מותג דייהו נכנס לישראל בשנת 1994 עם מסע הפרסום החכם "האמריקאית מקוריאה" שתיאר את דייהו רייסר כמשפחתית אידיאלית שנולדה משיתוף פעולה בין ג'נרל מוטורס לדייהו. בתוך פחות משנה מתחילת השיווק הצליחה טלקאר היבואנית להעלות כאן כמה אלפי עותקים, וכבר בשנת 1995 הצטרפה הסופר-רייסר להיצע, שהיתה למעשה גרסה מחודשת ומרשימה יותר למראה של הרייסר הוותיקה, שהיא בכלל היתה גרסת דייהו לאופל קאדט הישנה. הסופר-רייסר המשיכה את הצלחת הרייסר שהצליחה להעלות לכביש באותה שנה כ-6,178 מכוניות, שזיכו אותה בתואר המכונית השלישית הנמכרת ביותר באותה שנה בישראל אחרי פיאט פונטו ומיצובישי סופר לנסר שהובילה את השוק, אבל לדייהו היתה חסרה משפחתית איכותית יותר ואל המקום הזה נכנסה כאן האספרו (Espero), שהיתה אחת משתי המכוניות הראשונות של דייהו (יחד עם הנקסיה) שיועדו לכניסה לשוק האירופאי החל מ-1995.
דייהו אספרו מגיעה לישראל
לקראת המחצית הראשונה של 1995 נחתה כאן גם דייהו אספרו. אם הרייסר והסופר-רייסר התחרו בשוק המשפחתיות הזולות במאזדה 323 סדאן, קיה ספיה וסוזוקי בלנו, האספרו נועדה לשחזר את הצלחתן גם בשוק המשפחתיות האיכותיות יותר, כמתחרה לדגמים כמו טויוטה קורולה, שברולט קוואליר, מאזדה לאנטיס, מיצובישי סופר לנסר ואחרות. האספרו היתה מכונית מרשימה מאוד למראה, כאשר על העיצוב האירופאי שלה היה אחראי סטודיו ברטונה האיטלקי, שעיצב מכונית שבניגוד למראה עגלגל שאפיין את תוצרת המזרח, הציעה קווים מוארכים וזוויתיים, חלונות צד אחוריים שהורכבו מ-3 חלונות במקום 2, מכסה מנוע משתפל אל תוך מרכז הגריל, יחידות תאורה ראשיות מרשימות (אחד הפנסים הראשונים שהגיעו לארץ והיו עשויים כבר מפלסטיק במקום זכוכית) ועוד. התוצאה היתה מרשימה מאוד ועם מידות גדולות מהמקובל (4.61 מטר לאורך, 1.72 מטר לרוחב), היא היתה מרווחת מהמקובל בפלח המשפחתיות והקבילה כבר לסגמנט מכוניות המנהלים. יחד עם זאת, מדובר היה כבר בדגם וותיק בעולם שהוצג ב-1990 שפותח על שלדת האופל אסקונה ששורשיה עוד היו בתחילת שנות ה-80.
1998: דייהו אספרו בתל אביב. צילום: סער יעקב לע"מ
היצע הדגמים בארץ
דייהו אספרו שווקה בארץ עם צמד מנועים לבחירה ששודכו לתיבה אוטומטית 4 הילוכים: 1.8 ליטר שהפיק 95 כ"ס, הציע 14.5 שניות ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 172 קמ"ש, ופנה יותר לציי רכב וחברות השכרה, ודגם 2.0 ליטר שכוון יותר ללקוחות פרטיים, הפיק 110 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.9 שניות לצד מהירות מרבית של 180 קמ"ש. למרות נפחי המנוע הגדולים יחסית, ההספקים לא היו מרשימים ולמעשה כל יפנית 1.6 ליטר אוטומטית הציעה ביצועים טובים משמעותית, אך המנועים האלו התאפיינו בגמישות ומומנט סבירים, ולנהגים שלא חיפשו אחר ביצועים מיוחדים הם היו בהחלט מספקים. מעבר לכך, עם מתלים רכים מהמקובל, מדובר היה במכונית נוחה למדי שאפילו התמודדה יפה עם האספלט הישראלי, אך אחיזת הכביש שלה היתה גרועה במיוחד ותחת מאמץ וניסיון לסחוט ביצועים היא היתה גם מכונית מסוכנת ולא צפויה. צריכת הדלק שלה עמדה במציאות סביב ה-7-8 ק"מ לליטר בממוצע.
