צילום תמונה ראשית: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
מכונית הדגל החדשה של פיאט
בשנת 1996, עם הפסקת שיווקה של פיאט כרומה, מכונית הדגל של היצרן באותה תקופה, חשפה פיאט את המריאה, משפחתית סדאן חדשה, שהיתה צלע נוספת בפרויקט המשפחתיות שלה שכלל את הבראבה (קומפקטית 5 דלתות) ובראבו (ספורטיבית 3 דלתות). לצידה של המריאה החדשה, חשפה פיאט גם את הצלע הרביעית במשפחה והיא הפיאט מריאה וויקאנד (Weekend), גרסת הסטיישן השימושית יותר, שפנתה בעיקר לשוק האירופאי וזכתה ל-70% ממכירות המריאה שם. בדומה לאחיותיה לקבוצה, גם המריאה פותחה על שלדה שהחלה דרכה עם דגם הטיפו בסוף שנות ה-80 אשר זכתה לעדכונים שונים עם השנים. עבור פיאט, מדובר היה במכונית הדגל החדשה של היצרן, ובארץ היא החליפה את פיאט טמפרה ששווקה מתחילת שנות ה-90.
1997 – פיאט מריאה נוחתת בישראל בתזמון מושלם
יבואני פיאט לא יכלו לצפות לתזמון טוב יותר להגעה של המשפחתית החדשה שלהם לארץ: באותה שנה פסק השיווק של 2 המשפחתיות המובילות בארץ (מיצובישי סופר לנסר ומאזדה 323) שהובילו את שוק המשפחתיות שריכז לא פחות מ-70% ממסירות הרכב החדש בישראל. מחליפות הדגמים הפופולרים – מיצובישי כריזמה ומאזדה לנטיס סבלו ממחיר גבוה משמעותית ובכלל שוק המשפחתיות סבל מהתייקרות ממחיר ממוצע של 70 ומשהו אלף שקל ל-80 ומשהו אלף שקל באותה שנה. לפיאט מריאה היה על הנייר מתכון שנראה מושלם לשוק הישראלי: עיצוב יפהפה ( עם פרופורציות מצוינות למרות השתלת הישבן), מרכב סדאן גדול ומרווח מהמקובל (בסיס גלגלים של 254 ס"מ), אבזור נדיב, מנוע 1.6 ליטר וגיר אוטומטי, תא מטען גדול (430 ליטר), אחריות נדיבה ל-3 שנים או 250,000 ק"מ ותג מחיר תחרותי. אבל בדרך למעלה במכירות, היא היתה צריכה להתגבר על מוצאה האיטלקי, במדינה שקידשה בעיקר משפחתיות ממותגים יפניים וקוריאניים.
פיאט מריאה 1998
משפחתית הדיזל החזקה בישראל
המריאה שווקה בארץ בגרסאות סדאן וסטיישן והיצע הדגמים החל בגרסת הבנזין 1.6 ליטר הידנית, שהפיקה 103 כ"ס והציעה ביצועים נאים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.7 שניות ומהירות מרבית של 187 קמ"ש. לצידה הוצעה הגרסה האוטומטית החשובה יותר לשוק המקומי, שצוידה בגיר אוט' 4 הילוכים והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-13.6 שניות לצד מהירות מרבית זהה. באותה תקופה עם כניסתם של דגמי הדיזל לישראל שאושרו לשיווק גם למכוניות פרטיות, הגיעה לארץ גם גרסת טורבו דיזל ידנית חסכונית במיוחד (15 ק"מ לליטר), שצוידה במנוע 1.9 ליטר שהפיק 100 כ"ס ו-20.4 קג"מ, והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11.1 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש, שהקנו לה את התואר "משפחתית הדיזל החזקה בישראל". הגרסאות הידניות והדיזל הגיעו ברמת גימור SX פשוטה יותר שכללה רדיו טייפ מקורי, מד סל"ד, טסות לגלגלים, בלמי ABS וצמד כריות אוויר , כאשר הגרסה האוטומטית הגיעה ברמת גימור ELX שכללה גם צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מראות מתכווננות חשמלית, ריפודי קטיפה למושבים ובורר מצבי נהיגה (ספורט/קרח).
התגייסה גם למשטרה
עם הגעתו של הדגם לארץ, זכתה היבואנית גם במכרז נדיר של מנהל הרכב הממשלתי, בו נבחרה המריאה לניידת הסיור החדשה של משטרת התנועה, כאשר הדגם החליף את טויוטה קארינה ששירתה בנאמנות רבה את המשטרה בשנים האחרונות. הגרסה שזכתה במכרז היתה כמובן הדיזל הידנית האמינה והחסכונית יותר, אולם שיתוף הפעולה עם המשטרה לא החזיק יותר ממכרז אחד.
1997: פיאט מריאה מתגייסת למשטרה. ברקע, דגמי ה- WEEKEND – סטיישן במרכז התפעולי של פיאט. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
תמחור אטרקטיבי
עם התחלת שיווקה של פיאט מריאה בישראל בשנת 1997, צוידה המכונית בתג מחיר אטרקטיבי שעמד על 76,700 שקל לדגם הידני ותוספת של 2,000 שקל בלבד לדגם האוטומטי. בסמלת היבואנית ששנתייםפ בלבד לפני כן סיימו את שנת 1995 כמותג הנמכר ביותר בישראל, ראו בדגם החדש הזדמנות נדירה לחזור לפסגת הטבלה, ועשו את כל המאמצים כדי להתברג גבוה בקטגוריית המשפחתיות המובילה את השוק. גם בעיתונות המקומית פרגנו להם: " לדגם החדש של פיאט יש כל הנתונים להצליח בשוק המכוניות המשפחתיות בארץ" (גלובס 1997). לשם השוואה, טויוטה קורולה 1.6 אוט' הוצעה ב-87,900 שקל, הונדה סיוויק 1.6 ליטר אוט' ב-90,910 שקל, יונדאי לנטרה 1.6 אוט' ב-82,500 שקל ומאזדה לנטיס 1.8 ליטר ב-88,900 שקל. לרוע מזלה של המריאה, בסמוך להתחלת שיווקה, דלק מוטורס השיקה גרסת 1.6 ליטר מוזלת ללנטיס שצוידה במחיר של 78,900 שקל, מחיר שסחף אחריו שוב את ההמונים והפך את הלנטיס למלכת השוק החדשה. בניגוד אגב לאסטרטגיית השיווק של הטמפרה שקדמה לה, שכללה מאבק בחדירתן של המשפחתיות היפניות לשוק בתחילת שנות ה-90, מסע הפרסום של המריאה התמקד ביתרונות המשפחתיים של הרכב, או כפי שתיארו זאת אז בפיאט – "יקנאו הרווקים"…
תשרוד לאספנות?
פיאט מריאה שווקה בארץ בשנים 1997-2003 ולא הצליחה להתברג ברשימת המשפחתיות הנמכרות ביותר בארץ. גם בשנת החדירה הראשונה שלה לארץ, נמכרו פחות מ-1,000 מכוניות ומשם העסק הלך והידרדר. בניגוד לטמפרה שקדמה לה, המריאה דווקא היתה מכונית אמינה משמעותית והרבה יותר איכותית לאורך השנים. לאחר הפסקת השיווק, נותרה פיאט בישראל ללא משפחתית סדאן למשך 13 שנה ארוכות למדי, עד להתחלת שיווקה של הטיפו החדשה בישראל ב-2016. נכון ליום פרסום הכתבה לא נצפתה אפילו מכונית אחת למכירה בלוחות המודעות של היד השניה, אך לפי נתוני משרד הרישוי כ-22 מהן עדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל, מהן 4 מדגם הדיזל. האם אחת מהן תזכה להגיע לשוק האספנות בעוד כמה שנים? הסיכוי כנראה קלוש.
