לפני שסאנגיונג קוראנדו הפך לאחד מרכבי השטח המסקרנים, שלא לומר מוזרים, שנראו כאן בשנות ה-90, הוא עבר דרך ארוכה שהחלה בכלל כג'יפ אמריקאי. הדור הראשון של הקוראנדו שהוצג ב-1982, התבסס על Jeep CJ-7 שיוצר בקוריאה ברישיון, עם מרכב קצר, הנעה כפולה ואופי של ג'יפ קשוח מהאסכולה הישנה. אלא שבדור השני הגיע השינוי הגדול: הקוראנדו קיבל עיצוב עצמאי ומיוחד, קשרים טכנולוגיים למרצדס ומראה שדרש לא מעט הסתגלות – מאפיין שהיה מזוהה עם דגמי סאנגיונג באותה תקופה. למרות המראה ה"אופנתי" יחסית, הקוראנדו לא היה SUV במובן המודרני של המילה, כפי שהיו טויוטה ראב-4 והונדה CR-V, שהגיעו לשוק באותה תקופה. מתחת לעיצוב הלא שגרתי הסתתר רכב שטח אמיתי, עם שלדה נפרדת, הנעה כפולה והילוך כוח, כזה שנבנה קודם כול כדי להתמודד עם השטח, ורק אחר כך עם האספלט.
עיצוב חריג לטוב ולרע. שימו לב לפנסי האיתות הענקיים בחזית
עיצוב יוצא דופן
הדור השני של סאנגיונג קוראנדו הוצג בעולם ב-1996 והתבסס על שלדה מקוצרת של המוסו, רכב השטח הגדול יותר של היצרן. אחד ההיבטים המסקרנים ביותר בו היה, כמובן, העיצוב. סאנגיונג שכרה את המעצב הבריטי קן גרינלי, שעבד גם עבור אסטון מרטין, והתוצאה הייתה רכב קצר, גבוה ובעל שלוש דלתות, עם קשתות גלגלים מודגשות, גלגל רזרבי חיצוני ומראה שהושפע בבירור מעולם רכבי השטח הקלאסיים, אבל קיבל פרשנות קוריאנית מאוד של שנות ה-90. זו הייתה מסוג המכוניות שקשה להישאר אדישים אליהן: עבור חלק מהאנשים היא הייתה מיוחדת ונועזת, עבור אחרים פשוט מוזרה, ויש שיגידו אפילו מכוערת. כך או כך, הקוראנדו בהחלט לא היה רכב שעבר ברחוב בלי למשוך תשומת לב. עם 4.26 מטר לאורך, 1.85 מטר לרוחב וגובה של 1.84 מטר, הוא היה קצר ב-39 ס"מ מהמוסו, אך נחשב לרכב השטח עם המרכב הקצר הגדול בישראל באותה תקופה.
אפריל 1997 – מגזין "אוטו" מדווח על הגעתו של הקורנדו לישראל
סאנגיונג קוראנדו מגיע לישראל
במרץ 1997 החלה חברת פרמאונט, יבואנית לאדה וסאנגיונג באותה תקופה, בשיווק הקוראנדו בישראל שהצטרף באולם התצוגה לסאנגיונג מוסו הגדול יותר. היחוד שלו בקטגורייית רכבי השטח בארץ היתה האפשרות לרכוש SUV עם מרכב קצר עם מנוע דיזל ותיבה אוטומטית, שהיתה חסרה למתחרים. סאנגיונג הייתה באותה תקופה גם בקשר טכנולוגי הדוק עם מרצדס-בנץ, והמנועים ותיבות ההילוכים של הקוראנדו יוצרו ברישיון מרצדס. הדגם שווק בארץ בתחילת הדרך עם מנוע דיזל 2.9 ליטר, חמישה צילינדרים, מנוע בעל מוניטין של יחידה פשוטה, קשוחה ועמידה. ההספק עמד על 99 כ"ס ו-19.6 קג"מ והביצועים היו עצלים במיוחד עם תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-23.3 שניות (20.2 שניות בדגם הידני והנדיר כאן) ומהירות מרבית של 145 קמ"ש. מעט מאוחר יותר לאחר תחילת השיווק, התעדכן המנוע מתוצרת מרצדס וקיבל מגדש טורבו שהעלה את ההספק ל-120 כ"ס ושיפר את הביצועים, אם כי אלו הוסיפו להיות עצלים על הכביש עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-19 שניות.
