4 שנים לאחר שנחתה בישראל מיצובישי לנסר, המשפחתית היפנית שהצליחה להדיח את סובארו מראשות הטבלה לאחר שנים רבות של שלטון, נחתה בשנת 1993 היורשת, שאמנם נקראה ע"י היצרן "לנסר", אך בארץ שווקה עם השם "סופר לנסר", שאפשר גם מיתוג של הרכב כחדשני ומתקדם יותר (ועל הדרך אפשר ליבואן לנקוב תג מחיר גבוה יותר), וגם אפשר במקביל מכירת הדור היוצא של הלנסר ששווק כאן לצידו לאורך שנת 1993 והציעה חלופה זולה יותר. המיתוג המקומי של הוספת שם לדגם הרכב היה די פופולארי באותם שנים, וגם דייהו שיווקה את הרייסר ולצידה את ה-"סופר רייסר", וסובארו עם אותו טריק שיווקה את הלאונה והגרנד לאונה.
הסופר לנסר החדשה שהחליפה את הלנסר היוצאת, היתה באמת "סופר": היא היתה יפה ואלגנטית יותר ושידרה מראה מכובד, ואף היתה גדולה יותר עם צמיחה של 3.5 ס"מ בלבד באורך המכונית, אך הודות לתכנון חכם יותר, הציעה צמיחה של בסיס הגלגלים בלא פחות מ-19 ס"מ, מה שטיפל באחת מנקודות התורפה של הלנסר היוצאת שנגעה למרווח המצומצם יחסית בספסל האחורי. הדגם שווק בארץ בגרסאות סדאן וסטיישן שתיהן נמכרו היטב. ומחירו היה יקר משמעותית מהלנסר והחל מ-62,300 שקל לגרסה הידנית (לעומת 52,000 שקל ללנסר) והחל מ-67,150 שקל לדגם האוטומטי (לעומת 55,900 שקל ללנסר האוטומטית. יחד עם זאת, היא היתה עדיין זולה ביחס למתחרות הראשיות (סובארו גרנד לאונה, טויוטה קורולה והונדה סיוויק), מה שסייע לה מאוד למכירות.
מיצובישי סופר לנסר בהכנה למסירה במתקן התפעול של כלמוביל באשדוד 1996 (צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
סופר לנסר, סופר סלון…
בתחילת הדרך הסופר לנסר שווקה ברמת גימור אחת גבוהה (סופר לנסר GLX) שכללה את חבילת החשמל המוכרת של הלנסר היוצאת (חלונות, נעילה, מראות), בתוספת פגושים בצבע הרכב, הגה ספורטיבי וריפודי קטיפה מפוארים, יחד עם בלמים משולבי ABS ובשנים מאוחרות יותר גם עם כרית אוויר לנהג. בשנת 1994, עם הפסקת שיווק הלנסר הוותיקה, הצטרפה גם גרסת בסיס חדשה, ה-GLI, שכללה פגושים שחורים, לוח שעונים פשוט יותר (ללא מד סל"ד), הגה בעל שני חישורים במקום 3 וריפודי מושבים פשוטים יותר. בשנת 1996 הצטרפה גם גרסת ה-"סופר לנסר סלון" – שהיתה גרסה קצת יותר מאובזרת, וכללה פגושים בצבע הרכב, 4 חלונות חשמל ונהנתה ממחיר תחרותי לסגמנט.
פרסומת מיצובישי סופר לנסר 1996
מנועים מ-68 כ"ס בלבד !
היצע המנועים בארץ כלל את גרסת הבנזין שצוידה במנוע בנזין 1.6 ליטר, 4 צילינדרים 16 שסתומים, שהפיק 113 כ"ס ומומנט מרבי של 14 ק"מ, ששודך לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים, או אוטומטית עם 4 הילוכים ( שיפור משמעותי לעומת הלנסר היוצאת שצוידה ב-3 הילוכים), כולל מתג "אובר דרייב", שהציעו שיפור משמעותי בביצועים ובצריכת הדלק מול הלנסר הוותיקה, עם תאוצה זריזה ל-100 קמ"ש ב- 9.8 שניות בדגם הידני ו-11.6 שניות בדגם האוטומטי (לפחות נתוני יצרן…) ומהירות מרבית של 190 קמ"ש בידנית ו-180 קמ"ש באוטומטית, שהושגו לא מעט הודות למשקל קל של הרכב (1,075 ק"ג).
