בתמונה הראשית: קיה ג'ויס במבחן ביוני 2001. צילום: תומר פדר, מגזין הגה
בשנת 2000, כשקטגוריית המיניוואנים הקומפקטיים הייתה בשיא פריחתה בישראל והציעה למשפחות שילוב מוצלח של ממדים קומפקטיים, שימושיות גבוהה ועד שבעה מושבים, הצטרפה למרוץ גם קיה ג'ויס, המיניוואן הקומפקטי הראשון של היצרנית בארץ, שהתבסס על מיצובישי ספייס-וואגן הוותיקה, הציע עיצוב מעודכן, מנוע חזק יותר ובעיקר תג מחיר נמוך משמעותית, שהפך אותו לרכב ה־7 מושבים הזול ביותר בישראל. על הנייר זו הייתה עסקה מפתה במיוחד, אך האם זה הספיק כדי להפוך אותו להצלחה?
קיה ג'ויס הוצגה בעולם בשנת 2000, אך בפועל לא הייתה דגם חדש שפותח על ידי קיה. מדובר היה בגרסה הקוריאנית של מיצובישי ספייס-וואגן הוותיקה, שהוצגה כבר בשנת 1991. לקראת סיום ייצור הדגם מכרה מיצובישי את קו הייצור לקבוצת יונדאי, שפיתחה על בסיסו שני דגמים: יונדאי סאנטאמו, שלא שווקה בישראל, וקיה ג'ויס, שהגיעה גם לשוק המקומי.
את המקור, מיצובישי ספייס-וואגן, פגש הקהל הישראלי כבר ב-1992. באותה תקופה הוא הציע עיצוב מודרני ופתרון נגיש יחסית למשפחות שנזקקו לשבעה מושבים. אלא שכעשור לאחר מכן, עם השקת הג'ויס, כבר היה מדובר בפלטפורמה ותיקה מאוד. גם לאחר שקיה העניקה לדגם חזית חדשה לחלוטין, עם פנסים מלבניים גדולים וקווי עיצוב ישרים, הוא התקשה להסתיר את גילו ונראה מיושן כבר ביום השקתו, במיוחד מול מתחרים מודרניים כמו רנו סניק ופיאט מולטיפלה. מכוער זו היתה המילה העיקרית שהפנו לקוחות פוטנציאליים עבורו, בעוד שאלו המאופקים יותר הסתפקו בתיאור "מעניין" או "מוזר".
2001 – קיה ג'ויס מגיעה לישראל
בנובמבר 2000 הודיעה סמלת, יבואנית קיה באותה עת, על תחילת שיווקו של קיה ג'ויס בישראל, שהצטרף לקטגוריית המיניוואנים הקומפקטיים הפורחת. בעוד שמרבית הדגמים בקטגוריה הציעו חמישה או שישה מושבים בלבד, הג'ויס הגיע עם שבעה מושבים והושק במחיר של 124,900 שקל – תג המחיר הנמוך ביותר בישראל לרכב בעל שבעה מושבים באותה תקופה.
בסמלת היו מודעים לכך שהג'ויס התבסס על פלטפורמה ותיקה והתקשה להתחרות במיניוואנים האירופיים המודרניים, ולכן בחרו למצב אותו כעסקת תמורה לכסף. כך למשל, מיצובישי ספייס-וואגן, שעל בסיסו פותח הדגם, המשיך להימכר במקביל במחיר של 139,900 שקל – פער של 15 אלף שקל לטובת הג'ויס. רנו מגאן סניק אמנם הוצעה במחיר נמוך יותר של 110 אלף שקל, אך הסתפקה בחמישה מושבים בלבד, בעוד שפיאט מולטיפלה הציעה שישה מושבים במחיר של 115,500 שקל, אך שווקה בישראל רק עם מנוע דיזל ותיבת הילוכים ידנית. המתחרה הקרובה ביותר במחיר מבין דגמי שבעת המושבים הייתה אופל זאפירה, שעלתה 127,900 שקל, אך צוידה במנוע 1.8 ליטר חלש יותר.
תא נוסעים
גם עיצוב תא הנוסעים היה רחוק מלהיות יצירתי, ותאם היטב לשפת העיצוב של דגמי קיה בתחילת המילניום, שהציעו פרשנות מעט יותר מודרנית לעיצוב יפני מלפני עשור. גם הניסיון להעניק לו מראה יותר יוקרתי בסביבת הנהג, עם ציפוי של פלסטיק דמוי עץ של כל קונסולת המכשירים המרכזית לא סייע לאווירה. יחד עם את, עם בסיס גלגלים של 272 ס"מ, מרכב באורך של 4.57 מטרים, רוחב של 1.72 מטר וגובה של 1.64 מטר, הוא סיפק תא נוסעים מרווח משמעותית משל משפחתית ממוצעת, אך הספסל האחורי התאים בעיקר לצמד ילדים קטנים. רשימת האבזור כללה חלונות, נעילה ומראות חשמליים, לצד הגה כח ומזגן מקורי וציוד בטיחות שכלל 2 כריות אוויר ו-ABS. בתמורה ל-5,000 שקלים נוספים, יכולתם לשדרג אותו בגג שמש חשמלי.