סאנגיונג קורנדו דור 2. צילום: שלמה וולקוביץ' – מגזין אוטו
רכב שטח של ממש
למרות המראה ה"אופנתי", לקוראנדו הייתה הנעת 4X4 מסוג Part-Time עם מצבי 2H, 4H ו-4L, כלומר גם הילוך כוח לנסיעה בשטח קשה, כאשר השילוב להנעה כפולה והילוך כח נעשה באמצעות כפתור חשמלי (עד מהירות 60 קמ"ש, אך עבר הרכב אוטומטית להנעה אחורית). המתלה הקדמי היה עצמאי עם מוטות פיתול, בעוד שמאחור היה סרן חי עם קפיצים. כלומר, מאחורי העיצוב המיוחד הסתתר רכב עם יכולות שטח של ממש, אם כי מרווח הגחון שלו עמד על 19.5 ס"מ בלבד. יחד עם זאת, למעט הביצועים העצלים במיוחד, גם על הכביש הוא הפגין נימוסים עם נוחות נסיעה גבוהה הודות למתלים הרכים יחסית, וזה היה אחד מיתרונותיו הבולטים מול הג'יפים בעלי המרכב הקצר.
תא נוסעים
אחד הפרטים המשעשעים בדור הזה היה מבנה לוח המחוונים: היו למעשה שתי "קשתות" משני צדי ההגה, מה שאפשר להקל על הסבת המכונית להגה בצד ימין וגם חסך עלויות ייצור. בצד הנוסע שובץ בתוך הקשת ידית אחיזה. רשימת האבזור כללה הגה כח, מזגן מקורי, נעילה מרכזית, חלונות ומראות חשמליים, דיפונים דמויי עץ ו-ABS. הנדסת האנוש היתה פחות מוצלחת עם פיזור מתגים לא ברור, כמו למשל במרכז לוח השעונים כפתור להעברה ל-4X4 וצמוד אליו כפתור להפעלת המגב האחורי. איכות החומרים היתה פשוטה, וגם איכות ההרכבה לא הלהיבה, והתאימה לאיכות הקוריאנית הלא ממש מוצלחת של שנות ה-90.
תמחור והקושי בהחדרת הדגם
מחיר הדגם עם השקתו בארץ ב-1997 היה גבוה מהציפיות ונקבע על 125,150 שקל לגרסה הידנית ו-133,350 שקל לגרסה האוטומטית, כאשר היבואן העריך שהממדים הגדולים של הרכב, יחד עם השילוב המבוקש והנדיר של דיזל-אוטומט על מרכב קצר יביא הרבה לקוחות. מנגד, ניסאן טראנו קצר הפופולרי ומוכח עלה רק 14,000 שקל יותר. יחד עם זאת, המצב העולמי של סאנגיונג היה מאוד קשה באותה תקופה. החברה היתה שקועה בקשיים פיננסיים קשים ובחובות של כ-4 מיליארד דולר, שנבעו בין היתר מרכישות יקרות של זכויות ייצור מנועים ושימוש בפלטפורמות של מרצדס. המצוקה התקציבית של החברה היתה כה חמורה, עד שצוות הפיתוח הקוריאני שלה שנשלח לגרמניה סבל ממחסור בתקציב אלמנטרי למזון וללינה… בנוסף, על אף שמרצדס החזיקה ב-2.9% מהמניות של החברה, ניכר היה כי היא לא מעוניינת להיכנס עמה לשותפות גדולה יותר.
חלק ניכר מהרכבים בארץ שודרגו עם השנים. צילום: גדי ש.
