חצי שנה לאחר שנכנסה לראשונה הונדה לשוק הישראלי עם הסיוויק המשפחתית, בספטמבר 1990 הרחיבה הונדה את מבחר הדגמים שלה בארץ לשניים והחלה גם בשיווקה של האקורד החדשה, דור רביעי למכונית הנמכרת ביותר בארה"ב באותם שנים, ששווק בארץ כדגמי 1991. בדומה לסיוויק המשפחתית שמוצבה גבוה יותר בארץ מהמקובל בסגמנט המשפחתיות, גם האקורד שהיתה בסה"כ משפחתית סטנדרטית בארה"ב, תומחרה בארץ גבוה מהמקובל בשוק מכוניות המנהלים. כמה גבוה? קרוב למדי לוולוו 740 – המכונית של שרי הממשלה אז.
הונדה אקורד הגיעה לארץ בתזמון מושלם: כניסתו של היצרן היפני לארץ חצי שנה קודם לכך עם הסיוויוק שזכתה לקבלת פנים חמה ורכשה לעצמה במהירות מוניטין של יפנית איכותית, ספורטיבית ויוקרתית, יחד עם תקנות מיסוי חדשות לרכב חדש בישראל, שגרמו להוזלה של 28% ! במס הקניה על מכוניות בנפח של 1,801-2,000 סמ"ק, הפחתה שתורגמה למס כולל של 172% במקום 200% עד כה (ואנחנו מתלוננים היום על 100% מס…), יצרו ציפיה בשוק למכוניות מנהלים חדשות במחיר נגיש יותר (ועדיין יקר).
"מכונית הסאלון האמריקאית-יפנית"
האקורד 1991 שנחתה בארץ היתה מהדור הרביעי של הדגם שהוצג שנה לפני כן בעולם, והציגה מידות גדולות מהמקובל, עיצוב מודרני, תא נוסעים איכותי ומאובזר וביצועים ספורטיבים, שיחד עם הסלוגן הראשון והמוצלח של הונדה בישראל "מציתה את הדימיון", אכן הצליחה להצית את דמיונם של רבים. הדגם שהגיע לארץ ממפעל ההרכבה של הונדה בארה"ב, נהנה מתדמית יוקרתית אמריקאית, יחד עם מוניטין אמינות יפנית, שעזרו מאוד בשיווק הדגם בתחילת הדרך בישראל. מסע השיווק הראשון בישראל הסביר לישראלים בעידן טרום האינטרנט שמדובר במכונית המבוקשת ביותר בקרב האמריקאים בשנים האחרונות, שלרשותם עומדים מן הסתם כל המתחרות העולמיות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובעיתונות המקומית היא תוארה כ-"מכונית הסאלון האמריקאית-יפנית הראשונה".
חבילת מנהלים: פלאפון ברכב +מחשב נייד ועוד
האבזור היה נדיב וכלל חישוקי גלגלים מעוצבים ומצופים כרום מבריק, גג שמש חשמלי, חגורות בטיחות משולבות בדלתות הקדמיות שנסגרו אוטומטית על היושבים מלפנים ברגע שנסגרה הדלת, אבזור חשמלי מלא, בקרת שיוט, מערכת רדיו-טייפ סטריאופונית עם אנטנה חשמלית ואפילו ספוילר אחורי. שנה מאוחר יותר, הוצעה המכונית במבצע שכלל "אופציית ניהול" שהדגישה את היותו של הרכב "רכב מנהלים", עם אביזר יוקרתי לבחירה במתנה מתוך מגוון מוצרים שהוצעו ללקוחות ביניהם: פלאפון קבוע ברכב (שנת 1992 כן?), מחשב נייד, מערכת קופמפקט דיסק, רכב הונדה שכור בחו"ל לשבועיים במתנה ועוד.
המכונית עם הביצועים הטובים בקטגוריה
כיאה למכונית שהתיימרה להיות ספורטיבית, המפרט הישראלי כלל מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטרים (שצרך בנזין נטול עופרת בלבד…), 16 שסתומים והזרקת דלק רב נקודתית, שהפיק 136 כ"ס מכובדים לאותה תקופה, ושודך לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים (נדירה למדי בארץ) או אוטומטית 4 הילוכים זריזה וחלקה, שיחד הציעו תאוצה ל-100 קמ"ש ב-9.2 שניות בגרסה הידנית או 11.2 שניות בגרסה האוטומטית, נתונים זריזים מאוד ביחס למה שהציעו מתחרות כמו מיצובישי גאלאנט, סובארו B4 ופולקסווגן פאסאט, ואף דומים מאוד לביצועים של ב.מ.וו 320 ! שלוו גם בהתנהגות כביש בטוחה. בנוסף, מוניטין של טכנולוגיית מנועים שמנצחת 6 שנים במירוצי פורמולה 1, בוודאי לא הזיק לתדמית הספורטיבית.
בדומה לסיוויק שהיתה יקרה מהמתחרות, גם האקורד צוידה בתג מחיר יקר שנקבע בזמנו על 88,500 שקל לדגם הידני או 91,500 שקל לדגם האוטומטי, שהיה קרוב יותר במחירו לוולוו 740 חביבת השרים (98,400 שקל) מאשר לדגמים כמו פולקסווגן פאסאט 1.8 (84,500 שקל), סובארו לגאסי 2.2 ליטר (76,950 שקל), או אאודי 80 1.8 ליטר אוט' (75,800 שקל). מנגד, היא היתה דווקא תחרותית במחיר מול מכוניות סאלון אירופאיות לא יוקרתיות כמו פיג'ו 605, לנצ'יה תמא, אופל אומגה ואחרות שחצו את רף ה-100,000 שקל.
למרות המחיר הגבוה, הונדה אקורד החלה את דרכה ברגל ימין בישראל, ובדומה לסיוויק, גם היא רכשה לעצמה שם של מכונית מנהלים יוקרתית מהמקובל, מה שסייע לה למכור כאן מאות מכוניות בשנה, כרכב לעצמאים מצליחים, מנכ"לים של חברות וגם כרכב אוטומטי לנכי צה"ל שקיבלו זכאות לרכב בקבוצת ה-2,000 סמ"ק.
הונדה אקורד מדור 4 והראשון שהגיע לארץ. אחת המעטות ששרדו.
הונדה אקורד הנסקרת כאן שווקה בעולם עד להצגת הדור החמישי ב-1993 והציגה אמינות מרשימה למדי לאורך השנים, אך כיום, כ-28 שנים לאחר שנחתה כאן, נותרו ממנה בודדות בארץ שעדיין נוסעות ומעניין יהיה לראות בעוד כשנתיים, אם נזכה לראות כאן יחידות שלה שקיבלו רישוי אספנות.
