בתמונה הראשית: דייהו מאטיז במבחן: צילום של דורון הורוביץ מגזין "אוטו" אוגוסט 1999
הביקוש הגבוה למכוניות מיני בישראל כיום (פיקנטו,i10, ספארק) הוא לא משהו שמאפיין את שוק הרכב המקומי באופן מסורתי. בשנות ה-90 מכוניות מיני כמעט ולא נמכרו כאן, אך בעקבות גל של מכוניות מיני חדשות מהמזרח שזכו לרישוי אירופאי, החליטו בסוף שנות ה-90 יבואני הרכב לנסות ולהחיות את שוק מכוניות המיני הגוסס כאן, עם שלל דגמים חדשים וזולים שיועדו כאן כרכב שני במשפחה או לצעירים. אחת מהן היתה דייהו מאטיז, שאיכשהו השם שלה בישראל התגלגל למאטיס, והיא למעשה הסָבְתָא רַבְּתָא של הדור הנוכחי של שברולט ספארק (החל מהדור ה-3 של הרכב, היא הפכה לשברולט ספארק).
דייהו מאטיז מגיעה לישראל
בחודש יולי 1999 החלה חברת טלקאר יבואנית דייהו בזמנו, בשיווק המאטיז החדשה שנחתה כאן כדי להתחרות בדגמים כמו יונדאי אטוס וסוזוקי ONE, אך גם בדגמים מבית אותו היבואן כמו דייהטסו סיריון ודייהטסו קורה. המאטיז נחשפה לראשונה בתערוכת הרכב של ז'נבה בשנת 1998 והצטרפה לגל מכוניות מיני חדשות שזכו למרכב בסגנון מיקרו-וואן (קצר, גבוה ושימושי). על עיצוב הדגם פיקד סטודיו "איטל דיזיין" של מעצב הרכב הנודע ג'וג'ארו, ועם הגעתה של המכונית לארץ היא הוכתרה בעיתונות הרכב לא רק כמכונית המיני היפה בארץ, אלא גם אחת ממכוניות המיני היפות בעולם. נראה היה שדייהו עשו כאן עבודה טובה בעיצוב והצליחו ליצור סוג של חיקוי לרנו טווינגו היפהפיה, רק בגרסת 5 דלתות שימושית יותר… אורך המכונית עמד על 3.5 מטר, רוחב של 1.5 מטר והגובה על 1.49 מטר, ובנוסף, מדובר היה גם במכונית קלת משקל במיוחד – 725 ק"ג בלבד, מה שגרר את עיתונאי הרכב של מגזין "הגה" לספק את התמונה הבאה במבחן הדרכים שלהם לדגם.
דייהו מאטיז בשער גיליון מגזין הגה יולי 1999. צילום של רונן טופלברג
חביבת עיתונאי הרכב בישראל
דייהו מאטיז שווקה בארץ בגרסה אחת בלבד שכללה מנוע בנזין 3 צילינדרים בנפח 796 סמ"ק שהפיק 51 כ"ס ומומנט מרבי של 7 קג"מ, ששודך לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים בלבד. ביצועים לא היו הצד החזק שלה עם 17 שניות בתאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 144 קמ"ש, אך במבחני הרכב שנערכו לה כאן מצאו מכונית עם אחיזת כביש מצוינת (ביחס לקטגוריה שלה), קלה לשליטה ואפילו נוחה למדי. אבזור הרכב כלל מזגן, 4 חלונות חשמל, נעילה מרכזית, הגה כח, טסות לגלגלים, מושב אחורי מתפצל וכרית אוויר אחת לנהג. במבחן דרכים שערכו לה במגזין "הגה", הם סיכמו שלמרות מגבלות המנוע החלש, כל חברי המערכת התאהבו ברכב הזה. אצל המתחרים במגזין "אוטו", נערך לה מבחן השוואתי נגד המתחרה העיקרית שלה בארץ יונדאי אטוס, שבסיכומו זכתה הדייהו וגם שם התחבבה על הבוחנים "בעיקר משום שהיא גם זו שמצליחה לדבר אצלנו אל מדורי הרגש, לא רק השכל".
דייהו מאטיז – צילום ישן מתוך אתר Homeless
המכונית הזולה בארץ עם תחילת המילניום
עם הגעתה של המכונית לארץ בקיץ 1999 (אך כמודל 2000), תומחרה הדייהו במחיר אטרקטיבי של 53,000 שקלים בלבד. מאותו בית היבואן (טלקאר) הוצעו גם 2 מכוניות מיני נוספות: דייהטסו קורה שחזרה לשוק עם תג מחיר של 57,990 שקל לדגם הידני ודייהטסו סיריון שהיתה יקרה משמעותית ומחירה החל מ-61,990 שקל לגרסה הידנית. מחיר יונדאי אטוס המתחרה העיקרית שלה החל ב-56,000 שקל וסוזוקי ONE ב-55,000 שקל. מאירופה הוצעה כאן רק רנו טווינגו, אך זו שווקה רק בגרסה חצי אוטומטית ובמחיר יקר של 70,950 שקל.
רוב המכוניות כבר ירדו מהכביש. צילום: חברת המאגר
תשרוד לאספנות?
דייהו מאטיז שווקה בארץ בשנים 1999-2002 וממנה נמכרו בסה"כ פחות מ-1,000 עותקים. בשנת 2002 עם רכישת דייהו ע"י ג'נרל מוטורס, פסק יבוא הדגם לקראת סוף השנה יחד עם שאר דגמי דייהו, עקב העברת זיכיון היבוא של דייהו לידי קבוצת UMI שהחלה מאוחר יותר בשיווק דגמי היצרן בארץ תחת הלוגו של שברולט. במבט לאחור, המאטיז לא זכתה להצלחה המיוחלת כאשר המחסור בתיבה אוטומטית היה הגורם העיקרי לחוסר הצלחתה בארץ, ולמעשה הכוכבת האמיתית של טלקאר היבואנית בקטגוריית המיני בשנים האלו היתה הסיריון של דייהטסו, שהציעה חבילה כוללת טובה יותר, כבשה כאן את שוק מכוניות המיני ונמכרה באלפי עותקים מדי שנה, רובם אמנם בדגמים האוטומטים, אך גם לא מעט דגמים שצוידו בתיבת הילוכים ידנית. נכון להיום נעלמה לחלוטין דייהו מאטיז מהכבישים, וגם בלוחות היד 2 לא מצאנו זכר למכונית, אך לפי נתוני משרד התחבורה 4 מכוניות עדיין נעות על הכבישים עם רישוי בתוקף. האם אחת מהן תזכה להגיע לשוק האספנות? כנראה שלא.
