לאחר שפשטה את הרגל בריטיש ליילנד בשנת 1975 והולאמה ע"י המדינה, כחלק ממתהליך ההבראה של החברה מונה ע"י ממשלת בריטניה מייקל אדוארדס לתפקיד יו"ר בריטיש ליילנד במטרה להבריא את החברה. כחלק מהתהליך הוחלט על פיתוח סדרה חדשה של דגמים שיהיו קצת פחות מהפכניים ויותר שגרתיים (ובעיקר אמינים) ויפנו לפלחי השוק המרכזיים. תחילה הוצגה ב-1980 אוסטין מטרו, מכונית הסופר-מיני החדשה של היצרן שהפכה ללהיט, ב-1983 הוצגה גם אוסטין מאסטרו אל קטגוריית המשפחתיות הא'צבק, וב-1984 הוצגה גם אוסטין מונטגו כנציגה לשוק המשפחתיות סדאן. עם הדגמים החדשים החלה תקופה טובה עבור החברה שהגדילה את חלקה בשוק הבית שלה ל-20% וב-1984 היתה ליצרנית הרכב האנגלית היחידה שהצליחה להגדיל את מכירותיה, בעיקר על חשבון פורד וג'נרל מוטורס, כאשר ארבע ממכוניות החברה תפסו מקומות מכובדים ברשימת עשרת המכוניות הנמכרות ביותר באנגליה: המטרו, רובר 200, מונטגו ומאסטרו אשר נסקרת הפעם כאן, המכונית שעימה קיוו באוסטין לפתח את ״הגולף הבריטית״.
אוסטין מאסטרו
בחודש מרץ 1983 הושקה האוסטין מאסטרו החדשה, שתוכננה להתחרות בשוק המשפחתיות האצ'בק 5 דלתות הפופולרית באירופה בדגמים מצליחים כמו פורד אסקורט, פולקסווגן גולף, פיאט ריטמו ואופל קאדט. הפרויקט שהחל את דרכו תחת שם הקוד LC10 היה בתכנון הראשוני אמור לספק מכונית משפחתית גדולה שתתחרה בדגמים כמו אופל אסקונה ופורד קורטינה, אולם כחלק מהמאמץ לפנות לקהל גדול ככל הניתן, במהלך הפיתוח הוחלט על מעבר לפיתוח משפחתית קומפקטית יותר, שתוכננה על אותה שלדה מקורית, מה שסיפק בסיס גלגלים של 251 ס"מ, שהיה גדול ב-13 ס"מ מהמקובל לקטגוריה מה שסיפק רכב מרווח במיוחד. מנגד, עיצוב הרכב הסופי הושלם כבר ב-1977, אך בשל אילוצים תקציביים הדגם הגיע לשוק רק 6 שנים מאוחר יותר, מה שסיפק מצד אחד מכונית מודרנית יותר למראה מול צמד הדגמים אותם היא החליפה (האלגרו והמקסי), אולם ביחס לפורד אסקורט והאופל קאדט, היא נראתה כבר מעט מיושנת.
לוח שעונים מדבר…
כחלק מהמאמץ להראות מודרנית, כללה המכונית מבחוץ גם פגושי פלסטיק שנצבעו בצבע המרכב (לא משהו פופולרי באותם ימים), ובתא הנוסעים סיפקה המכונית לצד מרווח טוב מהמקובל לנוסעים, גם חלונות גדולים שסיפקו תחושה אוורירית ושדה ראיה מצוין לכל הכיוונים. בגרסאות היקרות הוצע גם לוח שעונים משולב צג דיגיטלי, והיה גם גימיק חביב של "לוח שעונים מדבר" אשר סיפק התרעות קוליות על בטיחות ותקלות, כמו למשל על חום מנוע גבוה או מפלס דלק נמוך, ואפילו הזכיר את הצורך לחגור חגורת בטיחות. במציאות המערכת המדברת כשלה וההודעות נאמרו לעתים ללא קשר למציאות, כמו למשל "נא לחגור חגורת בטיחות" למרות שהנהג כבר חגר אותה דקות ארוכות קודם לכך, או "מפלס דלק נמוך" למרות שהרכב היה מתודלק עד למקסימום…
מעריב 4/1/1984 : אוסטין מאסטרו מגיעה לישראל. מתוך אוסף הספריה הלאומית.