היצע הדגמים בישראל
הג'ויס שווקה בישראל בגרסת הנעה אחת, שכללה מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר שהפיק 139 כ"ס ו-18.3 קג"מ, בשידוך לתיבת הילוכים אוטומטית עם ארבעה הילוכים והנעה קדמית. הביצועים היו צנועים גם ביחס לתקופה: התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ארכה 14.6 שניות, המהירות המרבית עמדה על 170 קמ"ש, וצריכת הדלק במבחני הדרך הסתכמה בכ-6.5 ק"מ לליטר בממוצע.
מול המתחרות
בפברואר 2001 העמיד מגזין "הגה" את הג'ויס למבחן השוואתי ראשון מול מיצובישי ספייס-וואגן, הדגם שעל בסיסו פותחה. למרות ששני הדגמים חלקו פלטפורמה כמעט זהה ויחידת כוח דומה, ניצחה הג'ויס את ההשוואה בעיקר בזכות התמורה העדיפה למחיר. גרסתה המאובזרת, שכללה בין היתר גג שמש, עלתה 129,900 שקל, בעוד שספייס-וואגן ברמת אבזור דומה, שכללה גם מערכת ABS וגג שמש, כבר טיפסה למחיר של 154,900 שקל. במחיר הזה ניתן היה לרכוש כבר את קיה קרניבל – המיניוואן הגדול והמרווח של היצרנית.
פברואר 2001: קיה ג'ויס במבחן מול מיצובישי ספייס-וואגן. צילום: תומר פדר, מגזין הגה
ביוני 2001 חזרה קיה ג'ויס למבחן השוואתי נוסף, כאשר מגזין "הגה" הציב אותה מול הונדה סטרים ומאזדה 626 סטיישן – שלוש מתמודדות שהציעו שבעה מושבים בגישות שונות. ההונדה הייתה האיכותית והיקרה בחבורה, הקיה הייתה הזולה ביותר, אך דווקא המאזדה 626 סטיישן יצאה כשידה על העליונה. במגזין ציינו את השילוב המוצלח של מרווח פנימי, ביצועים, איכות ותמורה לכסף, לצד פער מחיר של כ-8,000 שקל בלבד לעומת הג'ויס, שהעניק לרוכשים רכב מודרני משמעותית, עם מוניטין האמינות והסחירות החזק של מאזדה בישראל.
יוני 2001: קיה ג'ויס נגד מאזדה 626 סטיישן והונדה סטרים. צילום: תומר פדר, מגזין "הגה"
גם במבחן השוואתי שערך מגזין "אוטו" באוקטובר 2001 לא הצליחה הג'ויס להעפיל לפסגה. הפעם התמודדה מול הונדה סטרים ואופל זאפירה בגרסת ה-2.2 ליטר החזקה והיקרה שלה, כאשר הזאפירה הוכתרה כמנצחת בזכות היותה מובילת הנוסעים הטובה ביותר. היא הצטיינה בנוחות הנסיעה, בהתנהגות הכביש, בשקט בתא הנוסעים וביכולת הכוללת שלה כמיניוואן משפחתי קומפקטי, ולמרות תג מחיר שהיה גבוה ב-24,000 שקל מהקיה.
אוקטובר 2001: קיה ג'ויס נגד הונדה סטרים ואופל זאיפירה. צילום:יואל פלרמן, מגזין "אוטו"
תשרוד לאספנות?
קיה ג'ויס שווקה בישראל בשנים 2001–2002 בלבד, עד שהוחלפה על ידי קיה קארנס – המיניוואן הקומפקטי הראשון שפותח באופן עצמאי על ידי קיה. למרות שהציעה את תג המחיר הנמוך ביותר בישראל לרכב עם שבעה מושבים, היא התקשתה להצליח בשוק. הפלטפורמה המיושנת, הביצועים הצנועים, הביקורות הפושרות בעיתונות הרכב והמוניטין הלא מוצלח של קיה בישראל באותן שנים, הגבילו את הביקוש. מנגד, מדובר היה במיניוואן אמין למדי שרבים ממנו חצו את רף הרבע מיליון ק"מ לפני שירדו מהכביש, שמה שהגביל בעיקר את שרידותו היה היצע חלפים נמוך בישראל שהוביל למחירי אחזקה גבוהים יחסית כמשומש. בסך הכול עלו על כבישי ישראל 809 רכבים, נתון שאינו מבוטל, אך נמוך משמעותית מהציפיות של היבואנית. מרבית המכירות הופנה לציי רכב, בעוד שבשוק הפרטי העדיפו הלקוחות לרכוש מיניוואן מודרני יותר אך משומש באותו המחיר. הג'ויס כבר נעלמה מזמן מכבישי ישראל, ולפי נתוני משרד הרישוי, רק מכונית אחת עדיין נוסעת על הכביש עם רישוי בתוקף. האם היא תזכה בעתיד ללוחית אספנות? נראה שהסיכוי לכך נמוך מאוד.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה
