נוסטלגיה לשבת: מיצובישי גאלאנט דור 7 – "אמריקנית תוצרת יפן"

מיצובישי גאלאנט החדשה החליפה ב-1993 את הדור שהמציא את קטגוריית "מכונית המנהלים" בארץ, והציגה התקדמות גדולה למרות שמרבית החידושים שלה נותרו מעבר לים. למרות הפסד קבוע במבחנים השוואתיים, היא דווקא היתה אחת המבוקשות ביותר בקטגוריה.

ששי כהן 24 בספט, 2021
מיצובישי גאלאנט 1993

צילום תמונה ראשית: ישראל סאן, ארכיון הרווארד

מיצובישי גאלאנט היתה המכונית החשובה ביותר של היצרן עם השקתו בארץ בשנת 1988, ואפשרה לראשונה בארץ רכישת מכונית יפנית גדולה יחסית ואיכותית, מצוידת היטב ועם מיתוג גבוה ביחס לסובארו לאונה ששלטה כאן בשוק. לנחיתה המוצלחת של הגאלאנט היו השלכות מרחיקות לכת ומאד חיוביות על קבלת הפנים החיובית לה זכתה מיצובישי לאנסר שהגיעה שנה מאוחר יותר לארץ. הדור השני של הגאלאנט שהגיע לארץ ב-1993 (דור 7 בעולם), הציג התקדמות רבה ועקב פזילה חדה לשוק האמריקני הענק, זכה למרכב גדול ומרווח משמעותית, שלל מנועים ואבזור שנדמה היה כאילו נתפרו עבור האמריקני הממוצע. "אמריקנית תוצרת יפן" כינה אותה שאול גלאי ז"ל כתב הרכב בזמנו של עיתון "חדשות".

מיצובישי גאלאנט 1993

מיצובישי גאלאנט במבחן דרכים בעיתון חדשות. יולי 1993

1993 – הגאלאנט החדשה מגיעה לישראל

בניגוד לנחיתה הרכה של הגאלאנט הראשונה בישראל בשנת 88' שזכתה להיות המשפחתית היפנית הגדולה הראשונה בישראל, כשהגיע הדור החדש לארץ בחודש פברואר 1993, הגאלאנט כבר לא היתה סתם משפחתית גדולה, אלא חלק משוק "מכוניות המנהלים" שכבר היה מפותח מאוד בארץ וכלל מתחרות חזקות כמו הונדה אקורד, מאזדה 626, טויוטה קרינה, סובארו לגאסי ואחרות. יחד עם זאת, לזכותה של הגאלאנט עמד מוניטין מוצלח של המותג המוביל בארץ באותם שנים (הלנסר היתה המשפחתית הנמכרת ביותר בישראל). הגאלאנט החדשה הציגה התקדמות עצומה בכל הנוגע למראה החיצוני, עם רכב גדול ומרווח משמעותית, עיצוב מודרני ועגלגל שכלל חזית מרשימה ומושכת מבטים, ויישור קו עם תדמית "מכונית המנהלים" שהיתה חסרה בדור היוצא. גם בתוך תא הנוסעים הציעה המכונית את שפת העיצוב החדשה של היצרן אותה פגשו הישראלים מספר חודשים קודם לכך בסופר-לנסר החדשה, עם מראה יפני טיפוסי ופונקציונלי, הנדסת אנוש טובה, מרווח משופר משמעותית לנוסעים, איכות חומרים והרכבה גבוהים וידית הילוכים חדשה שעוצבה בסגנון סטיק של מטוס.