המאסטרו מגיעה לישראל
בינואר 1984 החלה חברת ״המזרח לשיווק מכוניות״ בשיווק המאסטרו בישראל, שהצטרפה באולם התצוגה לדגמי המיני 1000 והמטרו. המאסטרו החלה את דרכה בגרסת 1.3 ליטר 69 כ"ס עם ניהול אלקטרוני לקרבורטור, ששודכה לתיבת הילוכים ידנית עם 4 הילוכים שנרכשה מפולקסווגן במטרה לשפר את איכות ואמינות הרכב. הביצועים היו סבירים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-14 שניות ומהירות מרבית של 150 קמ"ש. הדגם הוצע ברמת הגימור הגבוהה LE שכללה פגושים בצבע הרכב, שמשות כהות, ריפודי מושבים מהודרים, מד סל"ד, חגורות בטיחות מתכווננות לגובה, מצית, חישוקי גלגלים "13 עם טסות מהודרות והכנה לרדיו הכוללת אנטנה ורמקולים. הממדים החיצוניים היו כאמור גדולים מהמקובל עם מרכב באורך 4.05 מטר, רוחב של 1.69 מטר, גובה של 1.43 מטר ובסיס גלגלים של 251 ס"מ. במבחני דרכים שנערכו לדגם, נרשמו שבחים למרווח המצוין לנוסעים, נוחות הנסיעה הטובה, צריכת הדלק הנמוכה והעיצוב החביב, אולם בסעיף השלילה הופנו תלונות לביצועים, המנוע הרועש יחסית וההילוכים הארוכים שסירסו את המנוע לטובת מתן עדיפות לצריכת דלק טובה יותר. בסה"כ הוגדרה המכונית בעיתונות המקומית כמכונית טובה עבור אוסטין, אך בינונית ביחס למתחרות הטובות שבקבוצה.
הרכב של מלכת היופי 1984
מחיר המאסטרו בארץ היה נמוך ממחירי המתחרות המובילות כמו פולקסווגן גולף, אופל קאדט ופיג'ו 305, אך גבוה ממחירי פיאט ריטמו וסיאט רונדה, ונמוך רק ב-500 שקל ממלכת המכירות סובארו 1300, מה שהפך אותה בעיקר למתאימה לחובבי מכוניות בריטיות. כחלק ממאמצי השיווק, לצד שלל מודעות בעיתונות, המשיכה היבואנית עם המסורת שלה באותם שנים לספק את הרכב כרכב הפרס לזוכה בתחרות מלכת היופי של ישראל. ב-1984 היתה זו ספיר קופמן ז"ל שזכתה ברכב.
1984: אוסטין מאסטרו, רכב הפרס של מלכת היופי ספיר קופמן ז"ל. צילום מתוך מגזין "לאשה"
לא שרדה לאספנות
אוסטין מאסטרו שווקה בעולם בשנים 1983-1986 תחת בריטיש ליילנד ומ-1986 ועד ל-1995 תחת בעל הבית החדש קבוצת רובר, ומכירותיה העולמיות אכזבו עם 605,000 מכוניות בלבד שיוצרו בכל שנות הייצור במפעל בקאולי, אותו מפעל אגב שמייצר בגלגלו החדש את מיני BMW. בישראל היא שווקה בשנים 1984-1988 וממנה נמכרו כאן רק כמה מאות מכוניות. לאורך השנים סבלה המכונית גם מאמינות לא מלהיבה, בעיקר של יחידת הכח והקרבורטור המתוחכם אשר פגעו בביקוש והובילו לירידה מהירה יחסית של המכוניות מהכביש. מרבית הלקוחות הפוטנציאליים של המאסטרו העדיפו כבר לרכוש את המונטגו, גרסת הסדאן שלה שהגיע לארץ שנה מאוחר יותר ונמכרה במספרים גדולים משמעותית. נכון להיום נעלמה לחלוטין המאסטרו מהכבישים, ולפי נתוני משרד הרישוי לא שרדה אף אחת שזכתה לרישוי אספנות. למעשה האחרונה שעוד נעה על הכביש היתה אחת משנת 1988 שירדה מהכביש ב-2015. חוץ ממנה יש עוד 61 מאסטרו לא מבוטלות אבל הסיכוי שמי מהן תחזור מהמתים – די קלוש.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
