'יה מוסא. אבל בכל זאת, באיטליה ישנן כמה הצעות שאי אפשר לסרב להן, ולנצ'יה לשבוע שלם היא אחת מהן.
בחניה (הכפולה, יש לציין) כבר חיכתה לי האיטלקייה השמנמנה והשזופה. היא נראתה קצת כמו לנצ'יה אפסילון שזללה פיצרייה שלמה. קשה להפיק עיצוב מעורר חשק מתוך פרופורציות של מיניוואן קטן, אך מעצבי הבית של לנצ'יה עשו בסך הכל עבודה טובה.
העיצוב האלגנטי ממשיך גם לתוך תא הנוסעים. מושבים נאים, נגיעות כרום פה ושם, ודש-בורד מעוצב כהלכה (כולל רדיו-דיסק מובנה מקורי). איכות החומרים אינה אחידה ונעה בין טוב מאוד לדאצ'יה דלתא, אבל אפשר לומר שהממוצע לא ממש מאיים על מרצדס או BMW. עם זאת, יש לציין שמדובר רק בגרסת ציי-הרכב ("ORO" – רמת הגימור השנייה מתוך חמש), והמצב בגרסאות המהודרות איכותי משמעותית.
המוסא שקיבלתי הייתה חדשה לגמרי, עם 6,000 קילומטרים בתוליים על המונה, ולכן קצת מוקדם לדבר על איכות הרכבה, אבל בורג ואום שמצאתי מטיילים עצמאית מתחת למושב לא בדיוק מבשרים טובות.
לנצ'יה מוסה ( אורן דורי )
כשאומרים "ברומא נהג כמו רומאי" כנראה מתכוונים ל"ברומא נהג כמו משוגע". המוסא מסוגלת להתמודד עם קצב הנהיגה המקומי, אבל דווקא מעדיפה שיוט רגוע ונינוח. אם פנטזתי לרגע על איזו דלתא-אינטגרלה תוססת, הרי שהתבדיתי ובגדול. המוסא מרגישה מנותקת מהכביש מכל הבחינות, ובעיקר מבחינת ההגה החשמלי האיום ונורא שלה. הרבה לנצ'יות קלאסיות היו מתהפכות במגרש הגרוטאות למשמע האנמיות האדישה שהוא מפגין. בין אם משייטים באוטוסטראדה מרומא לפירנצה ובין אם תוקפים פניות בשבילים הסדוקים של טוסקנה – ההגה בשלו, מתנהג אותו הדבר. ולא שהמוסא אינה יכולה לחרוך כבישים, היא פשוט מדכאת מעט את היצר הספורטיבי. דווקא האחיזה שלה גבוהה (אם כי מתערערת יתר על המידה בכבישים משובשים), הבלמים נשכניים למדי, והמנוע מצוין. מנוע ה-1,300 סמ"ק טורבו-דיזל MULTIJET מגיע ב-2 גרסאות שונות, ובמוסא המדוברת מותקן החזק מביניהם – עם 90 כ"ס ו-20 קג"מ. למרות הנפח הצנוע, התחושה היא שבכל מצב, הילוך או מהירות אפשר לדרוך על הדוושה והטורבו יבעט מיד את המכונית קדימה. גם צריכת הדלק הביאה רק נחת. אבל לגבי הסאונד של המנוע, כאן נשבר עוד מיתוס על קונצרטים איטלקיים, כשבמקומם התקבל פס-קול של אתר בנייה. למעשה, היו שם כמה רשרושים וטרטורים מסוימים שעד עכשיו אני באמת לא בטוח אם המכונית הייתה פגומה, או שמא כך זה נשמע בכל מוסא מקבילה.
לנצ'יה מוסה ( אורן דורי )
טוב, לפעמים אני שוכח שלמרות הלוגו המחייב על החזית, מדובר אחרי הכל במיני-מיניוואן, ולא במתחרה במרוצי גראנד-פרי (למרות שגם לשם הגענו, במונאקו). ככזו, אני מניח שהיא מספקת את הסחורה. המושב האחורי מרווח מספיק כדי לאכלס שני מבוגרים בניחותא. לנצ'יה מבטיחים בפרסומים מקום ממשי לשלושה מבוגרים, אבל באופן אישי, לא הייתי מתנדב להיות אחד מהשלישייה.
קיימת במכונית אפשרות נחמדה להטות את משענת המושב האחורי. ובכלל, כמעט היה אפשר לומר שנוחות הנסיעה מצוינת. המתלים והבולמים משככים את המהמורות, והמושבים תומכים היטב. אפילו ברך ימין שלי מעולם לא הרגישה כל כך בנוח עם הפלסטיקים שמתחת להגה. אבל רק כמעט שאפשר להחמיא על הנוחות. החלק העליון במסעדי המושבים הקדמיים פשוט בולט בצורה שערורייתית, מה שגורר כאבי גב בכל נסיעה של מעל ל-30 דקות. אין אפילו טעם לספר מה קורה אחרי נהיגה אינטנסיבית של 4 שעות. אמנם עיצוב המושבים מקנה להם סגנון יוקרתי יותר, אבל אישית הייתי פוסל קניה של מוסא רק על סמך סעיף זה בלבד. גם כאן יש לציין שהגרסאות המפוארות מגיעות עם מושבים שונים, ויתכן ששם המצב טוב יותר.
סיפור דומה קיים עם פתחי המיזוג, שמעוצבים באמת מאוד יפה, רק חבל שצריך קואורדינציה של מנתח-מוח כדי לכוון אותם תוך כדי נהיגה.
מבחינת אבזור, גרסא זו מגיעה עירומה למדי. באיראן עוד היו תולים את מוסא בכיכר המרכזית על התערטלות בפומבי. מרשימה ארוכה של פינוקים בגרסאות היקרות נשארו רק ג'אנטים קלים, מחשב דרך צנוע, ואופציית כוונון מושב הנהג לגובה. אפילו חלונות החשמל האחוריים הוחלפו במנואלות.
תא המטען לא נראה גדול אבל בנוי בצורה יעילה ומסוגל להכיל לא מעט.
קצת קשה להשוות את המוסא לדגמים מתחרים, משום שלא ידוע לי על עוד סופר-מיני-וואנים-פרימיום נוספים בשוק (אולי רק המרצדס A-Class, וגם היא בכלל אנדרוגינוס בפני עצמה). אבל בכל זאת, המוסא מבוססת על פיאט אידאה העממית, שבעצמה בנויה על פלטפורמת הפונטו דור שני, ובגרסת הליסינג גם ככה לא בדיוק נשפך מהמוסא הוד והדר מכל החורים. ביחס למכוניות כמו רנו מודוס, ניסאן נוט ודייהטסו YRV (נכון שהיא כבר הוחלפה, אבל שווקה במקביל למוסא עד לפני כמה שנים), המוסא מרגישה מושקעת זריזה ואיכותית. כנראה שהיא לא תהיה המכונית הראשונה בכניסה למוזיאון לנצ'יה, אבל בסך הכל – מדובר בדגם ראוי.
לנצ'יה מוסה ( אורן דורי )
