בתמונה הראשית: הרכבת וספה במפעל בצפת 1958. צילום: משה פרידן לע"מ.
לא רק מכוניות, משאיות ואוטובוסים: תעשיית הרכב הישראלית שסיפקה לנו בעבר שלל מכוניות "אגדיות" כמו סוסיתא וכרמל מפיתוח ועיצוב מקומי, לצד מכוניות שהורכבו כאן כמו פורד אסקורט, ג'יפ ושלל דגמים נוספים, הרכיבה גם קטנועים בישראל, ולצידה של הלמברטה שהורכבה כאן בשנות ה-50, הורכבו גם אלפי מדגמי וספה האיטלקיים, הקטנוע הפופולרי והמפורסם בעולם, שלמשך עשור הורכב גם בישראל. סיפורה של הוספה הישראלית.
כחלק מעידוד תעשיה כחול לבן וחיזוק הפריפריה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, בעידוד הממשלה ובתמיכתה נחתם בשנת 1956 הסכם בין חברת פיאג'יו העולמית, יצרנית מותג הקטנועים וספה, לחברת קייזר פרייזר (שהחזיקה במפעל להרכבת כלי רכב בישראל), להקמת מפעל הרכבה של קטנועים בישראל עבור השוק המקומי.
13 עובדים הרכיבו 10 קטנועים ביום
בחודש אוגוסט 1956 החלה הרכבת דגמי הוספה במפעל ההרכבה החדש של החברה שנחנך בעיר צפת והעסיק כ-13 עובדים (8 עובדי הרכבה, 2 צבעים מקצועיים ושלושה עובדים כלליים). כמובן שלא היה מדובר בייצור מקומי מלא של דגמי הוספה, אלא בעבודת הרכבה וצביעה בשלב הראשון של חלקי וספה מפורקים שהגיעו מאיטליה, שכללה 62 חלקים שהורכבו לגוף הקטנוע, כאשר זמן ההרכבה והצביעה של קטנוע עמד על כ-12 שעות בממוצע. סה"כ יוצרו ביום כ-10 קטנועים. החברה התחייבה ליצרן להרכבה של 1,000 קטנועים בשנה הראשונה, וקיבלה את תמיכתה של הממשלה להקצבת מטבע זר לרכישת החלקים.
מתוך עיתון "חרות" דצמבר 1956
מחיר וספה ישראלית: 1,470 לירות (רוב המחיר מכס ומס קניה)
לאחר ארבעה חודשים בלבד של עבודה ו-500 קטנועים בסה"כ שהורכבו, פסק ייצור הוספה בישראל לאחר שמשרד האוצר הקפיא את רשיונות היבוא להבאת חלקי הקטנועים מאיטליה, זאת לאחר שהאשים את "קייזר פרייזר" היצרנית ב-"פשיטת עור לציבור הקונים", בשל תמחור גבוה מדי של הוספה המורכבת בארץ שעמד על כ-630 לירות (לפני מס של ממשלתי של 840 לירות…) בעוד שמחיר המתחרה הישירה שלה "למברטה" שהורכבה ביקנעם ע"י קונצרן "כור" עמד על כ-315 לירות בלבד (לפני מס), ואף נהנתה מאיכות הרכבה גבוהה יותר בשוק המקומי. הדרישה של קייזר מהמדינה להוזיל את המסים על הוספה כדי לעודד את רכישתם גם ע"י שכבות חלשות יותר במדינה נדחתה.
חצי שנה מאוחר יותר, נפתרה הבעיה לאחר שחברת "קייזר" הסכימה להוזיל את מחיר הקטנועים ובעידוד הממשלה ותחת לחצים של עיריית צפת לפיתוח ועידוד התעסוקה בעיר, חזר המפעל לייצר את דגמי וספה, כאשר ההוזלה התאפשרה הודות להתחלת ייצור מקומי חלקי של חלקי הוספה, מעבר למפעל הרכבה חדש באיזור התעשיה החדש של צפת בדרום העיר, והתחלת ייצור מקומי של הכסא, כבלים, צמיגים ומספר מכלולים נוספים, שאפשרו את הגדלת כח האדם ל-20 איש, לצד חיסכון במטבע זר למדינה.
קטנוע וספה מתוצרת ישראל, מוצג בתערוכה לרגל "10 שנים של תוצרת כחול לבן" בבנייני האומה בירושלים. צילום: משה פרידן לע"מ.
בתחילת הדרך יוצרה הוספה בדגמי ה-VB הבסיסיים המצוידים במנוע 150 סמ"ק 1.5 כ"ס, שנהנו ממשקל קל של 85 ק"ג, צריכת דלק מצוינת של 45 ק"מ לליטר, מהירות מרבית של 85 קמ"ש ועלויות אחזקה נמוכות מאוד, שיחד עם אמינות גבוהה במיוחד, קלות הפעלה והאפשרות לנסוע ולהחנות כמעט בכל מקום, הפכו את הוספה לאחד מכלי הרכב הפופולרים ביותר בישראל באותם שנים.
1958: וספות ישראליות למכירה בסוכנות "גרג נתן" הירושלמית. צילום: פריץ שלזינגר, ארכיון הרווארד
בשנת 1958 החלה החברה לייצר בארץ (בחיפה) גם את הסירה שהפכה את הוספה למשפחתית יותר ואפשרה הובלת עד 3 נוסעים. מחיר תוספת הסירה עמד על כ-435 לירות כולל מיסים, ולדברי היצרן היא אינה פגעה בבטיחות ובנוחות הכלי. מעבר לכך, הרחיבה החברה את ייצור החלקים בארץ, והחלה לייצר גם מגן כנפיים בחצי מחיר וציפויי ניקל שהחליפו יבוא חלקים צבועים. לנוכח ריבוי הגניבות של וספות וחלקיהם בארץ, הוכנסו גם שיפורים מפיתוח מקומי של מנעול מיוחד על ג'ק הקטנוע שמנע את הוזזת הכלי ממקומו, מנעול ייחודי לגלגל הרזרבי, ושיפור השירותים במוסך שכללו גם אספקת מנוע חלופי במקרה שהיה צורך בשיפוץ מנוע, מה שלא גרם להעמדת הכלי במוסך לכמה ימים.
שנה לאחר שהחל יצור דגמי הוספה בישראל, כחלק מחיזוק המותג בארץ והרעיון להתחרות בדגמי הלמברטה, הקימה קייזר פרייזר גם את מועדון וספה הראשון, שביקש לחבר אליו את בעלי וספה, כאשר באותה תקופה נעו בישראל לא פחות מ-10,000 כלים של וספה ! בדומה למועדונים של היום, גם כאן מטרת המועדון היתה חיזוק מותג וספה בישראל והכרתו כרכב עממי ישראלי, שיתוף מידע טכני בין חברי המועדון, פעילויות ספורט שונות, מפגשים,טיולים ואף יצירת קשר עם תיירים מחו"ל שהגיעו לטייל בארץ עם הוספה האישית שלהם. תקציב המועדון הגיע מ-3 מקורות: דמי הצטרפות חד פעמיים, דמי חבר שנתיים ותרומות מגופים שונים שיהיו מעוניינים בפרסום. החברות במועדון הוגבלה מגיל 20, וכל אחד מהחברים קיבל גם סיכת מועדון במתנה. בסה"כ הצטרפו למועדון אז כ-400 חברים.
היקף היצור של הוספה שעמד על כ-200 כלים בממוצע בחודש, העיר כידוע בישראל את משרד האוצר שהחל בחישובים השונים להעריך את היקף ההפסדים של הכנסות המדינה ממיסי יבוא, מה ששלח את נציגי משרד התחבורה לערוך ביקורת במפעל בשנת 1960 ולעמוד על כדאיות התמיכה הממשלתית בייצור הישראלי. מסקנות הוועדה שהוקמה לשם הנושא כללו דו"ח חמור שחשף הפסדים ניכרים שהיה מקבל משרד האוצר ממיסי יבוא אילו היו מיובאים הקטנועים מורכבים ולא מיוצרים בארץ. "החיסכון במטבע חוץ בהרכבת הקטנועים בארץ שווה רק ל-40 דולר לקטנוע". בנוסף, חשף הדו"ח שבסה"כ עובדים במפעל בין 9 ל-13 איש באופן קבוע בהתאם להזמנות שהתקבלו. בהמשך לדו"ח הוחלט על ליברליזציה ביבוא הקטנועים שתביא להוזלתם והפיכתם לתחרותיים יותר לתוצרת המקומית.
עיתון הצופה ינואר 1964
כחלק מהמאמץ לעודד רכישת וספה, הציעה החברה בשנת 1964 "תכנית חיסכון לוספה", לפיה יפקידו החוסכים 75 לירות מדי חודש, ולאחר שיגיעו לסכום של 1,000 לירות, יוכלו לקבל וספה חדשה, כאשר את היתרה יוכלו לפרוס על תוקפה של שנה וחצי נוספות. אם יחליטו להפסיק את החיסכון בכל שלב, יוכלו לקבל את כספם חזרה בתוספת 8% ריבית ! אך בניכוי מס הכנסה. יש מישהו שלא היה פותח תכנית חיסכון כזאת היום?
פרסומת ישנה וספה 1968
בחודש ינואר 1967 הפסיקה חברת פיאג'יו האיטלקית את הרכבת דגמי וספה במפעל החברה בישראל, ושיווק הדגמים המשיך ביבוא של וספות מורכבות בלבד ע"י חברת "עופר" שהפכה עם השנים ל"עופר אבניר" היבואנית הנוכחית של וספה בישראל. הצלחת הוספה בישראל ועשרות אלפי הדגמים שנמכרו בארץ לאורך השנים הפכו את הוספה גם לשם גנרי עבור קטנועים למשך שנים ארוכות. ("איזה וספה זאת?…)
