בספטמבר 1995 חשפה רנו את הדור הראשון של המגאן, המשפחתית הקומפקטית החדשה של היצרן שהחליפה את רנו 19. הדגם החדש היה חלק ממהלך רחב שבישר על שינוי כיוון עיצובי ברנו, תחת הנהגתו של מעצב העל פטריק לה קווימה, שעבר למותג מפולקסווגן. לה קווימה היה גם אחראי לעיצוב דגמי הלגונה והטווינגו, שסימנו את המעבר של רנו מתדמית שמרנית לסגנון נועז, יצירתי ומקורי יותר. המגאן החדשה לא נועדה רק להתחרות בפיג'ו 306 ובפולקסווגן גולף הפופולריות, אלא הובילה קו אסטרטגי רחב יותר: במקום דגם אחד, הציגה רנו תוכנית להשקת משפחת דגמים שלמה. מלבד גרסאות ההאצ'בק והסדאן (אותן סיקרנו כאן בהרחבה לפני כמה שבועות), הצטרפו בהמשך גם מיניוואן קומפקטי (מגאן סניק) וגרסאות קופה וקבריולט שהפעם נדבר עליהן.
בשנת 1996 וזמן קצר לאחר השקתה של המגאן האצ'בק, הציגה רנו את המגאן קופה, הגרסה הספורטיבית ביותר בהיצע דגמי המגאן, שכללה מרכב קופה 2 דלתות וארבעה מושבים, שנועד להעניק למגאן אופי צעיר וספורטיבי יותר. עם הדגם החדש, סימנה רנו את חזרתה לשוק הקופה לאחר הפסקה ארוכה מאז סיום ייצור רנו פואגו בשנת 1986. היא חלקה את הפלטפורמה עם שאר גרסאות הדור הראשון של המגאן, אך התאפיינה בעיצוב שונה, דינמי וייחודי, עם פרופורציות נמוכות יותר, קווים מחודדים, שמשות אחוריות משופעות ויחידות תאורה אחוריות ייחודיות שהבדילו אותה בבירור מדגם ההאצ'בק הרגיל. גם על עיצוב הקופה הופקד פטריק לה קווימה, ששמר על השפה הוויזואלית המקורית והחדשנית של המותג, ונתן למגאן קופה הופעה מרשימה ומפתה במיוחד. היא לא נראתה כמו "האצ'בק עם פחות דלתות", אלא כמו דגם עצמאי עם זהות ברורה, אלגנטית וספורטיבית בדיוק כפי שמכונית קופה צריכה להיות. הממדים אגב, היו קומפקטיים יחסית למגאן המשפחתית עם מרכב באורך של 3.93 מטרים, רוחב של 1.7 מטר וגובה של 1.36 מטר.
רנו מגאן קופה 1998
"כבש בעור זאב"?
רנו מגאן קופה שווקה בישראל כרכב ספורטיבי, בשל עיצוב הקופה הדינמי וייחודי לתקופה, אך יחד עם זאת, במרבית הרכבים שנמכרו בארץ, הביצועים לא באמת תאמו את ההבטחה העיצובית, ונטו יותר לסגנון של "כבש בעור זאב": מתחת למכסה המנוע הותקן מנוע הבנזין 1.6 ליטר 8 שסתומים המוכר של היצרן, שהוצע עם תיבה ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 4 הילוכים. ההספק עמד על 90 כ"ס בלבד, התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ארכה 11.3 שניות (13.5 שניות בגרסה האוטומטית) והמהירות המרבית הגיעה ל-187 קמ"ש (או 173 קמ"ש באוטומטית). לצידה שווקה בישראל גם הגרסה החזקה ביותר שהוצעה במגאן קופה, שכללה מנוע 2.0 ליטר 16 שסתומים שהפיק 150 כ"ס. בשילוב תיבה ידנית, היא הציעה ביצועים מרשימים לאותם ימים: תאוצה ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות ומהירות מרבית של 215 קמ"ש. בגרסה זו, המגאן קופה לא רק נראתה טוב, אלא גם ידעה לבצע וסיפקה חווית נהיגה ספורטיבית ומהנה יותר.
