משפחתית קטנה עם ישבן גדול
בשנת 1993 הציגה סיאט בתערוכת פרנקפורט את הקורדובה, גרסת הסדאן של הדור החדש והשני של האיביזה, שהיתה ניסיון ראשון של סיאט לייצר משפחתית קטנה המבוססת על מכונית סופר-מיני, עם הבטחה לתג מחיר זול יחסית, שיהיה רחוק מספיק מהטולדו המשפחתית האמיתית של היצרן, ויצליח להביא קהל חדש למותג. באירופה שלא ממש חיבבה מכוניות סדאן קטנות, הקורדובה היתה היחידה בשוק באותה שעה, ודגמי עבר שהקדימו אותה בקטגוריה הזו כמו פולקסווגן דרבי ואופל קורסה סדאן לא בדיוק נחלו הצלחה. הדגם שעוצב ע"י מעצב הרכב האיטלקי ג'ורג'טו ג'וג'ארו, נהנה מעיצוב מודרני, עם לוק מעט ספורטיבי ותוספת של ספוילר אחורי לכל הגרסאות, והציע מידות חיצוניות גדולות יחסית לסגמנט. גם הדבקת הישבן במחלקה הכירורגית-פלסטית של מחלקת העיצוב עברה די בהצלחה (מה שאי אפשר להגיד על הרבה מהמתחרות).
סיאט קורדובה מגיעה לישראל
בסוף 1994 נחתה הקורדובה גם בישראל, מעט אחרי הדור הראשון של יונדאי אקסנט שהתייצב באולם התצוגה, אשר החל את מהפכת המשפחתיות הקטנות בישראל, והודות לתג מחיר אטרקטיבי שאפשר התקדמות למשפחתית חדשה בתקציב נמוך, מכר 1,750 עותקים בארבעה חודשים בלבד. לצידה של האקסנט חיכו לקורדובה בארץ גם סוזוקי סוויפט סדאן ובמידה מסוימת גם מאזדה 121 שהיתה הקטנה בחבורה. בניגוד ליונדאי, סוזוקי ומאזדה סבלו ממכירות לא ממש מוצלחות. יבואני סיאט שהיו מעודדים מהצלחתה המקומית של האקסנט, הדגישו את היותה של הקורדובה חלק ממשפחת פולקסווגן, מה שמבטיח מכלולים אמינים ואיכותיים מתוצרת החברה בעבר, אך מעל לכל סיפקה הקורדובה ממדים חיצוניים מגודלים, שהעניקו לרכב תחושה של משפחתית גדולה ופחות של סופר-מיני עם באגאז'. נפח תא המטען שלה היה הגדול בקטגוריה ועמד על 455 ליטר מכובדים, שצמחו עד ל-762 ליטר עם קיפול המושבים האחוריים, ובמדינה כמו שלנו בה מסורתית היה ביקוש לבג'אז גדול, היה לקורדובה כאן יתרון. מנגד, כניסה לתא הנוסעים חשפה את האבסורד הגדול, שבניגוד למידות החיצוניות הגדולות יחסית, תא הנוסעים היה סופר-מיני למהדרין והישיבה בספסל האחורי היתה צפופה למדי.
הפרסום הבעייתי: שילוט חוצות "פרובוקטיבי" לסיאט קורדובה (צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
"ילדה רעה מבית טוב"
בסיאט שתמיד נחשבה למותג הכי נועז, צעיר ופחות שמרני בקבוצת פולקסווגן, ידעו גם לייצר פרובקציות. מסע הפרסום הראשוני של הדגם בישראל הצליח לעורר מגזרים שלמים מול היבואן, ועם סלוגן של "ילדה רעה מבית טוב" שהוצמד לספרדיה עם הישבן הבולט, בחרו אנשי הפרסום לצאת בקמפיין חוצות נועז, בו לצד המכונית נראה בחורה חשופה למדי, שהקורדובה "הספורטיבית" שחולפת לידה במהירות מצליחה להרים לה את החצאית הקצרה וחושפת לה את התחתונים… לאחר סערה תקשורתית בה התרגזו לא רק דתיים שהיו צריכים לחלוף בכבישים ליד השלט הבעייתי, אלא גם בקרב ארגוני נשים שפחות אהבו את הרעיון, בהחלטה של הצנזורה הוחלפו השלטים בחדשים, כאשר התחתונים הוחלפו בכיתוב "נפסל ע"י הצנזורה". חחח… לא ברור עד היום אם היה כאן באמת בלאגן או יותר מסע פרסום מתוחכם.
