נוסטלגיה לשבת: ניסאן פרימרה דור 1 – מכונית ההנעה הקדמית הטובה ביותר בתחילת שנות ה-90' ?

הדור הראשון של ניסאן פרימרה היה הרכב היפני הראשון שפותח כדי לכבוש את אירופה. לשם כך הקימה ניסאן את המפעל היפני הראשון באירופה, שהשקיע רבות בפיתוח משפחתית בעלת התנהגות כביש, ביצועים ונוחות ברמה אירופאית, ובדרך שכח להשקיע גם בעיצוב…

ששי כהן 06 בדצמ, 2024
ניסאן פרימרה דור 1

בשנות ה-80 תעשיית הרכב הבריטית כבר היתה רחוקה מגדולתה ומרבית יצרני הרכב שלה נקלעו לקשיים. הבריטים חיפשו אחר מושיע שינסה להחיות את תעשיית הרכב הגוססת שאיימה על עבודתם של רבבות עובדים, וב-1985 הגיעה הישועה כאשר יצרנית הרכב היפנית ניסאן רכשה את אחד ממפעלי הרכב הכושלים בסאנדרלנד, בריטניה, וביקשה להפוך אותו למפעל הרכבה הראשון של יצרן רכב יפני על אדמת אירופה. עבור הבריטים מדובר היה בהזדמנות להציל קצת את תעשיית הרכב המקומית ששקעה בבוץ עמוק, אך מדינות רבות באירופה הביעו תרעומת שבריטניה הכניסה "סוס טרויאני" לאירופה שבעתיד עשוי ליצור נזק נרחב לתעשיית הרכב האירופאית. בשלב הראשון לפעילות החל המפעל באנגליה להרכיב את ניסאן בלו בירד המשפחתית הוותיקה, אולם ב-1990 הפך רשמית למפעל ייצור מלא, אשר ייצר את הדור הראשון של ניסאן פרימרה שפותחה במטרה לכבוש את שוק המשפחתיות באירופה.


פתיחה ברגל שמאל

הפרימרה היתה הניסיון הראשון לפתח ולייצר באירופה מכונית משפחתית שתקלע בדיוק לטעמם של הלקוחות האירופאים אניני הטעם. לצערה של ניסאן, הפעילות החלה ברגל שמאל משום שהיצרן ביקש לפתח רשת שיווק בריטית חדשה עבור דגמי ניסאן באירופה, במהלך שהרגיז את היבואן המקומי שהחזיק בזיכיון היבוא והשיווק של ניסאן בבריטניה מאז שנות ה-60. במסגרת מלחמה מתוקשרת שניהלה ניסאן מול המפיץ העצבני אשר לוותה בתביעות משפטיות, התגלו גם שחיתויות חמורות בקרב המפיץ, שבצעד נואש נטש המאבק ועל הדרך גם ברח מבריטניה, רגע לפני הפרמיירה של הפרימרה ב-1990…

משפחתית יפנית שמהווה אמת מידה לאירופאיות?

בפיתוח הפרימרה ביקשה ניסאן לפתח משפחתית שתקלע בדיוק לטעמם של האירופאים ותיכנס לקטגוריית המשפחתיות הגדולות והפופולרית שם, במטרה להקפיץ דרמטית את מכירות ניסאן באירופה. והיפניים אכן עשו שעורי בית היטב: הם פיתחו את הדגם על פלטפורמת הנעה קדמית איכותית שיחד עם מערכת מתלים ברמה אירופאית, הגה כח חשמלי שנחשב בזמנו לאחד הטובים ביותר שהציעה תעשיית הרכב היפנית ומנועי 16 שסתומים יעילים ששודכו לתיבות הילוכים ידניות או אוטומטיות, סיפקה המכונית חווית נהיגה מהנה שלוותה בנוחות גבוהה, ואל אלו הצטרפה גם איכות הרכבה שהיתה בכמה רמות מעל למקובל בתוצרת הבריטית. כאשר באו אנשי פורד לפתח את המונדאו, היורשת של הסיירה, הם חיפשו אמת מידה לצורך השוואה והבחירה נפלה על הפרימרה של ניסאן, אותה תארו אז כמכונית ההנעה הקדמית הטובה ביותר של תחילת שנות ה-90'.

ניסאן פרימרה 1995

עיצוב עצוב

יחד עם זאת, בדרך לפתח את המשפחתית האירופאית המושלמת, הם שכחו להשקיע בעניין אחד קטן אבל חשוב: העיצוב. מדובר היה באחת המכוניות בעלות העיצוב הכי משעמם, שקוף וחסר חן, שנראה כמו גרסה מגודלת של הניסאן סאני, אך בעוד שבסאני העיצוב היה עוד סביר לפלח המשפחתיות הקומפקטיות, הפרימרה יועדה להתחרות בקטגוריית המשפחתיות הגדולות, בדגמים כמו פיג'ו 405, פורד מונדאו ומאזדה 626, ומולן היא פשוט היתה משעממת. הדגם ששווק בישראל, הגיע גם לאחר מתיחת הפנים שכללה ניסיון להקנות לרכב חזית ספורטיבית יחסית למראה, אך גם זה לא ממש עזר לה. בנוסף, עם מרכב באורך של 4.4 מטרים בלבד, שהיה קצר בערך ב-30 ס"מ מהמתחרות, יחד עם בסיס גלגלים צנוע של 255 ס"מ, היא נראתה גם קטנה וקרובה מדי בממדים למשפחתיות סדאן הקומפקטיות יותר.

