1989 – לאחר שסוכנות נוע (מקבוצת ניצב"א) המייבאת את דגמי דייהטסו לישראל נקלעת לקשיים וסובלת ירידה חדה במכירות עם כ-2,000 מכוניות בלבד שנמסרו אותה שנה, רוכש (בחזרה) איש העסקים רמי אונגר (הבעלים של "טלקאר" שייבאה אז גם את אוטוביאנקי ולנצ'יה לארץ) את הזיכיון ליבוא דגמי דייהטסו היפנית תמורת מיליון דולר + 1.5 מיליון דולר עבור מלאי החלפים שקיים בארץ + תמלוגים ממכירות לשנתיים הבאות.
בתזמון מושלם להעברת הסוכנות לידי טלקאר היבואן החדש, נוחתת בארץ גם דייהטסו אפלאוז, משפחתית חדשה ומודרנית מפיתוח מקורי של דייהטסו, בעלת עיצוב מקורי ונאה, מרכב בתצורת סדאן אך עם דלת חמישית ייחודית (פאסטבק בימינו), מנוע 1.6 ליטר, 16 שסתומים עם קרבורטור כפול שהפיק 91 כ"ס ותיבה ידנית 5 הילוכים או אוטומטית עם 3 הילוכים, שהציעו ביצועים זריזים עם 11.2 שניות ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 171 קמ"ש וצריכת דלק נמוכה. הדגם שווק ברמת גימור "L" בסיסית וכמעט נטולת אבזור, וכן בגרסת "X" מאובזרת היטב שכללה גם הגה כח ואת כל הפינוקים החשמליים, והועדפה משמעותית ע"י הלקוחות הפרטיים.
פרסומת דייהטסו אפלאוז 1990
מנצחת את מלכת השוק
במבחן השוואתי שערך לה מגזין "אוטו", ניצחה גם האפלאוז את מיצובישי לנסר, מלכת השוק החדשה שרק הוכתרה, לא ניצחון סוחף, אלא רק בנקודות, וזאת בעיקר בשל הביצועים הטובים משמעותית והמרכב השימושי המרווח יותר. הלנסר שרק נחתה בארץ באותה שנה והצליחה לעשות צרות צרורות לסובארו ליאונה, סיטרואן BX ורבות מכר אחרות של השוק, נתקלה בבעיה אחת חמורה והיא זמני אספקה ארוכים שנבעו מהביקוש המטורף בארץ וקושי של היצרן לעמוד בביקושים ובאספקה לרכב. האפלאוז שהציעה מצידה את אותה חבילה מבוקשת בארץ של יפנית, איכותית, מאובזרת ונאה במחיר משתלם, הפכה ללהיט בן רגע.
חביבות השוק הישראלי ב-1990 (מתוך מגזין אוטו)
היפנית הראשונה בשירות צה"ל
בדצמבר 1990 נפל דבר בישראל: דייהטסו אפלאוז זכתה במכרז משרד הביטחון כרכב הבא של הקצינים בדרגת אלוף משנה, והיתה לרכב היפני הראשון שנכנס לצבא. הסיבה העיקרית לזכיית המכונית הוסברה במחיר הזול ביותר שהוצע הרכב, לצד ציונים גבוהים שהעניק לה חיל החימוש שבדק את הרכב בשלבי המכרז. בידי היבואנית נרשמו כ-500 הזמנות לצה"ל שיסופקו במשך השנים הבאות, כאשר כמה עשרות מהן יסופקו בשלב הראשון. האפלאוז שהחליפה את פורד אסקורט ששרתה את הקצינים קרוב לעשור, סופקה ברמת הגימור הבסיסית "L" ללא חלונות חשמל, הגה כח ונעילה מרכזית, אך כן עם מערכת הבטיחות ABS והתחייבות של היבואן להרחבה משמעותית של רשת המוסכים המורשים, הכשרת מוסכים שעבדו בשיתוף הצבא לטפל ברכבים והתחייבות לביצוע רכש גומלין של דייהטסו העולמית מחברות ישראליות. האפלאוז גברה בסיבוב האחרון במכרז על פיג'ו 309 ופיאט טמפרה, מה שהרגיז מאוד את לובינסקי יבואנית פיג'ו שערערה על תוצאות המכרז ללא הצלחה בסופו של דבר.