מיצובישי גאלאנט 1993-1996

1994: מיצובישי גאלאנט עוברת רישוי במתקן המסירה באשדוד. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד

היצע הדגמים בישראל

עם תחילת השיווק הוצעה המכונית עם צמד מנועי בנזין לבחירה: 1.8 ליטר שהפיק 126 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11.9 שניות ומהירות מרבית של 190 קמ"ש, וגרסת 2.0 ליטר שהפיקה 137 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11.8 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש. צמד המנועים שודך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים "חכמה" (INVECS) שלמדה את אופי הנהג והתאימה את העברת ההילוכים ביחס לסגנון הנהיגה, טכנולוגיה שנחשבה לחדשנית בקרב המותגים היפניים. האבזור היה יפני למהדרין (רמת גימור GLSI) וכלל את כל החשמול המקובל, הגה כח (רק בדגם 2.0 ליטר), פנסי ערפל, בקרת שיוט, ABS וטסות לגלגלים, כאשר לראשונה בקטגוריית ה-2.0 ליטרים צוידה המכונית כסטנדרט בכרית אוויר לנהג. כאופציה יכולתם לקבל גם חישוקי גלגלים קלים, ספוילר אחורי, מערכת שמע ואזעקה. יחד עם זאת, המפרט של הדגם בארץ היה דליל במיוחד ביחס למה שהציעה המכונית בחו"ל, ונעדרו כאן מהתפריט מנועי V6, הנעה כפולה, היגוי כפול ושלל אביזרי יוקרה כמו מושבי עור חשמליים ואפילו מולטימדיה עם מצלמת רוורס שהוצעה כבר אז כאופציה מעבר לים.

מיצובישי גאלאנט 1993

מיצובישי גאלאנט 1993

תמחור אטרקטיבי והפסד קבוע במבחני דרכים השוואתיים

עם תחילת השיווק של הדגם בארץ הוצעה המכונית ב-96,000 שקל לגרסת ה-2.0 ליטר החזקה, מחיר תחרותי וזול מהמתחרים: הונדה אקורד מ-101,350 שקל, טויוטה קרינה מ-104,650 שקל ומאזדה 626 מ-98,900 שקל, אבל הכוכבת הגדולה דווקא היתה גרסת ה-1.8 ליטר של הגאלאנט, שהסתפקה בהבדל זניח בביצועים, אך תומחרה ב-86,000 שקל, מה שהפך אותה לבחירה הגיונית יותר כאן ואפשר לה להימכר במספרים גדולים יחסית. לא פחות מ-3,900 עותקים של הגאלאנט נמכרו כאן בשנתיים הראשונות לשיווק, ורק התחרות הגדולה שכבר היתה קיימת בקטגוריה מנעה ממנה להימכר במספרים גדולים יותר. במבחני דרכים שנערכו לדגם בתקופה ההיא נהנתה המכונית מביצועים טובים הודות לשילוב מוצלח של מנוע וגיר, נוחות נסיעה טובה (מתלה אחורי רב חיבורי) ונקודות זכות לאבזור, אך במבחנים השוואתיים הפסידה תמיד, בפעם הראשונה לסיטרואן קסנטיה ובפעם השניה לסובארו לגאסי. זה לא הפריע לה כמובן להימכר במספרים גדולים יותר…

מיצובישי גאלאנט 1993-1996

1994: מיצובישי גאלאנט עוברת רישוי במתקן המסירה באשדוד. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד

תשרוד לאספנות?

הדור השביעי של מיצובישי גאלאנט שווק בישראל בשנים 1993-1996 וממנו נמכרו כאן כמה אלפי עותקים, כאשר רבים מהם היו שייכים לחברות ולרוב שימשו כרכב צמוד למנהלים. לאורך השנים הפגינה הגאלאנט אמינות טובה, אם כי לא ברמה המקובלת מהתוצרת היפנית, ובעיקר בשל תקלות מורכבות שהחלו לצוץ עם השנים בגיר האוטומטי החכם שלה. נכון להיום, נעלמה כמעט לחלוטין המכונית מהכבישים ובלוח יד 2 מצאנו רק 2 מכוניות למכירה (אחת מהן לחלקים בלבד). האם נזכה לראות אותה עוד שנה וחצי בשוק האספנות? הסיכוי קלוש ככל הנראה, אבל נשמח לדעת אם יש כאלו ששומרים ומטפחים אחת כזאת.

עוד מנוסטלגיה