ניסאן פרימרה מגיעה לישראל

קרוב ל-5 שנים לאחר שהוצגה באירופה ולאחר שכבר הספיקה לעבור מתיחת פנים ראשונה, במרץ 1995 החלה 'פסיפיק' היבואנית (מקבוצת בני משה קרסו) בשיווק הדגם בישראל, שבארץ זכה למעמד של 'מכונית מנהלים', בזכות מידותיו המעט יותר גדולות ביחס למשפחתיות הקלאסיות בארץ וציודו במנוע 2.0 ליטר. הפרימרה (שכונתה בפני רבים גם כפרימיירה) שווקה בארץ בדגמי סדאן ו-5 דלתות שימושית יותר, והשתלבה בארץ בהיצע הדגמים של היצרן מעל לסאני המשפחתית ומתחת למקסימה – מכונית המנהלים האמיתית של היצרן. לצידה התייצבו באותה תקופה באולם התצוגה המקומי גם מכונית הספורט ניסאן 200SX ורכב השטח המצליח טראנו, ולצידן קשה היה לפרימרה עוד יותר לבלוט, ובקטגוריית מכוניות המנהלים בה להופעה חיצונית אלגנטית ונחשקת יש משמעות רבה, מול מתחרות כמו מאזדה 626, מיצובישי גאלאנט וסיטרואן קסנטיה, לפרימרה לא באמת היה סיכוי.

ניסאן פרימרה 1995

1995: ניסאן פרימרה במבחן במגזין "אוטו". צילום: דניאל חכים

היצע הדגמים בארץ

הפרימרה שווקה בארץ עם מנוע בנזין 2.0 ליטר, 16 שסתומים, שהפיק 125 כ"ס ו-16.7 קג"מ ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים. הביצועים היו נאים יחסית עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11.5 שניות ומהירות מרבית של 195 קמ"ש, ועל הכביש היא הציעה את התנהגות הכביש הטובה ומהנה מבין היפניות המתחרות לצד נוחות נסיעה גבוהה בסגנון האירופאיות המובילות. כיאה לדגמי ניסאן מאותה תקופה, תא הנוסעים היה מבודד היטב מרעשי חוץ ומנוע. אבל בדומה לעיצוב החיצוני החיוור, גם תא הנוסעים נראה כמו סאני משודרגת והתקשה להציע אפילו ניחוח קל של מכונית מנהלים. האבזור (רמת גימור SLX) כלל את כל האבזור המחושמל בתוספת ריפודי קטיפה למושבים, טסות לגלגלים, פנסי ערפל קדמיים, אנטנה חשמלית, כרית אוויר לנהג, ABS וספוילר אחורי, אך גם מרווח הפנים התקשה לבלוט מעבר למשפחתית שגרתית. נפח תא המטען היה מכובד ועמד על 440 ליטר.

ניסאן פרימרה דור 1

תחרותית במחיר

מחיר ניסאן פרימרה עם הגעתה לארץ בשנת 1995 עמד על 97,500 שקל ונחשב אפילו לזול משמעותית מגרסאות ה-2.0 ליטר של המתחרות. אופל וקטרה הוצעה מ-113,900 שקל, טויוטה קארינה מ-110,500 שקל, מאזדה 626 מ-110,900 שקל, סיטרואן קסנטיה מ-104,100 שקל ופורד מונדאו מ-108,400 שקל. למרות שהפרימרה לא נפלה ממרביתן ביכולות הכביש, הנוחות והביצועים, במחיר שגירד את ה-100,000 שקל התקשתה המכונית למצוא לקוחות באולם התצוגה שיסכימו לשלם מחיר של מכונית מנהלים על מכונית כל-כך שקופה, שנראית כמו מהדורה מחודשת של הסאני המשפחתית. את עיקר מכירותיה המועטות בארץ, היא עשתה בעיקר בחברות להשכרת רכב שהעריכו את מחירה הזול ותדמיתה היפנית.

ניסאן פרימרה 1995

ניסאן פרימרה 1995. צילום: centro.co.il

תשרוד לאספנות?

הדור הראשון של ניסאן פרימרה שווק בארץ בסה"כ שנתיים (1995-1996) וממנו נמכרו כאן בסה"כ כ-200 יחידות, רובן מדגם הסדאן 4 דלתות ומקצתן מגרסת ה-5 דלתות. היו גם כמה יחידות בודדות שהגיעו לארץ בייבוא אישי בעיקר עבור דיפלומטים, עם מפרט שונה שכלל מנוע 1.6 וגיר רגיל. העובדה שמחירה עמד במאות שקלים ספורים מעל מדרגת קבוצה 3 לצורך חישוב שווי ערך, פגע גם בהצלחתה בציי הרכב החשובים. למרות שיוצרה בבריטניה, האיכות היתה ברמה היפנית וכך גם האמינות, אך חוסר הצלחה כמכונית חדשה והפסקת הייבוא לאחר שנתיים בלבד הובילו לסחירות נמוכה ומחירון נמוך שהיה גם מאוד גמיש בעסקאות היד שניה. עם התקדמות השנים ומעורבות בתאונות שונות נחשף גם מחסור בחלפים זמינים בשל נדירותה, ועלויות גבוהות של חלפים מקוריים זרזו את ירידתה מהכביש. נכון להיום, לפי נתוני משרד הרישוי, לא שרדה אף מכונית על כבישי ישראל. האחרונה שנסעה כאן אגב, ירדה מהכביש בינואר 2023. האם נתגעגע אליה? כנראה שלא.

  • תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
Audi

עוד מנוסטלגיה

ימי מכירות