תחילת עידן הדינוזאורים
בינואר 1993 החלה חברת ליאו גולדברג בשיווק מותג איסוזו בישראל, המותג היפני האחרון שעשה עליה בשנות ה-90 לישראל וסיכם את פריצת המותגים היפנים לישראל של תחילת שנות ה-90. בניגוד להונדה, טויוטה, מאזדה וניסאן שקדמו לו, איסוזו היה המותג היחיד שלא הציע דגמי מכוניות פרטיות והסתפק עם תחילת השיווק בטנדר האיסוזו איפון והטרופר – רכב השטח היוקרתי הראשון בישראל, שפתח נישה של רכבי פנאי-שטח גדולים ויקרים, בימים בהם רכבי שטח של מותגי יוקרה אמיתיים כמו מרצדס G קלאס וריינג' רובר לא שווקו בישראל.
מקלט מס חדש לעצמאים
עד הגעתו של הטרופר לארץ, עצמאים שרצו לשדר מעמד עם רכב גדול ומפנק ועל הדרך לעקוץ את רשות המסים, רכשו בהמוניהם מסחריות שהתחפשו למיניוואנים כמו שברולט אסטרו ו-GMC ספארי, מיצובישי L300 בגרסת הנוסעים הבכירה ומיניוואן אמיתי כמו טויוטה פריוויה, שכיכבו כאן על הכבישים, כאשר הכרתם כ-"רכב עבודה" זיכתה אותם בקיזוז מע"מ, הכרה בהוצאות של העסק ובקיצור מקלט מס. בשנה שקדמה להגעתו של הטרופר לארץ, לא פחות מ-19% מהשוק נשלט ע"י "רכבי העבודה" האלו. עם גובה של 1.84 מטר ומשקל כולל של 2.5 טון, הטרופר הצטרף בקלות לנבחרת הדגמים שמוכרים כרכבי עבודה הנהנים מהטבות המס, והציע לראשונה את האפשרות הקוסמת לרכב שטח מפנק שהיווה גם סמל סטטוס מקומי.
אביהו בן נון, יו"ר החברה של ליאו גולדברג עם נציגי איסוזו מיפן בהשקת הטרופר בישראל ב-1993. (צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
היעדר תחרות בתחילת הדרך
עם הגעתו לארץ (מספר חודשים קצר בלבד לאחר שהוצג הדגם בחו"ל) נהנה איסוזו טרופר מנישה ייחודית משל עצמו של רכבי שטח גדולים, מפנקים ויקרים. היצע דגמי השטח בישראל היה מצומצם ביותר וכלל רק 5 דגמים נוספים: סוזוקי סמוראי ולאדה ניבה הקטנים והחסונים, דייהטסו פרוזה וסוזוקי ויטארה שהציעו גם מראה אופנתי יותר ושדרוג איכות הנסיעה בעיר, וג'יפ הסופה מייצור מקומי שהיה רכב שטח לכל דבר ובעיקר נמכר לצה"ל, גופים ממשלתיים וחברות טיולים. הטרופר הציע לראשונה רכב שטח אמיתי (שלדת סולם, הנעה 4X4, הילוך כח, סרן אחורי חי ועוד), המשלב לצד יכולות נאות בשטח גם תא נוסעים מאובזר ומפנק ונוחות נסיעה גבוהה גם בעיר, מה שתרם לנהירת לקוחות רבים מעולם המיניוואנים לעידן החדש של רכבי שטח גדולים.
פרסומת ראשונה איסוזו טרופר 1993
היצע הדגמים בארץ
עם תחילת השיווק בישראל בינואר 1993, הוצע הטרופר רק בגרסת המרכב הארוכה שלו, שהוצעה בגרסאות 5 או 7 מושבים והציעה ממדים גדולים עם 4.66 מטר לאורך, 1.74 מטר לרוחב וגובה של 1.84 מטר. בסיס הגלגלים עמד על 276 ס"מ. היצע המנועים כלל מנוע טורבו דיזל בנפח 3.1 ליטר שהפיק 114 כ"ס ויחד עם תיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים והנעה כפולה הציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.6 שניות ומהירות מרבית של 150 קמ"ש, ומנוע בנזין V6 בנפח 3.1 ליטר שהפיק 177 כ"ס ויחד עם תיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים והנעה כפולה הציע ביצועים נמרצים יותר על הכביש עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.7 שניות ומהירות מרבית של 170 קמ"ש. לצד תא נוסעים בסגנון יפני עמוס פלסטיקים, אך עם איכות הרכבה ועמידות גבוהים, הציע הטרופר איכות חיים גבוהה לנוסעים עם מזגן מקורי וחזק (מפוצל בגרסה הארוכה), הגה כח, חלונות,נעילה ומראות חשמליים, אנטנה חשמלית, ריפודי קטיפה, בלמי ABS ואופציה לגג שמש, בקרת שיוט, חישוקי מגנזיום וקיפול מושבים אחוריים. מאוחר יותר הצטרפו הגרסאות הקצרות של הדגם שצוידו ב-3 דלתות ונתנו מענה לגרסאות הקצרות של הפג'רו והטראנו.
פרסומת איסוזו טרופר 2000
1999- מתיחת פנים מקיפה
בשנת 1999 עבר הדגם גם מתיחת פנים מקיפה שהציעה מראה חיצוני מעודכן, שדרוג תא הנוסעים, האבזור והבטיחות, וגם הצטרפה להיצע גרסת טורבו-דיזל חדשה "טרופר TDI" עם מנוע 3.0 ליטר חזק יותר 159 כ"ס ו-34 קג"מ, עם תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית ועם אופציה לרמת גימור נמוכה יותר "S" שנתנה מענה לתחרות הגבוהה בשוק וצוידה במחיר נמוך משמעותית. לצידה הוצע הטרופר הארוך גם בגרסת 3.5 ליטר 215 כ"ס (9.2 שניות ל-100 קמ"ש) ואופציה לחבילת אבזור יוקרתית (ריפודי עור, גג שמש חשמלי, דיפוני עץ ועוד).
איסוזו טרופר 1999
הכי יקר
עם השקתו של הטרופר בארץ, צויד הדגם במחיר התחלתי של 127,000 שקל לגרסת הדיזל הידנית ו-133,000 שקל לגרסת הבנזין האוטומטית. ביחס לרכבי השטח האחרים והבודדים שהוצעו באותה שנה בארץ, יכולתם לרכוש באותו הכסף 3 רכבים של לאדה ניבה (40,800 שקל), או 2 סוזוקי סמוראי (65,500 שקל), 2 ג'יפים מסוג סופה (67,200 שקל) וגם אם הייתם בוחרים ברכב השטח היקר ביותר עד אז בארץ – סוזוקי ויטארה 1.6 ליטר אוט' (84,700 שקל), הייתם נשארים עם עודף מכובד בחשבון הבנק. הטרופר היה אף יקר יותר גם ממיניוואנים כמו GMC ספארי ושברולט אסטרו בגרסותיהם הבכירות, אך בהפרשים קטנים יותר. שנה מאוחר יותר, החלו להגיע גם המתחרים: לנד רובר דיסקברי, מיצובישי פאג'רו, ניסאן טרנו וטויוטה פור- ראנר שהזניקו את מכירות קטגוריית רכבי השטח החדשה בארץ דרמטית, וחיזקו את מעמדה כסמל הסטטוס החדש של מעמד הביניים המצליח, בעיקר על-חשבון קטגוריית המיניוואנים שסבלה מירידה משמעותית במכירות.
איסוזו טרופר בשירות המשטרה (צילום: אורשי גבאי)
ניצח מבחן השוואתי מקומי
לצד הפופולריות של הטרופר בארץ בשוק הפרטי וגם בשוק המוסדי (שירת גם בצה"ל, מג"ב, משטרה ושלל גופים ממשלתיים), למרות שלא היה סחיר ברמה של הפג'רו והלנד קרוזר, נהנה עם השנים הטרופר גם כמשומש מביקוש גבוה בקרב חובבי נהיגת שטח מוגבלי תקציב, שאימצו בחיבה את רכב השטח הגדול והמרווח, המאובזר ונוח מהמתחרים, העמיד והאמין (רכבים מטופלים לפי הספר עברו גם 600,000 ק"מ ללא בעיות קריטיות, אך חלק מדגמי הדיזל סבלו מבעיות אמינות רבות). בשנת 2011 נקראו 4,500 מדגמי הדיזל שלו שנמכרו בארץ לריקול, כדי להחליף חלקי חשמל לא תקינים שגרמו לעיתים רחוקות לתקיעה של הסל"ד גבוה. במבחן השוואתי שערך מגזין "אוטו" בשנת 1997, עימת המגזין את הטרופר הארוך והידני מול מיצובישי פאג'רו וניסאן טראנו, במבחן בו זכה הטרופר והוכתר כרכב שמציע את החבילה הכוללת הטובה ביותר.
פרסומת איסוזו טרופר 1997- מנצח מבחנים השוואתיים
התגייס לצה"ל וגרר ביקורת בעיתונות
בשנת 1999 התגייס הטרופר גם לצה"ל, כאשר נבחר להיות רכב השטח החדש של קצינים בכירים בצבא (מפקדי חטיבות, מפקדי אוגדות וקצינים בכירים בפיקודים השונים). הטרופר שהחליף בצה"ל את דגמי הבלייזר הוותיקים, שירת בצבע כ"רכב חום", שנועד לתפקידי שטח בלבד, ומאות עותקים שלו נרכשו ע"י משרד הביטחון במשך שנתיים. יחד עם זאת, ציודם של הקצינים הבכירים ברכב שטח בעלת תדמית יוקרתית מנקרת עיניים, ונצפה על בסיס קבוע ברחבי המדינה כאשר הקצינים היו יוצאים איתם הביתה בניגוד לתקנות, גרר שלל ביקורת בעיתונות. כחלק מהניסיון למזער את הביקורת, חלק מהדגמים נצבעו בהמשך בצבע לבן בהוצאה נוספת של הצבא (במקום סוג של אפור צבאי ייחודי) כדי לנסות פחות לבלוט על הכביש העירוני. הטרופר שירת בצבא עד לשנת 2007, אז הוחלף ע"י מיצובישי פאג'רו.
מתוך כתבה ב-YNET ב-2001
סיפור הצלחה
איסוזו טרופר היה כאמור חלוץ עידן רכבי השטח הגדולים והיוקרתיים בישראל, ולמרות תג מחיר גבוה זכה להצלחה מרשימה כבר עם הגעתו. עוד לפני שהחל מסע הפרסום הראשון של הדגם בשנת 1993, דיווחה היבואנית בזמנו על מכירת כל המשלוח הראשון שהגיע לארץ (60 מכוניות) ע"י לקוחות שקראו על הגעתו של הדגם לארץ וזיהו את הפוטנציאל של הנישה החדשה והיוקרתית. בסיום שנת השיווק הראשונה כבר נעו על הכבישים בישראל קרוב ל-400 טרופרים. גם בשנים הבאות ולמרות הצטרפות מתחרים רבים לקטגוריה, נהנה הטרופר ממכירה של מאות רכבים מדי שנה, שנבעו בין השאר מהרחבת היצע הדגמים, הצמיחה החדה בביקוש לדגמי שטח בארץ וגם תמיכה משמעותית של היבואן בפיתוח ענף השטח (מסעות איסוזו צ'לנג' בעולם) ופרסום מאסיבי של הדגם בעיתונות. בשנת 2002 סיים הדגם את השנה עם 852 מסירות, שהקנו לו את המקום הראשון בקטגוריה. לא רע בשביל רכב שכבר היה וותיק למדי בשוק.
איסוזו טרופר שמוצע למכירה לפירוק
האם ישרוד לאספנות?
איסוזו טרופר שווק בארץ עד שנת 2004 ונהנה ממכירות של מאות עותקים מדי שנה. למרות הייעוד לנסיעות שטח מאומצות (בעיקר כמשומש לג'יפאים חובבי שטח שרבים מהם שדרגו אותו והפכו אותו לחיית שטח), הודות למכלולים עמידים ואמינות גבוהה, הטרופר עדיין מככב בכבישים ובשטח ולא נדיר לפגוש אחד כזה היום. נכון ליום פרסום הכתבה, 32 מודעות למכירה נצפו ביד 2, רובם מדגמי תחילת שנות ה-2000 אז מצאנו אחד גם משנת הייצור 1994. האם בעוד שנתיים נוכל לפגוש כבר טרופר אספנות מהראשונים שהגיעו לארץ? ימים יגידו.
