בחודש ינואר 1988 נחשפה פיאט טיפו, המשפחתית הקומפקטית החדשה של היצרן, שהחליפה את הריטמו הוותיקה והיתה אמורה להיות מנוע צמיחה מרכזי חדש לצידה של פיאט אונו הקטנה ששברה שיאי מכירות והחזירה את פיאט לימים הטובים שלה. הטיפו שפותחה על שלדה חדשה לחלוטין (ששירתה גם את לנצ'יה דדרה, אלפא 145 ופיאט טמפרה בהמשך), הבטיחה לא רק עיצוב חדשני ביחס לאותם ימים, אלא גם קפיצת מדרגה נוספת באיכות ההרכבה, מרכב חסין יותר לחלודה ושיא נוסף בשימוש ברובוטים בתהליך ייצור הרכב, בהשקעה של לא פחות מ-2 מיליארד דולר בפיתוח הדגם. שנה לאחר שהוצגה, היא זכתה גם בתואר היוקרתי "מכונית השנה באירופה 1989".
ינואר 1988 – עיתון מעריב מתלונן מדוע הטיפו מתעכבת להגיע לארץ
פיאט טיפו מגיעה לישראל
הביקוש העצום לפיאט טיפו עם הצגתה באירופה בתחילת 1988, ויותר מ-300,000 עותקים שלה שנמכרו בשנה הראשונה לשיווק, דחפו את שיווק הדגם בשוק הישראלי הקטן שנה קדימה ורק בינואר 1989 החל שיווקה של המשפחתית הקומפקטית החדשה. לצד עיצוב מקורי ונאה משמעותית מהמתחרות הישירות (פיג'ו 309, רנו 19 ופורד אסקורט), בדומה לאונו הקטנה, גם הטיפו הציעה מרחב פנימי ענק, עם הנתונים הטובים לא רק בקטגוריית הקומפקטיות, אלא גם בקרב המשפחתיות הפופולריות ועם יותר מקום לרגלי יושבי הספסל האחורי משל פורד סיירה למשל, שבכלל השתייכה לקטגוריית המשפחתיות הגדולות יותר. העיצוב המתקדם של הטיפו אפשר לה גם להשיג מקדם גרר מרשים של 0.31cd, ובסעיף החידושים כללה המכונית גם מערכת מתלים נפרדת לכל גלגל, בלמי דיסק נטולי אסבסט, אופציה לבלמי ABS, מערכת נגד החלקה (סוג של בקרת יציבות – הראשונה בסגמנט) ולוח שעונים דיגיטלי, מה שגרם לפיאט לפרסם את הרכב כמכונית עם הטכנולוגיה של שנות ה-2000 כבר בשנות ה-90.
פרסומת פיאט טיפו 1990
היצע הדגמים בישראל
עם תחילת השיווק בארץ הוצעו 2 דגמים לבחירה: טיפו 1.4 ליטר שהפיקה 72 כ"ס והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-13 שניות, מהירות מרבית של 168 קמ"ש וצריכת דלק של 10.8 ק"מ לליטר בממוצע. לצידה הוצעה הטיפו 1.6 ליטר DGT, שצוידה במנוע שהפיק 83 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12 שניות, מהירות מרבית של 172 קמ"ש וצריכת דלק זהה של 10.8 ק"מ לליטר בממוצע. השם DGT היה קיצור של דיגיטל, שסימל את לוח השעונים הדיגיטלי שהוצע בדגם כבר עם תחילת השיווק (שספג ביקורות מאוד לא אוהדות בעיתונות בזמנו), וגרסה זו היתה מאובזרת ומפנקת משמעותית עם צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מזגן מקורי (ב-1.4 ליטר הוצע מזגן של בר-לוי בהתקנה מקומית), מד סל"ד, כסא נהג מתכוונן גם לגובה, מושבים עם ריפוד קטיפה, הגה מתכוונן ועוד, וכאופציה הוצעו גם גג נפתח, כיוונון מראות חשמלי, הגה כח, חישוקי גלגלים קלים עם צמיגים רחבים יותר ובלמי ABS. צמד הדגמים שווקו עם תיבת הילוכים ידנית בלבד.
פיאט טיפו ספורטיבה. צילום באדיבות: ים מלמד
טיפו מונדיאל, טיפו ספורטיבה…
בשנת 1990, לרגל אירועי המונדיאל שהתקיימו באיטליה, הגיעה לארץ הטיפו "מונדיאל" גרסה מיוחדת של דגם ה-1.4 ליטר שכללה מדבקות בצבעי איטליה ואבזור משופר, עם תג מחיר תחרותי. ב-1991 הגיעה גם כמות קטנה של הטיפו האוטומטית שצוידה במנוע 2.0 ליטר 115 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים מתוצרת ZF (שהוצעו גם בטמפרה). רק מעטות ממנה נמכרו בארץ. מכוניות בודדות הגיעו לארץ גם מהגרסה הספורטיבית של הדגם, הטיפו 16V, שצוידה במנוע 2.0 ליטרים שהפיק 142 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-9.8 שניות ומהירות מרבית של 205 קמ"ש. בספטמבר 1993 הגיעה לארץ מתיחת פנים קלה לרכב, שכללה עיצוב מחודש לחזית הרכב, מנועים עם הזרקת דלק, עדכונים קוסמטיים לתא הנוסעים ושדרוג חבילות האבזור, כולל תוספת של כרית אוויר לנהג וקורות בטיחות בדלתות הרכב. במקביל, הגיעו גם כמות קטנה במיוחד של הטיפו ספורטיבה, דגמי 3 דלתות ספורטיביים שצוידו במנוע 2.0 ליטר 16V שהפיק 155 כ"ס.
תמחור אטרקטיבי
עם תחילת השיווק ב-1989 הוצעה הטיפו במחיר החל מ-31,050 שקל לגרסת ה-1.4 ליטר הבסיסית, מחיר אטרקטיבי יחסית למכונית שנחשבה למודרנית, מרווחת והיפה ביותר בקטגוריה. לשם השוואה, פיג'ו 309 בגרסת ה-1.3 ליטר הבסיסית הוצעה מ-29,400 שקל, פורד אסקורט 1.3 ליטר מ-35,100 שקל יקרים למדי ורנו 19 שהגיעה גם היא באותה שנה, הוצעה מ-30,100 שקל. הטיפו 1.6 ליטר הוצעה מ-34,050 שקל והיתה מאובזרת משמעותית, אך מרבית המכירות בארץ התרכזו בדגם ה-1.4 ליטר שזכה גם לפופולריות נאה בחברות השכרת הרכב. עם הגעתה של המכונית לארץ, לקח מגזין "אוטו" את המכונית למבחן, התלהב מיכולותיה וסיכם במשפט: "הטיפו תהיה המכונית שתחולל שינוי בהרגלי צריכת הרכב בישראל"… הוא כמובן הסתמך על הדגם האוטומטי שיגיע חיש לארץ ויחזק את מכירותיה משמעותית (מה שלא קרה בסוף), בשנה בה הופיעה לראשונה מיצובישי לנסר "ויש בה הכל" וסחפה אחריה את כל השוק. בשנת 1992, ניסתה סמלת היבואנית לעודד את מכירות הטיפו 1.6 ליטר והציעה פלאפון קבוע ברכב מתוצרת מוטורולה לכל רוכש במבצע, בתקופה בה מכשיר הפלא-פון היה יקר ומותג כמוצר בעיקר לעשירים.
פרסומת פיאט טיפו 1992
שרדה לאספנות?
הדור הראשון של פיאט טיפו שווק בארץ בשנים 1989-1995 עד שהוחלף ע"י הבראבה והבראבו החדשות. דווקא בשנת השיווק הראשונה של הדגם סבלה הטיפו ממכירות נמוכות יחסית ולא סייעה לפיאט למנוע את צניחת המכירות שאפיינה את שוק הרכב החדש ב-1989. את אותה שנה סיימה פיאט במקום החמישי במסירות עם 5,735 מסירות בלבד, לעומת 9,063 מסירות בשנת 1988. במהלך שנות השיווק של הדגם, לא שחזרה הטיפו את הצלחת האונו שהובילה את שוק הקטנות בארץ במשך שנים, והסתפקה בכמות קטנה יחסית של מכוניות מדי שנה, בעיקר בשל חוסר אהדתו של השוק המקומי למכוניות משפחתיות האצ'בק (בניגוד לאירופה), היעדר תיבה אוטומטית לאורך מרבית השנים ונהירה של מרבית הלקוחות הפרטיים לעבר המותגים היפניים החדשים שהגיעו לארץ. בשנת 2016 חזרה לארץ הטיפו בדור חדש שהגיע ממפעל החברה בטורקיה, הפעם בגרסת סדאן אוטומטית שבעבר היתה מתכון כמעט ודאי להצלחה כאן, אך בשנים אלו החל מעבר מאסיבי לעבר שוק הג'יפונים, ועם מכונית שפותחה בעיקר לשווקים מתפתחים ולא עמדה בתחרות מול משפחתיות מודרניות, גם כאן היא לא עמדה בציפיות היבואן. הדור הראשון של הטיפו כבר נעלם לחלוטין מהכבישים בארץ, אך ידוע על כמה בודדות ששרדו ומוחזקות בידי אספנים.
פיאט טיפו ספורטיבה. צילום באדיבות: ים מלמד
