מהפכת המיסוי של 1990
מהפכת המיסוי של הרכב החדש בשנת 1987 עשתה טוב למעמד הביניים, עם השוואת מיסוי דגמי ה-1,600 סמ"ק ל-1,300 סמ"ק, מה שהביא במהירות למעבר של הישראלי הממוצע מסובארו 1,300 ל-1,600 סמ"ק. בשנת 1990, בעקבות לחץ אמריקאי שנועד לקדם את מכירות הדגמים האמריקאים בישראל, נוסחה מהפכת מיסוי נוספת בארץ, הפעם כזו שהיטיבה עם הלקוחות האמידים יותר בארץ ובמהלכה צומצמו מדרגות המיסוי ל-2 בלבד (עד 2,000 סמ"ק ומעל), כאשר המיסוי על דגמי 2,000 סמ"ק ומעלה צנח מ-220% ל-160% "בלבד", מה שהביא לצניחה של עשרות אלפי שקלים במחירי מכוניות הסאלון בארץ, והגעתם של שלל דגמים חדשים המצוידים במנועים גדולים. אחת מהן, היתה הפונטיאק גרנד פרי. אם עד שנת 1990 היו המכוניות האמריקאיות בארץ מכוניות לעשירים בלבד, עם החלת המיסוי החדש בדגמי 1991 הפכו המשפחתיות הגדולות מארה"ב לקצת יותר יקרות ממכוניות 2.0 ליטר.
"אמריקאית מעוררת התפעלות"
הגרנד פרי שנחתה כאן בשנת 1990, היתה מהדור ה-5 של הדגם שהוצג בעולם ב-1988, והיתה חלק מתכנית GM10 של ג'נרל מוטורס שכללה גם את שברולט לומינה, ביואיק ריגל ואולדסמוביל קאטלס סופרים, שהיו למעשה נבחרת GM המודרנית שנועדה לתת מענה למתחרות החזקות בארה"ב ובראשן הונדה אקורד ופורד טאורוס שהובילה שם את המכירות. בארץ החליפה הגרנד פרי את דגם ה-6000LE הוותיק והצטרפה לקטגוריית מכוניות הסאלון (שעם השנים שינתה את שמה לקטגוריית המנהלים), והתייצבה באולם התצוגה של היבואן לצידה של מכונית הדגם של היצרן פונטיאק בונוויל, ורגע לפני שנחתה כאן גם פונטיאק טמפסט "העממית" יותר שהפכה לנמכרת ביותר של היצרן בארץ. כיאה למותג בעל האופי הספורטיבי של ג'נרל מוטורס, הציעה הגרנד פרי עיצוב אמריקאי ספורטיבי, מוחצן ומתקדם לאותם ימים, עם שפע של נורות ופנסים לרוחב חזית הרכב וחלקה האחורי (היו שקראו לה חללית) ומידות חיצוניות ענקיות עם 4.94 מטר לאורך ו- 1.83 מטר לרוחב, שהעניקו לה נוכחות רבה על הכביש והרבה כבוד (בעיקר עבור חובבי החלום האמריקאי). בקיצור, "אמריקאית מעוררת התפעלות" כפי שכינה אותה היבואן.
1994: פרסומת לפונטיאק גרנד פרי (מתוך אוטו של פעם בפייסבוק)
היתה גם גרנד פרי קופה וגרסאות טורבו ביבוא אישי
לצידה של גרסת הסדאן, הגיעה לארץ ביבוא סדיר גם גרסת הקופה הראוותנית יותר, שנהנתה מעיצוב ספורטיבי ומפתה במיוחד, ואופיינה בחזית שונה לחלוטין, עם יחידות תאורה צרות וסקסיות למראה, גריל חד יותר, פגוש ספורטיבי, ידיות פתיחת דלתות נסתרות ופנסי ערפל. בצידי הרכב נרשמו חישוקי גלגלים קלים ובחלקה האחורי של המכונית השינויים היו קלים יותר. בתוך תא הנוסעים הציעה המכונית חגורות בטיחות שנסגרו אוטומטית על הנוסעים מקדימה ומושבים בעלי עיצוב ספורטיבי יותר. מעט דגמים הגיעו לארץ ביבוא אישי גם בגרסאות טורבו (GTP) שכללו מנוע 3.4 ליטר 210 כ"ס וגיר ידני, או 200 כ"ס וגיר אוטומטי 4 הילוכים, עם מתלים קשיחים יותר ואבזור משודרג שכלל גם גג שמש חשמלי, צמד יציאות אגזוזים וספוילר שהעניקו לרכב הופעה קרבית יותר.