השילוט החדש ומהעודכן ללא התחתונים…חחח (צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד)
היצע הדגמים בארץ
עם התחלת השיווק בארץ בסוף 1994 (כדגמי 1995) התייצבו 3 דגמים לבחירה עם מבחר המנועים המוכר של האיביזה החדשה, עם דגם ה-1.4 ליטר ידני שהפיק 60 כ"ס וסיפק תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.1 שניות ומהירות מרבית של 157 קמ"ש. מעליו הוצעה גרסת 1.6 ליטר ידנית שהפיקה 75 כ"ס והציעה ביצועים יותר משכנעים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.5 שניות ומהירות מרבית של 170 קמ"ש. מעליהם הוצעה הגרסה האוטומטית היחידה, שבדומה למוכר מהתוצרת האירופאית באותם שנים, היתה חייבת מנוע גדול כדי שיצליח להציע ביצועים סבירים עם שילוב לתיבה אוטומטית לא ממש מוצלחת. במקרה הזה, הוצעה הקורדובה 1.8 ליטר אוטומטית, שהפיקה 90 כ"ס והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-13 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש. מספר שנים לאחר מכן, שווקה בארץ גם גרסת סטיישן (קורדובה וריו) שנמכרה במספרים נמוכים מאוד. בשנת 1998 היא עברה מתיחת פנים משמעותית שכללה עיצוב מחודש לחזית ומאחור, לצד עדכונים רבים בתא הנוסעים. בסוף שנות ה-90 הגיעה לארץ גם האחות החורגת שלה, הפולקסווגן פולו קלאסיק (סדאן) שהיתה פחות ילדה רעה, אבל גם מכונית משעממת שנמכרה בעיקר בשוק המוניות ומורי הנהיגה. גרסת הדיזל 1.9 ליטר שהצטרפה מאוחר יותר לשוק, היתה פופולרית בעיקר בקרב נהגי מוניות.
סיאט קורדובה קופה
בניחוח ספורטיבי: סיאט קורדובה קופה SX
בשנת 1997 הצטרפה למשפחה גם גרסת הקופה הספורטיבית יותר "קורדובה SX", עם מסע פרסום בניחוח ספורטיבי שהדגיש את הצלחתה של סיאט בספורט המוטורי עם ניצחון שני ברציפות במירוצי ראלי ומכירת הסיאט ה-11 מיליון בעולם. גרסת הקופה הציעה עיצוב ספורטיבי יותר, וחבילת אבזור מרשימה וצוידה במנוע 1.6 ליטר וגיר ידני, שהפיקו 100 כ"ס והציעו תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.8 שניות ומהירות מרבית של 186 קמ"ש. הדגם לא היה מכונית ספורטיבית אמיתית, אלא יותר מכונית פוזה עם ביצועים סבירים ואבזור עשיר, אך עם תג מחיר זול משמעותית מדגמים כמו הונדה סיוויק קופה ושברולט קוואליר קופה, הוא נהנה ממכירות נאות מדי שנה.
תמחור
עם הגעתה לארץ, היתה הקורדובה היקרה בין המשפחתיות הקטנות. עם 56,000 שקל לגרסת ה-1.4 ליטר הבסיסית, היא אמנם היתה יקרה רק ב-3,100 שקל מגרסת האיביזה המקבילה, מה שאפשר ללקוחות להתקדם למשפחתית כמעט בגודל מלא בתוספת מחיר צנועה, אך שלל המתחרות שלה היו זולות יותר כאשר מובילת שוק המשפחתיות הקטנות יונדאי אקסנט עלתה 53,750 שקל לגרסת ה-1.3 ליטר ידנית, מאזדה 121 הוצעה החל מ-55,900 שקל וסוזוקי סוויפט סדאן החל מ-52,500 שקל. בסופו של דבר, בשל פערים לא ממש גבוהים בדגמים הידניים, והודות למרכב גדול שלא נראה כמו סופר-מיני שנמתחה, אלא כיותר משפחתית מכובדת, נמכרה הקורדובה במספרים נאים מדי חודש. הבעיה שלה היתה הגרסה האוטומטית, שעם תג מחיר של 70,700 שקל, היתה לא רק יקרה משמעותית מהמתחרות האוטומטיות מהמזרח שהציעו שילוב של מנוע קטן וחסכוני יותר עם תיבה אוטומטית מוצלחת בהרבה, אלא גם ממכוניות משפחתיות כמו מאזדה 323 סדאן שעלתה 69,900 שקל.
סיאט קורדובה רגע לפני שהלכה לברזל. הספוילר כבר פורק.
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של סיאט קורדובה ששווק בארץ 1995-2001, כמעט ונכחד לחלוטין מהכבישים ודי נדיר לפגוש היום עותקים שלו מסתובבים. בלוח יד 2 נצפו נכון לפרסום הכתבה רק 2 מכוניות למכירה, שתיהן מהדגם שלאחר מתיחת הפנים, מה שאומר שהן מן הסתם לא ישרדו עד לרישוי האספנות. האם נזכה לראות אחת מהן במפגשי האספנות בעוד שנים בודדות שתחגוג המכונית 30 שנה? הסיכוי כנראה אפסי.