צילום: בוריס קוליקוב
בפברואר 1997 הוזמנו כמה עיתונאי רכב מישראל לנהיגת התרשמות בצרפת בגרסה צנועה יותר של מנוע ה-2.0 ליטר, שהפיקה 115 כ"ס. בגרסה זו הוצע שילוב מוצלח יותר של ביצועים ונוחות, לצד תמחור תחרותי יותר משל גרסת ה-2.0 ליטר החזקה, אך בסופו של דבר גרסה זו לא הוצעה לשיווק בישראל. המגאן קופה עברה מתיחת פנים בשנת 1999, שכללה עיצוב מחודש לפנסים ולחזית הרכב. במסגרת העדכון הושק גם מנוע חדש עם הזרקת דלק ישירה, לראשונה בצרפת עבור מנוע בנזין! כבונוס נוסף, יחסי ההעברה המוארכים בתיבה תרמו לשיפור בצריכת הדלק.
ניחוח ספורטיבי בתא הנוסעים
תא הנוסעים של המגאן קופה שיקף היטב את רוח התקופה ואת הגישה העיצובית החדשנית שרנו אימצה באותן שנים, עם דגש על סגנון ייחודי, שימושיות וניסיון לבדל את הקופה משאר גרסאות המגאן. סביבת הנהג אמנם היתה כמעט זהה לדגם המשפחתי, אך תנוחת הישיבה הנמוכה יותר, יחד עם מושבים קדמיים ספורטיביים יותר, יצרו את הבידול המתבקש. מאחור סיפק הרכב מקום לשני נוסעים בלבד, שסבלו ממרווח ראש מוגבל יחסית בשל קו הגג המשתפל. הדגם הוצע ברמת גימור עשירה יחסית שכללה חישוקי גלגלים קלים, פנסי ערפל קדמיים, ספוילר אחורי, חלונות חשמליים, נעילה מרכזית, הגה כוח ולעיתים גם גג שמש.
הצהובה הטובה
לפני כעשרים שנה פרצה לתודעה המקומית "הצהובה הטובה" – גבינה צהובה מתוצרת חברת "כפיר", שהתבלטה בפרסום אגרסיבי שהתמקד בהיותה עשויה רק מ"החלקים הטובים של החלב", תוך הימנעות משומן רווי. הקמפיין עורר סערה ותגובות נזעמות מצד תנובה, שחששה לפגיעה בגבינת הדגל שלה. אבל כמה שנים קודם לכן, הסתובבה בארץ "צהובה טובה" מסוג אחר לגמרי: רנו מגאן קופה בצבע צהוב בוהק, שגרמה ללא מעט ראשים להסתובב. עם השקתה באמצע שנות ה-90, בחרה רנו לצבוע חלק ניכר מהדגמים בגוון צהוב מסנוור, שהחמיא מאוד לקווי המרכב הזורמים והייחודיים של גרסת הקופה. התוצאה הייתה אחת מהמכוניות המזוהות ביותר עם הצבע הצהוב באותן שנים, מכונית נועזת, בולטת ובלתי נשכחת. גם בישראל, שוק רכב שמרני באופן מסורתי שבו רוב הלקוחות מעדיפים את הרכב שלהם בלבן, אפור על גווניו השונים או שחור, התקבלה המגאן קופה הצהובה בחיבוק חם. היא נמכרה במספרים מרשימים ונחשבה לאהובת הקהל, במיוחד בקרב צעירים וחובבי עיצוב, שביקשו משהו אחר, שונה ועם אמירה.