פונטיאק גרנד פרי קופה: עדיין נראית מצוין ועושה חשק. צילום: ארז שליחוב
מנוע V6 עם צליל אמריקאי מפתה
הגרנד פרי שווקה בארץ ביבוא סדיר עם מנוע הבנזין V6 המוכר של היצרן, בנפח 3.1 ליטר שהפיק בתחילת הדרך 137 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים, בעזרתם הציעה תאוצה נאה בקו ישר ותחושה של מכונית חזקה לאותם ימים, אך גם התנהגות כביש לא מרשימה והרבה פחות יכולות בכבישים מפותלים שנבעה בעיקר ממתליה הרכים של המכונית, שאמנם הציעו נוחות נסיעה גבוהה על כבישים עם איכות סלילה טובה, אך נדנדו את הרכב בכל כביש משובש ופגעו באחיזת הכביש בתנאים מאומצים. יחד עם זאת, עבור מרבית הלקוחות של הרכב (שרובם אינם נמנו עם חובבי הנהיגה), סיפקה המכונית שפע של כח, נוחות אמריקאית טיפוסית וצליל נעים לאוזן של מנוע V6.
הקדימה את זמנה: פס התאורה האחורי לרוחב תא המטען (בדגמי הסדאן) הגיע רק בשנים האחרונות לאופנת הרכב החדש… צילום: ארז שליחוב
גם בתוך תא הנוסעים הציעה המכונית עיצוב צעקני ומוגזם שניסה לחזק את התדמית הספורטיבית. האבזור היה נדיב וכלל רדיו טייפ מקורי עם שליטה עם כפתורים גדולים ממרכז ההגה בדגמים המאובזרים, הגה כח, מזגן עוצמתי, ריפודי קטיפה, מושב נהג חשמלי, כורסאות קדמיות וספסל אחורי בסגנון אמריקאי מפנק, ובסעיף הפטנטים: תא כפפות עם אופציה לנעילה ע"י קוד סודי ותצוגה עילית של נתוני המהירות על השמשה הקדמית בדגם הבכיר (רמה 2).
תא נוסעים מפנק ובעיצוב אמריקאי טיפוסי של שנות ה-90
1994: מתיחת פנים ומנוע 160 כ"ס
בשנת 1994 התעדכנה הגרנד פרי במתיחת פנים קלה, שצוידה במנוע בנזין V6 מחודש בנפח 3,134 סמ"ק שהפיק 160 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.5 שניות ומהירות מרבית של 190 קמ"ש. הדגם שווק ב-2 רמות גימור: SE שכללה מושב נהג חשמלי, מערכת שמע מקורית נשלטת מההגה, שדרוג לחישוקי סגסוגת כסטנדרט, צמד כריות אוויר, ABS ובקרת שיוט, ורמת גימור גבוהה יותר (רמה 2) שכללה גם צמד מפלטים מאחור, תצוגה עלית של נתוני הדרך על שמשת הרכב הקדמית, מחשב דרך ואפשרות לריפודי עור.
. 