דייהטסו אפלאוז מתגייסת לצה"ל (דצמבר 1990 יוחאי רפאלי מעריב)
חביבת העולים מברית המועצות לשעבר
כניסתה של האפלאוז לארץ בשנים בהן זינקה העליה מרוסיה, היתה גם אחת אחת הסיבות העיקריות לגידול של מכירות דייהטסו בישראל. יותר מ-50% ממכירות רכבים חדשים לעולים היו מסוג דייהטסו או מיצובישי. יבואנית דייהטסו זיהתה את ההזדמנות להגדיל משמעותית את מכירותיה, והיתה לראשונה להציע חוזי רכישת רכב בשפה הרוסית בסניפי החברה, (מהלך שבעקבותיו הלכה מיד גם מיצובישי ובהמשך יבואנים נוספים), והטבת המס לעולים שכללה פטור ממס קניה שהצניח את הרכב לקצת יותר ממחצית מחירו לכלל הציבור, הביאה להסתערות על אולמות התצוגה, ובעיקר בימי שישי בהם אין עבודה ואין אולפן. מתוך 5,000 מסירות של דייהטסו בשנת 1990, כ-15% מהן היו לעולים חדשים, רובם מדגמי האפלאוז 1.6 ליטר ידנית, שנחשבה גם לחסכונית בדלק וזולה באחזקה. לא רק עולים חדשים אהבו את הרכב, גם הזמר שלומי שבת רכש בזמנו אחת חדשה כזו מודל 1990.
הזמנות בישראל לדגמי מיצובישי ודייהטסו בשפה הרוסית בשנת 1990
בשנת 1991 זכתה האפלאוז להזרקת דלק ולהגדלת הספק המנוע ל-105 כ"ס, נוספה רמת גימור אמצעית " LS" שזכתה גם בהגה כח ונעילה מרכזית. בהמשך הוחלפה תיבת ההילוכים האוטומטית ב-4 הילוכים. בשנת 1993 עברה המכונית מתיחת פנים מקיפה שקיבלה חזית חדשה ומודרנית יותר, ובשנת 1997 נערכה מתיחת פנים אחרונה לדגם שכללה חזית מחודשת ומכוערת לדעת רבים עם גריל נוצץ, תוספות כרום מצועצעות ותא נוסעים חדש שנראה פחות טוב מהדור היוצא. בשנת 2000 פסק יצור הדגם. בסה"כ היתה דייהטסו אפלאוז לאחת המכוניות הפופולריות בישראל בשנות ה-90 עם אלפי יחידות שנמכרו כאן מדי שנה (בעיקר עד שנת 1996).
המצב כיום: בדומה למרבית דגמי שנות ה-90, גם האפלאוז הולכת ונעלמת מכבישי ארצנו והופכת לנדירה. בשנת 2011, החליט יצרן הרכב דייהטסו להפסיק את שיווק דגמיו בשוק האירופאי (כולל בישראל), ולמעשה הסתיים העידן של הותג בארץ. הסיכוי שלנו להיפגש עם אחת כזו בעוד שנתיים-שלוש הולך להיות אפסי. מי שירצה להציל אחת כזאת ולשמור אותה לאספנות, מוטב שיעשה זאת כבר עתה (10 מכוניות מוצעות נכון לכתיבת הכתבה ביד 2 במחירים החל מ-1,500 שקל ועד 5,500 שקל לפני וויכוח, שתיים מהן אפילו יד ראשונה !).
1990: דייהטסו אפלאוז באירוע של באדג'ט במלון הילטון תל אביב. צילום: ארכיון הרווארד