בודדות נעות כיום על הכבישים
האספרו צוידה היטב וכללה את כל האבזור החשמלי הפופולרי בקרב היפניות, בתוספת כרית אוויר לנהג, ABS, רדיו טייפ מקורי עם אנטנה חשמלית, פנסי ערפל מלפנים ומאחור ועוד. גרסת ה-1.8 ליטר שכוונה לציי רכב, הגיעה ללא כרית האוויר וה-ABS. גם תא המטען היה אחד מיתרונות הרכב המרכזיים עם נפח מכובד של 560 ליטר. יחד עם זאת, איכות תא הנוסעים היתה מאכזבת במיוחד, עם איכות חומרים והרכבה נמוכים ושלל מתגים שנטו להתפרק ולהשתחרר ממקומם עוד כאשר הרכב היה חדש.
תמחור אטרקטיבי
על אותו העיקרון של תמורה גבוהה למחיר, גם האספרו צוידה בתג מחיר נמוך ביחס לקטגורית המשפחתיות ועם 74,900 שקל לגרסת ה-1.8 ליטר או תוספת של 5,000 שקל בלבד לגרסת ה-2.0 ליטר, היא הציעה סוג של מכונית מנהלים במחיר של מכונית משפחתית, בדומה למה שעשו זאת מאוחר יותר קיה קלארוס (ללא הצלחה) ומאזדה 626 (שהצליחה בגדול). לשם השוואה, דייהטסו אפלאוז עלתה 80,000 שקל, טויוטה קורולה עלתה 85,800 שקל, מיצובישי סופר לנסר עלתה 79,000 שקל ומאזדה לאנטיס עלתה 86,900 שקל.
2022: אחת ששרדה
הצליחה?
לא ממש. האספרו לא הצליחה לשחזר את הצלחת הרייסר/סופר רייסר ולמרות תג מחיר אטרקטיבי מול החבילה הכוללת שסופקה, במחיר דומה העדיפו הלקוחות לרכוש את אחת המשפחתיות היפניות האיכותיות יותר, שאמנם הציעו קצת פחות על הנייר אך הרבה יותר במציאות. האספרו לא הצליחה לשחזר נתונים של אלפי מסירות בשנה כפי שעשו זאת אחיותיה הזולות יותר, והסתפקה בכמה מאות בודדות מדי שנה. מבחני דרכים שנערכו לה באותה תקופה שיבחו מצד אחד את העיצוב, המרווח, האבזור והמחיר, אך קטלו את הביצועים והתנהגות הכביש ובאופן כללי לא ממש המליצו עליה.
רובן כבר עברו למגרשי הגרוטאות
תשרוד לאספנות?
דייהו אספרו שווקה בארץ בין השנים 1995-1997 עד שהוחלפה ע"י דייהו נובירה שסימלה אצל היצרן מעבר לעידן חדש. את שנת 1995 סיימה דייהו עם 10,723 מסירות ומקום שלישי בשוק, אך מרבית המכירות היו של הרייסר והסופר רייסר. שנה מאוחר יותר הידרדרו המכירות ל-6,350 מסירות ומקום 9 בדירוג המותגים ושנה מאוחר יותר צנחו שוב המכירות. נכון להיום, נעלמה כמעט לחלוטין האספרו מהכבישים, אך מצאנו אפילו אחת שמוצעת למכירה ביד 2, מודל 1996, יד 1 עם 170,000 ק"מ במחיר מבוקש של 5,000 שקל. האם האספרו תשרוד עוד קצת ותזכה לקבל רישוי אספנות? הסיכוי נמוך מאוד לדעתנו.