מונית מיצובישי סופר לנסר בהפגנת נהגי המוניות ב-2002.(צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
עבור שוק המוניות, יובאה גם סופר לנסר דיזל שצוידה במנוע 2.0 ליטר שהפיק 68 כ"ס בלבד, מה שתרם לביצועים עלובים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.2 שניות ומהירות מרבית של 160 קמ"ש. צריכת הדלק לעומת זאת, היתה טובה עם 14.5 ק"מ לליטר בעיר ו-20.4 ק"מ לליטר מחוץ לעיר לפי נתוני היצרן. הודות למוניטין האמינות המוצלח של מיצובישי, גם גרסת הדיזל הפכה לפופולרית בארץ עם יותר מ-2,000 מוניות שעלו כאן לכביש.
1995: מיצובישי סופר לנסר סטיישן בטבריה. צילום: מאיר שווילי, ארכיון הרווארד
אמינות
מיצובישי סופר לנסר הפגינה אמינות גבוהה כמצופה מהיצרן, אך עם התקדמות השנים, נרשמו גם תיבות אוטומטיות שקרסו מוקדם מהצפוי, מנועים שהיו רגישים לאיכות הדלק המקומית שגרם להצטברות פיח על השסתומים, וגם נרשמו בעיות חשמל שונות, שרובן נבעו מהתקנות לא מקצועיות של מערכות סטריאו, אזעקות, קודנים ודיבוריות. בסה"כ נחשבה הסופר-לנסר למכונית אמינה למדי בדומה למתחרות היפניות.
מיצובישי סופר לנסר בהכנה למסירה במתקן התפעול של כלמוביל באשדוד 1996 (צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
המכונית הנמכרת ביותר
אהדת הנהג הישראלי הממוצע למיצובישי לנסר שכבשה את השוק משנת 1989 ורכשה לה מוניטין מקומי מוצלח, המשיכה גם לדגם הסופר-לנסר שהמשיך את הצלחת הדגם בארץ והיה לדגם הנמכר ביותר בישראל בשנים 1993-1996, עם 51,000 לקוחות שאימצו את הסופר לנסר (+יותר מ-2,000 מוניות), שסיפקו לנהג הישראלי משפחתית נאה ומכובדת למראה, עשירה באבזור, מרווחת לאותה תקופה וכמובן אמינה ועם מוניטין מוצלח של סחירות, שאפשר למכור אותה בבוא היום סביב מחיר המחירון ולרוב תוך מספר ימים לרכב שמור. מחליפת הדגם שהגיעה בשנת 1998 – המיצובישי כריזמה, נכשלה בארץ ולא רק שלא הצליחה לשחזר את הצלחת הלנסר, נמכרה כאן לזמן קצר ובמספרים נמוכים משמעותית.
מיצובישי סופר לנסר במבחן שערך מגזין "אוטו" בשנת 1993.
תשרוד לשוק האספנות?
בדומה למרבית המכוניות של תחילת שנות ה-90, גם מיצובישי סופר לנסר תהיה ככל הנראה נדירה מאוד בשוק האספנות, למרות הפופולריות העצומה לה זכתה בשנות ה-90. נכון ליום פרסום הכתבה, ניתן למצוא בלוח יד 2 כ-11 מודעות של מיצובישי לנסר, בגרסאות ידניות ואוטומטיות ואפילו בדגמי סטיישן וגם אחת יד ראשונה משנת 1997, במחירים החל מ-2,500 שקל ועד 12,000 שקל לאחת משופרת במיוחד משנת 1993. יחד עם זאת, עד כניסתן לשוק האספנות בעוד 3 שנים, הסיכוי שישרדו נמוך מאוד ואנו נשמח דווקא לגלות שישנם אנשים ששומרים רכב כזה. יהיה נעים לפגוש את אחד מלהיטי השוק המקומי של שנות ה-90 בעתיד, גם אם לא שמור לו מקום של כבוד בשוק האספנות העולמי. אולי הישועה תגיע דווקא מהמגזר הערבי, שם מככבת היום בעיקר הסופר-לנסר, שכמרבית הדגמים עברו שדרוגים שונים, וניסיון להפוך אותה לרכב ספורטיבי יותר.