1995: מאות מדגמי פונטיק גרנד פרי נפרקים בנמל. צילום: ישראל סאן
עם חברים כאלה מי צריך אויבים…
בשנת 1995 השתתפה הגרנד פרי גם במערכון משעשע של החמישיה הקאמרית, בו זכה שי אביבי לברכה מאוד מיוחדת מחבר לאחר שרכש גרנד פרי חדשה… אז למי שלא מכיר או זוכר, מצורף כאן הסרטון, ועל זה נאמר, עם חברים כאלה, מי צריך אויבים…
2,500 רכבים ב-6 שנות שיווק
ביחס למתחרות האמריקאיות הישירות, צוידה הגרנד פרי במחיר הגבוה בחבורה בשל התדמית הספורטיבית שנהנה ממנה המותג בארץ. בשנת 1996 שהיתה שנת השיווק האחרונה שלה כאן, הוצעה המכונית ב-132,000 שקל, כ-2,000 שקל מעל השברולט לומינה ו-8,000 שקל מעל הקרייזלר סטרטוס. ביחס למחירי המתחרות מאירופה והמזרח בקטגוריית הסאלון, היתה הפונטיאק זולה מהן, כאשר פיג'ו 605 טורבו 2.0 ליטר והונדה אקורד 2.2 עלו 142,000 שקל, לנצ'יה קאפה 2.0 ליטר עלתה 140,000 שקל וסיטרואן XM טורבו 2.0 ליטר עלתה 155,000 שקל. בשל החיבה של רבים מהישראלים למכוניות אמריקאיות, נהנתה הגרנד פרי ממאות עותקים שעלו כאן לכביש מדי שנה ובסה"כ 2,500 מסירות במשך 6 שנות השיווק בארץ.
1995: פתיחת קו הובלה ישיר למשלוח רכבי ג'נרל מוטורס מארה"ב לישראל. צילום: ישראל סאן
1995: זינוק במכירות ג'נרל מוטורס בישראל
בשנת 1995 הגיעו מכירות UMI לשיא של 18,000 מכוניות שנמסרו כאן, הודות להובלת המשפחתית החדשה שברולט קוואליר עם 5,289 מסירות (המכונית ה-5 הנמכרת ביותר ב-1995 בארץ !) ומכירות מרשימות גם לקורסיקה, לומינה, גרנד פרי ולדגמים המסחריים של GMC – ונדורה, ספארי וסונומה. הזינוק במכירות מותגי GM גרר אחריו גם פתיחת קו הובלה ימי ישיר של רכבי ג'נרל מוטורס מארה"ב לישראל וללא עצירות ביניים במדינות נוספות.
1995: דגמי ג'נרל מוטורס נפרקים מהאוניה בישראל
תשרוד לאספנות?
הדור החמישי של פונטיאק גרנד פרי שווק בארץ בשנים 1990-1996 וממנו נמסרו כאן כאמור 2,500 מכוניות ביבוא סדי, ועוד כמה מאות ביבוא אישי. עם הפסקת שיווק הדגם, פסק גם היבוא הרשמי של דגמי פונטיאק לישראל ומי שהחליפה אותה בהיצע הדגמים של UMI היתה השברולט לומינה (שצוידה באותה יחידת כח וותיקה). מרבית דגמי הגרנד פרי כבר ירדו מהכביש, אך עדיין לא נדיר להיתקל באחת כזאת מדי פעם. בסעיף האמינות, סבלה המכונית בעיקר מבעיות במערכת הקירור ותקלות חשמל שונות, שיחד עם ירידת ערך גבוהה בשוק המשומשות ועלויות תיקון גבוהות במוסכים, זרזו את היעלמותם מהנוף המקומי. נכון ליום פרסום הכתבה, נצפו 7 מכוניות למכירה בלוחות היד שניה, במחירים החל מ-850 שקל לרכב מושבת המיועד לחלקים ועד 12,000 שקל לדגם 93' שנראה שמור למדי. מדגמי הקופה לא נצפתה אפילו אחת למכירה. האם מישהו שומר אחת כזאת לאספנות? לא מצאנו עדות לכך עד כה, אך סביר להניח שיש.
מודל 93' למכירה שנראית שמורה למדי. צילום: Omar Keadan