1999 – סאנגיונג הופכת לדייהו ומחליפה יבואן בישראל
דגמי המוסו והקוראנדו הפכו את סאנגיונג ליצרנית המתמחה ברכבי שטח, עם נוכחות הולכת וגדלה גם בשווקי היצוא. אלא שהמשבר הכלכלי שאליו נקלעה החברה איים על עתידה. ב־1997 רכשה דייהו מוטורס את השליטה בסאנגיונג, וב־1999 החלו להגיע לישראל הדגמים תחת המותג דייהו. חברת פארמונט שייצגה את סאנגיונג בישראל הפסיקה באופן חד צדדי לתת שרות לכלים שהגיעו עוד לפני שהיבוא עבר לידי טלקאר וכך נמצאו הלקוחות במצב בעייתי לתקופה קצרה. עם המעבר היבוא לידי טלקאר, התמקדה היבואנית בשיווקה של הגרסה האוטומטית בלבד והגבירה את מאמצי השיווק של הדגם שסבל מתדמית בעייתית בארץ. השילוב עם דייהו העולמית לא החזיק מעמד זמן רב. דייהו עצמה נקלעה למשבר פיננסי חמור בעקבות המשבר האסייתי, וב־2000 מכרה את סאנגיונג וב-2002 הקורנדו והמוסו חזרו לישראל שוב תחת סאנגיונג.
2000- תכנון להביא את הגרסה הצבאית לישראל
בשנת 2000 פרסם מגזין "אוטו" שחברת "טלקאר", יבואנית דייהו, בוחנת את תחילת ייבוא הגרסה הצבאית של הקוראנדו ("מיליטרי") – רכב שטח קשוח, פשוט וחסון המיועד לשימושים תובעניים בצבא ובציים מסחריים כמו חברות טיולים. ה"מיליטרי" הציע יכולות שטח משופרות בזכות מרווח גחון מוגדל וזוויות גישה ונטישה עדיפות, לצד גג ברזנט נפתח, תא נוסעים ספרטני ושתי שורות מושבים אורכיות מאחור להסעת ארבעה נוסעים נוספים. מתחת למכסה המנוע שכן מנוע הטורבו-דיזל המוכר מבית מרצדס (2.9 ליטר, 120 כ"ס) ששודך לתיבת הילוכים ידנית בלבד, כאשר מחירו היה צפוי להיות דומה לגרסה האוטומטית המוכרת. בסופו של דבר הוא לא שווק כאן.
עדיין ניתן לפגוש אותו על הכביש מדי פעם
ישרוד לאספנות?
הדור השני של סאנגיונג קוראנדו (והראשון בארץ) שווק בין השנים 1997-2006, אך לא הצליח לפרוץ את מחסום התדמית של היצרן באותה תקופה וגם מצבה הכלכלי של החברה בקוריאה לא תרם למכירות. בסה"כ נמכרו בארץ כ-236 רכבים, רובם המחוץ עם תיבת הילוכים אוטומטית. השנים החזקות במכירות היו 1998 ו-2005 בהן נמכרו כ-57 מכוניות בכל שנה. לאורך השנים מכלולי הרכב העיקריים נחשבו לעמידים ואמינים, אם כי הרכב לא היה חף מבעיות ותקלות, אך בשל מחיריו הנמוכים ויכולות השטח הנאות, לצד שלל אפשרויות השדרוגים, הוא הפך לחביבם של לא מעט שועלי שטח שחיפשו אחר כלי יעיל בתקציב נמוך. נכון להיום, שרדו לפי נתוני משרד הרישוי כ-58 רכבים שכולם עדיין נעים על הכביש עם רישוי בתוקף, כולם אוטומטיים. האם נזכה לראות אותו בקרוב בשוק האספנות? סביר מאוד להניח שכן, מפני שמשנת 1997 שרדו לא פחות מ-6 מכוניות שכבר בשנה הבאה יכולות לזכות ברישוי אספנות.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה
