עשרות פניות של יזמים ואנשי עסקים ישראלים נרשמו במשרדי טויוטה בסוף שנות ה-80, שניסו את מזלם לקבל את זיכיון יבוא טויוטה לישראל בימי החרם הערבי. בין אותם אנשים יכולתם למצוא אז את איש העסקים רמי אונגר, שהיה בקשר עם הנהלת טויוטה ביפן וניסה לשכנע אותם לקבל את הזיכיון בשל היותו יבואן דייהטסו בישראל שהיתה חברת בת של טויוטה, וכן את משפחת עיני, הבעלים של חברת המזרח, שהצליחו להיות הראשונים ששברו את המחסום, וקיבלו את הזיכיון להביא את טויוטה קורולה לישראל באופן רשמי, אך לא תחת השם הנכסף "טויוטה", אלא תחת השם "ג'יאו", שהיתה חטיבת בת של ג'נרל מוטורס האמריקאית שהתמחתה בייצור ושיווק דגמים מהמזרח בארה"ב. הניסיון הזה, לא שרד בישראל אפילו שנה. סיפורה של ג'יאו פריזם בישראל.
גי'או (GEO) היה מותג אמריקאי וחברת בת של ג'נרל מוטורס, שהתמחתה בייצור דגמים זולים מהמזרח בארה"ב תחת השם "GEO" ושיווקה דגמים של איסוזו, סוזוקי וטויוטה מיפן ודייהו מדרום קוריאה, כאשר המכונית הפופולרית טויוטה קורולה יוצרה במפעל החברה בקליפורניה ושווקה תחת השם "גי'או פריזם". בשנת 1990, לאחר ביקור בארה"ב של שלמה ודוד עיני הבעלים של חברת המזרח, שהיתה היבואנית בישראל של דגמי אולדסמוביל, פונטיאק, GMC ואוסטין רובר, נחתם הסכם ליצוא דגמי ג'יאו פריזם לישראל. אחת הבעיות שהתפתחו טרם התחלת היבוא לארץ, נגעה לזיכיון היבוא של חברת המזרח גם לדגמי רובר, והחשש שהחברה תחל לייבא לישראל גם את רובר 416, שהיתה למעשה הגרסה הבריטית של הונדה סיוויק, ובכך להציע תחת אותו יבואן גם את אחת המתחרות הבולטות של הקורולה בעולם.
מתוך עיתון מעריב 1990
"טכנולוגיה יפנית בעוצמה אמריקאית"
בחודש ינואר 1991 החל שיווק ג'יאו פריזם בישראל, שהיתה למעשה טויוטה קורולה שיוצרה במפעל משותף של טויוטה וג'נרל מוטורס בארה"ב, עם שינויים קלים והתאמה לטעמו של הלקוח האמריקאי הממוצע. מסע הפרסום הראשון כלל את הסלוגן "טכנולוגיה יפנית בעוצמה אמריקאית", הדגיש את לוגו "GM" והתעלם לחלוטין מאזכור השם טויוטה, שגם בעידן ההוא היתה יכולה להיות מקדם מכירות מעולה למותג החדש בארץ. הסיבה העיקרית היתה ביצוע היבוא בדלת האחורית של טויוטה והרצון לא לעורר את החרם הערבי על ישראל, אך כשנשאל אז דוד עיני מבעלי סוכנות המזרח אם נכנע לחרם הערבי, הוא צוטט בכתבה של יוחאי רפאלי בעיתון מעריב בתגובה : "פשוט לא שמנו לב, אין סיבה להסתיר את האמת. פריזם מיוצרת במפעל שחציו שייך לטויוטה ואת זה לא יקחו ממנה"…
1991: שלט חוצות ראשון גי'או פריזם
"מכונית ה-1600 החזקה בישראל"
ג'יאו פריזם שווקה בישראל בשנות הדגם 1991-2 והיתה כאמור טויוטה קורולה עם התאמות קלות לשוק האמריקאי. הדגם נחת בישראל בגרסת LSI שצוידה במנוע 1.6 ליטר, 16 שסתומים 105 כ"ס שהוצע בשילוב לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 3 הילוכים והציע תאוצה של 11.5 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 170 קמ"ש. האבזור לא היה נדיב במיוחד וכלל צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, בקרת שיוט והגה כח, כאשר בסעיף הנוחות, תוארה בעיתונות הרכב הישראלית המכונית כאחת המשפחתיות הנוחות ביותר, הודות למתלים רכים בסגנון אמריקאי שדי גיהצו את הכביש, אך התנהגות הכביש שלה היתה הרבה פחות טובה. לצידה הוצעה הגרסה המעניינת יותר: פריזם GSI, שצוידה במנוע 1.6 ליטר 130 כ"ס והזרקת דלק ממוחשבת, שהפכו אותה למכונית ה-1,600 סמ"ק החזקה בישראל באותה תקופה, שיחד עם תיבת הילוכים אוטומטית עם 4 הילוכים, הציעה תאוצה ל-100 קמ"ש בקצת פחות מ-10 שניות, התנהגות כביש טובה משמעותית (עקב מתלים קשיחים יותר) וחבילת אבזור ספורטיבית שכללה גם חישוקי מגנזיום, ספוילר אחורי וארבעה בלמי דיסק, כאשר הקדמיים אפילו מאווררים. צמד המכוניות שהגיעו לארץ, נהנו גם ממפרט אמריקאי למהדרין שכלל ספידומטר במיילים (עם תצוגה קטנה גם בקמ"ש), מושבים עם ריפודי קטיפה, מזגן אמריקאי חזק במיוחד, חגורות בטיחות כפולות שנסגרות אוטומטית על הנהג והנוסע לצידו, רדיו טייפ של DELCO ועוד.
ג'יאו פריזם LSI
הקורולה הלא סחירה היחידה בישראל…
במחירים של 68,300 שקל לדגם ה-LSI ו-77,700 שקל לדגם ה-GSI שהיו גבוהים ביחס לכל המשפחתיות ששווקו כאן באותה תקופה (הונדה סיוויק EX המפוארת והיקרה ב-68,200 שקל), הציבור הישראלי לא הסתער על "הקורולה" הראשונה שנחתה בארץ, וכמה מאות בודדות של הרכב הגיעו לכאן בסופו של דבר, כאשר את המכה האמיתית, קיבלה הג'יאו פריזם כבר בשנת השיווק הראשונה שלה בארץ, עם הודעתה של טויוטה העולמית על התחלת שיווקו של המותג בישראל באופן רשמי והענקת הזיכיון היבוא לחברת יוניון מוטורס, שתייבא את שלל דגמי טויוטה לישראל החל משנת המודל 1992. פתיחת סוכנות רשמית של טויוטה בישראל, יחד עם תג מחיר זול יותר משמעותית לקורולה האמיתית מיפן (64,500 שקל לאוט'), הביאו לסיום שיווק מותג ג'יאו בישראל והשארת שלל לקוחות מאוכזבים, עם רכב שלפחות לא סבל מאמינות בעייתית, אך כן מסחירות נמוכה ושחיקת מחיר גבוהה. נכון להיום, נעלמו כל המכוניות כבר מהכבישים ובלוחות היד 2 לא ניתן למצוא אפילו אחת. מעניין אם אכן נותרו רכבים כאלו ששרדו ואולי אף יגיעו לשוק האספנות בשנה הבאה.