רנו מגאן קופה-קבריולט
עם השקת המגאן בעולם, התחייבה רנו ל-"שם אחד לחמש מכוניות" – והכוונה היתה למשפחת דגמים שלמה שתענוד את אותו השם. כך הגיעו המגאן (5 דלתות), מגאן קלאסיק (סדאן), מגאן סניק (מיניוואן קומפקטי), מגאן קופה והמגאן קבריולט. בהמשך הצטרפה גם השישית במשפחה: מגאן אסטייט, גרסת הסטיישן הפרקטית. לשוק הישראלי בחרה קרסו היבואנית להביא כמעט את כל בני המשפחה למעט שתי גרסאות: הקבריולט והסטיישן. ההחלטה להימנע מהבאת הקבריולט נבעה ככל הנראה מהכישלון במכירות של רנו 19 קבריולט בארץ. בקרסו העריכו שגם המגאן קבריולט לא תזכה לביקוש משמעותי, והעדיפו לוותר עליה. באופן מעט אירוני, על אף שלא יובאה באופן רשמי, ניתן למצוא כיום באוסף המכוניות של היבואן במתחם המרכזי שלו בשורק, גם מגאן קבריולט מהדור הראשון שהגיעה לארץ ביבוא אישי וידוע גם על אחת נוספת שהגיעה לארץ, שנת 1998 עם מנוע 1.6 ליטר, 8 שסתומים, שצברה כבר קילומטראז מדהים עם יותר מ-400,000 ק"מ על השעון! מי אמר שרנו לא אמינה?
גרסת הקבריולט אמנם לא שווקה ביבוא רשמי בארץ, אך היבואן מחזיק באוסף שלו אחת שהגיעה ביבוא אישי
הצליחה בארץ?
הדור הראשון של רנו מגאן קופה שווק בישראל בין השנים 1996 ל-2002, ובמהלך התקופה נמכרו כאן לא פחות מ-993 יחידות, נתון שהפך אותו לרכב הספורטיבי הנמכר ביותר בארץ במשך כמה שנים. אחת הסיבות להצלחה של המכונית בארץ, היתה מחיר נגיש יחסית, שהיה גבוה בגרסת ה-1.6 ליטר ב-15% ממחיר ההאצ'בק, מה שתורגם לתוספת של 11,000 שקל במחיר בזמנו. מרבית הרכבים שנמכרו כאן (851 במספר) צוידו במנוע 1.6 ליטר עם 90 כ"ס, מהם כ-514 יחידות עם תיבת הילוכים אוטומטית. למרות הפער בין ההופעה הספורטיבית לביצועים בפועל, המגאן קופה זכתה לפופולריות גבוהה במיוחד בקרב צעירים וצעירות שחיפשו עיצוב ייחודי וביטוי לאופי, ולא בהכרח רכב מהנה לנהיגה. לצד הגרסאות העממיות יותר, נמכרו גם 142 מכוניות מהגרסה הידנית עם מנוע 2.0 ליטר ו-150 כ"ס, שפנתה לחובבי נהיגה והציעה גם יכולות דינמיות ראויות לזמנה. עם השנים, המגאן קופה סבלה מרמת אמינות לא מזהירה ועלויות אחזקה גבוהות יחסית, מה שהוביל לגריטה מוקדמת של רבות מהן, אך בניגוד לגרסת ההאצ'בק המשפחתית שנעלמה מהר מהנוף, המגאן קופה, בזכות חיבתה בקרב צעירים וחובבי רכב, החזיקה מעמד יותר, לעיתים תוך מעבר בין ידיים רבות, אך ברוב המקרים תחת טיפול מסור.
"אל תשליכני לעת זקנה"…
תשרוד לאספנות?
נכון להיום נעלמה המגאן קופה כמעט לחלוטין מהכבישים, אך לפי נתוני משרד הרישוי, שרדו 12 מכוניות בלבד עם רישוי בתוקף: שבע גרסאות ידניות עם מנוע 1.6 ליטר, ארבע אוטומטיות מאותו מנוע, ורק אחת עם מנוע 2.0 ליטר ותיבה ידנית. בנוסף, ידוע על כמה יחידות נוספות המוחזקות בידי אספנים וחובבי הדגם, אשר צפויות לשוב לכביש בעתיד ברישוי אספנות.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
