ניסאן סאני היתה המשפחתית הראשונה של היצרן ששווקה בישראל, אך הגעתה לארץ אחרונה מבין היפניות בשנת המודל 1993, יחד עם היותה כבר וותיקה בעולם ודי משעממת, לא הפכו אותה אותה לעוד להיט מכירות יפני בקטגוריית המשפחתיות, למרות שהציעה לכאורה את כל מה שהלקוח הישראלי הממוצע חשק ברכב במחצית הראשונה של שנות ה-90: מרכב סדאן משפחתי, מנוע 1.6 ליטר, גיר אוטומטי, אבזור חשמלי מלא וכמובן מוצא יפני. ב-1996, נחתה כאן המחליפה שענתה לשם החדש "אלמרה", עם הבטחה לשדרוג משמעותי מול הדור היוצא, בתקווה להגביר משמעותית את המכירות.
משנה שם משנה מזל?
הדור הראשון של ניסאן אלמרה הוצג בעולם ב-1995 והבחירה בשם החדש הוביל גם להפסקת השימוש (לפחות באופן זמני) בשם "סאני", שם שעימו רץ היצרן קרוב ל-30 שנה בעולם. כיאה ליצרנית השניה בגודלה ביפן בעלת האופי השמרני, בניסאן נמנעו מלבצע מהפכות עיצוביות במטרה לקלוע לטעמם של כמה שיותר לקוחות בעולם, וכך גם האלמרה החדשה היתה רחוקה מלהיות מכונית יפה ומושכת, והסתפקה בכינוי "נאה", כאשר עיקר תפקידה היה להמשיך ולשנע את המשפחה ביעילות ממקום למקום, גם אם היא משעממת למראה. בכל מקרה, ביחס לסאני היוצאת, מדובר היה עדיין במכונית חדשה לחלוטין, מודרנית ומרווחת יותר, ועם מרכב באורך 4.32 מטר, רוחב של 1.69 מטר, גובה של 1.39 מטר ובסיס גלגלים של 253 ס"מ, היא היתה מרווחת מהמקובל בקטגוריה (בעיקר בספסל האחורי) ואף שימושית עם תא מטען נדיב לאותה תקופה בנפח 440 ליטר.
1996: פרסומת ראשונה לניסאן אלמרה
היתה גם גרסת 5 דלתות "מעוצבת"…
כחלק מהניסיון לפרוץ עם הדגם גם לשוק האירופאי אנין הטעם, הוצעה האלמרה גם בגרסת האצ'בק 5 דלתות שימושית יותר, שאף יוצרה במפעל ניסאן בבריטניה במטרה ליהנות מהטבות מס המוענקות לדגמים המיוצרים באירופה, וכמות קטנה של הגרסה האירופאית גם הגיעה לארץ. הדגם חלק את אותם מכלולים מכאניים, אך סיפק עיצוב מעט צעיר וספורטיבי יותר, אך זה לא ממש עשה רושם על הלקוחות, לא בישראל ולא באירופה.
ניסאן אלמרה 5 דלתות דור 1
היצע הדגמים בישראל
עם תחילת השיווק בארץ בשלהי 1996 הוצעה האלמרה עם יחידת כח אחת שכללה מנוע בנזין 1.6 ליטר 16 שסתומים שהפיק 100 כ"ס ו-14.2 קג"מ והוצע בשידוך לתיבת 5 הילוכים ידנית (11 שניות ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 180 קמ"ש) או בשידוך לתיבה אוטומטית 4 הילוכים (12.5 שניות ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 168 קמ"ש). ביחס למתחרות המובילות מיפן (סיוויק, קורולה וסופר לנסר) היא הפגינה נחיתות קלה בביצועים, אך ביחס למשפחתיות האירופאיות היא סיפקה בגרסה האוטומטית ביצועים משכנעים יותר ואופי פעולה נעים יותר. אחד החידושים המרעישים בזמנו שהציגה המכונית, היה מתלה אחורי רב-חיבורי (מולטי-לינק) שתרם לשדרוג התנהגות הכביש ונוחות הנסיעה, בסטנדרט שהיה קיים אז רק בניסאן מקסימה, מכונית הדגל של היצרן, וכמו הסאני היוצאת, גם כאן היה מדובר במכונית מעט שקטה ביחס למתחרות מיפן, הודות לבידוד מוצלח של תא הנוסעים מרעשי חוץ ומנוע, ואיכות הרכבה גבוהה.
הדגם הוצע ב-2 רמות גימור לבחירה: LX הבסיסית שיועדה בעיקר לציי רכב וכללה צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מראות חשמליות, הגה כח, מזגן מקורי, מושב אחורי מתפצל וכרית אוויר לנהג, ו-SLX המאובזרת יותר שכללה ארבעה חלונות חשמל, פגושים ומראות צד בצבע הרכב, מושב נהג מתכוונן גם לגובה, וספוילר אחורי שניסה להעניק לרכב מראה קצת יותר ספורטיבי. ABS הוצע רק כאופציה ובשנת 1998 הצטרפה גם אופציה לצמד כריות אוויר.
בשנת 1999 עבר האלמרה מתיחת פנים קלה שכללה עדכונים קלילים לעיצוב החיצוני והפנימי ושדרוג הרכב ב-2 כריות אוויר כסטנדרט. בשנת 2000 ירד הספוילר ממפרט הרכב, אך נוסף ABS כסטנדרט והדגם הוצע לראשונה גם עם אופציה ל-4 כריות אוויר.
רמת גן 2003: ניסאן אלמרה וברקע פרסומת למנחי חדשות ערוץ 2 שעברו לערוץ 10 המתחרה. צילום: סער יעקב, לע"מ
מנצחת מבחנים השוואתיים?
זמן קצר לאחר שנחתה בארץ, בחודש אפריל 1996 מיהר מגזין "אוטו" לקחת אותה למבחן השוואתי מול מיצובישי סופר לנסר מובילת השוק הוותיקה והונדה סיוויק שהגיעה לכאן בדור חדש שכלל גם מנוע 1.4 ליטר צנוע יותר, אך במחיר מוזל. המבחן הזה הסתיים ללא מנצחת חד משמעית, אך בשל המרחב הנדיב, הנסיעה השקטה והחלקה, יחידת הכח הנעימה ואיכות הרכב שבהן הצטיינה האלמרה, היא נבחרה לבחירה המועדפת עבור אלו שחיפשו רכב שישנע את המשפחה ביעילות ממקום למקום. מי שביקש גם קצת רגש והנאה מהנהיגה, הומלץ לו לבחור באחת מהשתיים האחרות.
מאי 1996: ניסאן אלמרה מנצחת את סובארו אימפרזה במבחן במגזין "אוטו". צילום: יואל פלרמן
בדיוק שנה לאחר מכן, ערך שוב מגזין "אוטו" באפריל 1997 מבחן השוואתי נוסף, הפעם נגד סובארו אימפרזה, ב-"קרב על הירושה" , הקרב שנועד לחפש אחר היורשת האידיאלית לציי הרכב, לאחר שפסק שיווקן של מאזדה 323 סדאן והסופר לנסר, שהיו 2 מתוך ארבעת המשפחתיות הנמכרות ביותר בארץ. במבחן הזה הפגינה הסובארו את יכולות השלדה המצוינות, שהיוו את הבסיס ל-GT טורבו המלהיבה, אך האלמרה ניצחה שוב בשל חבילה משפחתית כוללת נוחה, מרווחת ויעילה. במגזין "הגה" ניצחה ביוני 1999 האלמרה את טויוטה קורולה במבחן השוואתי, אך רק חצי שנה מאוחר יותר ובאותו המגזין, נערך "מבחן המשפחתיות הגדול מכולם" שכלל את 13 המשפחתיות הפופולריות בארץ. שם באופן מפתיע ואפילו די מוזר, האלמרה סיימה במקום ה-11 בעוד שהקורולה תפסה את המקום הראשון…
"אל תשליכני לעת זקנה"…
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של ניסאן אלמרה שווק בארץ בשנים 1996-2000 ועיקר מכירותיו הופנה לחברות הליסינג וההשכרה. בצד היתרונות הוא סיפק משפחתית מרווחת ונוחה מהמקובל שהפגינה רמת אמינות גבוהה מאד (עם שרשרת טיימינג עמידה מאוד), אך בצד השלילה סבלה מתדמית נחותה ביחס ליפניות, או כפי שהוגדרה יפה בזמנו ב'ידיעות אחרונות': "משעממת גם ביחס למכוניות יפניות, וזה הישג מרשים, יש להודות"… לאורך השנים נחשבה האלמרה למבוקשת כמכונית משומשת, בעיקר בשל מחירה הזול יחסית, אמינותה הגבוהה והיכולות המשפחתיות הנאות שלה. בסופו של דבר האלמרה הקפיצה משמעותית את נוכחותה של ניסאן בסגמנט המשפחתיות בארץ ואף הצליחה להגיע בשנת 1998 למקום ה-11 ברשימת המכוניות הנמכרות בישראל עם 3,040 מסירות), ולמרות שלא התמקמה ממש בצמרת, בהחלט נהנתה ממכירות נאות עם 9,032 מכוניות שעלו כאן על כבישי ישראל במשך חמשת שנות השיווק, מהן 1,276 ידניות ו-7,756 אוטומטיות. אגב, שני שליש מהן נמכרו כאן בשנים 1998-1999 אך רובן נמסרו לציי רכב. נכון להיום שרדו 257 מכוניות מהדור הראשון שעדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל, מהן 57 המצוידות בגיר ידני. האם יש סיכוי שנראה אותה בקרוב גם עם רישוי אספנות? סביר להניח שכן.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה
