לאחר שנים ארוכות בהם הצטמצם חלקן של המכוניות האמריקאיות בשוק הרכב הישראלי, בעיקר בשל תג מחיר גבוה שנבע ממיסוי עצבני לרכבים בעלי נפח מנוע גדול, אך גם בשל היעדר בנזין נטול עופרת בתחנות הדלק בארץ שחסם כניסת דגמים חדשים, בתחילת שנת 1991 החלה הסתערות מחודשת של מכוניות אמריקאיות לישראל, שנבעה ממהפכת המיסוי של 1990 שהביאה להפחתה של עשרות אלפי שקלים ממחירי המכוניות, לחץ של ארה"ב עם סיום מלחמת המפרץ לעודד מכירת מכוניות אמריקאיות בישראל, וחדירה מאסיבית של בנזין נטול עופרת לתחנות הדלק בארץ, שהעניקה אור ירוק ליבוא דגמים חדשים המצוידים בממיר קטליטי.
בשנת 1991 החלה ההסתערות האמריקאית המחודשת על ישראל, עם הגעתה של שברולט קורסיקה לשוק ע"י חברת ליאו גולדברג, במהלך שדחף את ג'נרל מוטורס היצרנית לפנק גם את הנציגה השניה שלה בארץ באותם ימים – חברת המזרח, עם הפונטיאק טמפסט שהיתה אחות תאומה לקורסיקה, אך צוידה בגריל מעט שונה ומרכב בצביעה דו-גוונית. החדשה העיקרית הגיעה מסעיף המחיר: אם באותם ימים הרכב האמריקאי הזול ביותר בישראל היה פונטיאק גרנד פרי ששווק ב-118,100 שקל, צמד הדגמים החדשים נחתו בישראל והציעו את חלום הרכב האמריקאי בחניה במחיר מהפכני של 80,000 שקל בלבד לפונטיאק טמפסט וכמה אלפי שקלים יותר לתאומה מבית שברולט.
מתוך כתבתו של יוחאי רפאלי במעריב מרץ 1991. צילום: רונן טופלברג
צמד העולות החדשות מארה"ב לא היו ממש מכוניות חדשות בעולם, כאשר שברולט קורסיקה הוצגה בעולם כבר ב-1987, וגם אז לא היתה דגם חדש לחלוטין, אלא משפחתית גדולה שפותחה על בסיס האופל אסקונה ושברולט קוואליר הישנה. האחות התאומה מבית פונטיאק, לא היתה משווקת כלל בארה"ב, וישראל היתה למדינה השניה בעולם שקיבלה את הרכב אחרי קנדה. צמד האחיות נהנו מעיצוב שאמנם היה מרובע יחסית, אך בהחלט היה מודרני ונעים לעין, אך התדמית היוקרתית עשתה את שלה ומשכה שלל מבטי קנאה ברחוב הישראלי הטיפוסי, שרכב אמריקאי סימל עבורו הצלחה, פינוקים ויוקרה.
1992: פרסומת לשברולט קורסיקה – המחיר הוזל בעקבות ירידת שער הדולר והתחרות.
הקורסיקה והטמפסט התחרו בארץ בקטגוריית רכבי המנהלים, והציעו מידות חיצוניות ממוצעות לשוק מכוניות המנהלים, אך בשל תכנון מיושן, תא הנוסעים היה דווקא הרבה פחות מרווח (ובעיקר מאחור) ממתחרות כמו מיצובישי גאלאנט וסובארו לגאסי וגם הנדסת האנוש לא היתה ממש מוצלחת. מעבר לכך, עיצוב הדשבורד היה נאה, עם שלל מתגים בעיצוב מתחכם והרכב צויד במזגן אמריקאי מקורי וחזק, הגה כח, בלמי ABS, אבזור חשמלי נדיב, רדיו-טייפ דיגיטלי אמריקאי ואפילו כרית אוויר לנהג, כשמעליהם ריחף ניחוח אמריקאי יוקרתי. ברשימת התוספות האופציונליות כיכבו חישוקי מגנזיום, ווילונות צד בדלתות האחוריות וספוילר אחורי.
1996: שברולט קורסיקה במבחן השוואתי של מגזין אוטו מול מיצובישי גלנט וסובארו לגאסי. יצאה במקום האחרון. צילום: יואל פרלמן
מתחת למכסה המנוע יחידת הכח היתה אמריקאית קלאסית: מנוע בנזין V6 בנפח 3.1 ליטר עם הזרקה רב נקודתית, שהפיק 140 כ"ס בתחילת הדרך ולאחר מכן 160 כ"ס ולא פחות מ-25.6 קג"מ, נתונים שנחשבו באותם ימים לחריגים בקטגוריה, ויחד עם תיבת הילוכים אוטומטית 3 הילוכים, הציעו יתרון של ממש בתאוצות מול המתחרות (10.1 שניות ל-100 קמ"ש), צליל מנוע בשרני ותא נוסעים שקט למדי. בהמשך הדרך הגיעה לארץ גם גרסת 4 צילינדרים בנפח 2.2 ליטר זולה יותר, שהפיקה 122 כ"ס (12 שניות ל-100 קמ"ש), כאשר צמד הדגמים זכו גם לתיבת הילוכים אוטומטית עם 4 הילוכים, ומרבית המכירות הלכו דווקא לדגם הבסיסי, החסכוני יותר וזול יותר, גם אם איבד בדרך את היתרון המרכזי של המנוע החזק.
אופציה לתא נוסעים אדום כמיטב המסורת האמריקאית של אותם זמנים.
התנהגות הכביש שלהם היתה אמריקאית טיפוסית לאותם זמנים, עם מתלים רכים במיוחד שסיפקו נוחות נסיעה גבוהה על כביש סלול היטב, אך מנגד גם אחיזת כביש גרועה, התנהגות איומה, היגוי קל ומנותק לחלוטין מהכביש וצריכת דלק מופרזת עם 7.5-8 ק"מ לליטר בממוצע. למרבית הלקוחות, זה לא ממש הפריע משום שהעדיפו להתרכז בנוחות ובחוויה האמרקאית ופחות בהתנהגות הכביש תחת מאמץ.
עיתון מעריב 1 במרץ 1991
לא פחות מ-150 לקוחות הזמינו פונטיאק טמפסט בחודש הראשון לשיווק, מספרים כמעט דמיוניים לרכב אמריקאי בישראל באותם ימים, וזאת בעיקר בשל היותה המכונית 'האמריקאית הזולה בישראל', כאשר האחות התאומה שברולט קורסיקה, נמכרה בתחילת הדרך במספרים נמוכים יותר משום שהיתה יקרה יותר. צמד הדגמים נמכרו באלפי יחידות בשנים הראשונות, עם עדיפות לפונטיאק במספרים, אך עם איחוד 2 היבואנים בשנת 1993 לקבוצת UMI, פסק יבוא דגמי פונטיאק לישראל, והדגם המשיך בארץ עד לשנת 1996 כשברולט קורסיקה בלבד.
שברולט קורסיקה ופונטיאק טמפסט נכחדו כמעט לחלוטין מהכבישים ומככבים כיום בעיקר אצל סוחרי חלפים.
למרות מכלולים מרכזיים אמינים של הדגם (מנוע ותיבת הילוכים), בעיות אמינות בסעיפי החשמל ומערכת הקירור, לצד הוצאות הדלק הגבוהות וירידת הערך הגבוהה, גרמו להיעלמותם של המכוניות כיום מהכביש, כאשר מעטות שרדו ונעות כיום על הכביש, ואולי כמה בודדות נשמרו לצורך אספנות. נכון לפרסום הכתבה, לא מצאנו אפילו רכב אחד למכירה בלוחות הרכב המשומש באינטרנט. שברולט קורסיקה ופונטיאק טמפסט יוצרו עד שנת 1996, אז הוחלפו ע"י שברולט מאליבו. מתגעגעים?
