בשנת 1995 חשפה רובר את הדור השלישי של סדרה 200, שהיתה חלק מגל חדש של מכוניות (יחד עם רובר MGF וסדרה 400 החדשה) שהציגה החברה לאחר שנפרדה מהונדה ועברה לבעלות של ב.מ.וו. ביחס לדור היוצא היתה ה-200 החדשה מכונית קטנה יותר במידות, בשל הצורך הנואש כמעט להציג מחליפה למטרו הקטנה והמזדקנת. כחלק מהמאמץ להפוך סוף סוף גם לחברה ריווחית, הדגם החדש כבר לא היה עוד סופרמיני עממית, אלא מכונית קטנה ויוקרתית שהיתה מחלוצות קטגוריית הקומפקטיות היוקרתיות בארץ.
נסיכה בריטית
עבור רובר מדובר היה בחזרה לפיתוח עצמאי של מכוניות, לאחר שכל היצע הדגמים הקודם שלה פותח על בסיס דגמי הונדה, כאשר ה-400 פותחה על בסיס הדור הקודם של הסיוויק, ה-600 על האקורד וה-800 המלכותית על בסיס הלג'נד הוותיקה. לצידן היו גם המיני שיוצרה כבר קרוב ל-40 שנה והמטרו המזדקנת שיוצרה 15 שנה שאפילו הספיקה להתחרות עם פיאט 127 כשהוצגה…
1997: הסופרמיני הכי יוקרתית על הכביש
כחלק מהמצב הכלכלי הרעוע (כרגיל) של היצרן, ברובר לא פיתחו את הדור החדש מאפס אלא הלכו אל מחסן החלפים ואימצו ככל שביכולתם כדי לחסוך בעלויות הפיתוח האדירות. השלדה נלקחה מהדור היוצא, שהיתה בכלל שלדה ששירתה את הדור הרביעי של הונדה סיוויק שהוצג ב-1987, אך כחלק מהמעבר לרכב קטן יותר זכתה לרצפה מקוצרת. כדי לשמור על מרחב סביר לנוסעים ולמטען, נעשה גם שימוש במערכת המתלים האחורית של אוסטין מאסטרו הוותיקה, שכללה קורת מתח וזרועות עוקבות במקום מתלה נפרד, ובמקום מנוע מתוצרת הונדה נעשה שימוש במנועים מסדרת ה-K מתוצרת רובר. אבל מעל לכל, ה-200 זכתה לעיצוב חדש לחלוטין, עיצוב בריטי מלכותי ומרשים שהפך את הרכב לסוג של אטרקציה בקרב המכוניות הקטנות, עם מכונית יוקרתית למראה שהיוותה סוג של סמל סטטוס. יחד עם ה-MGF, הוכיחה מחלקת העיצוב של רובר שהיא מסוגלת לעצב מכוניות נחשקות במיוחד, כאשר הדגם שווק גם בכמה גוונים מיוחדים כמו ירוק בקבוק, בורדו ולבן שנהב.
צילום: אולג
תא נוסעים באווירת אצולה בריטית
בתא הנוסעים פגשו הלקוחות עיצוב יוקרתי שהזכיר "בייבי יגואר", אמנם בלי ריפודי עור, אך עם ריפודי קטיפה למושבים, שילובי צבעים מיוחדים ודיפוני עץ ממיטב יערות הפלסטיק, שליוו עיצוב מרשים ואווירה מלכותית שהיתה רחוקה מאוד ביחס לנהוג בקטגוריה. עם מרכב באורך 3.97 מטר, רוחב של 1.69 מטר וגובה של 1.42 מטר, היא אמנם היתה גדולה ומרווחת מהמקובל בקטגוריית הסופרמיני, אך מצד שני קטנה יותר ממשפחתיות קומפקטיות כמו פיג'ו 306 ופולקסווגן גולף. בסיס הגלגלים עמד על 250 ס"מ ונפח תא המטען היה נדיב יחסית (300 ליטר). הדגם הוצע ב-2 רמות גימור לבחירה, כאשר גרסת הכניסה כללה ארבע חלונות חשמליים, נעילה מרכזית, הגה כח, מזגן מקורי, כרית אוויר לנהג, בלמי ABS, אזעקה מקורית, ריפודי קטיפה למושבים ודיפוני עץ מלאכותי, כאשר רמת הגימור הגבוהה הוסיפה גם חישוקי גלגלים קלים בעיצוב יוקרתי וגג שמש חשמלי.
היצע הדגמים בישראל
הדגם הוצע בארץ בגרסאות 3 דלתות ו-5 דלתות לבחירה ועם מנועי בנזין מסדרת ה-K מפיתוח עצמאי של היצרן. גרסת הכניסה היתה רובר 214 שכללה מנוע בנזין 1.4 ליטר 16 שסתומים עם גל זיזים עילי כפול, שהפיק 103 כ"ס ונחשב בזמנו למנוע ה-1.4 ליטר החזק בישראל, אפילו יותר משל הסיוויק. למנוע שודכה תיבת 5 הילוכים ידנית והתאוצה ל-100 קמ"ש עמדה על 10.2 שניות לצד מהירות מרבית על 184 קמ"ש. מעליו הוצעה ה-216 שצוידה במנוע 1.6 ליטר 111 כ"ס שהוצע בשילוב לתיבת הילוכים ידנית (9.6 שניות ל-100 קמ"ש ו-190 קמ"ש מירביים) או לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה מהסוג שלא היה אהוב בזמנו על הלקוחות בישראל, שם עמדה התאוצה על 11.4 שניות והמהירות המרבית על 185 קמ"ש. למעשה באותה תקופה הרובר 200 היתה היחידה שהוצעה בארץ בשילוב לתיבה אוטומטית רציפה.
במבחני דרכים שנערכו לדגם בארץ התרשמו הבוחנים מאחיזת הכביש הגבוהה, נוחות הנסיעה בעיר, מהמנועים החזקים שאף כונו "יהלומים" ומהצליל שבקע מהאגזוזים וכונה 'מוסיקה' במקום רעש, משום שהיה ספורטיבי ונעים לאוזן. יחד עם זאת, התלונות העיקריות נרשמו בסעיף ההגה שהיה מנותק מהנעשה על הכביש ואיכות ההרכבה הנמוכה שגרמה לקרקושים בתא הנוסעים גם כאשר היה חדש.
קטנה במחיר של משפחתית 1,600 אוטומטית יפנית
מחיר רובר 200 עם התחלת שיווקה בארץ בתחילת 1997 עמד על 72,500 שקל לגרסת ה-3 דלתות הידנית 1.4 ליטר ו-74,900 שקל לגרסת ה-5 דלתות, כאשר גרסת ה-216 עלתה מ-84,500 שקל והגרסה האוטומטית מ-86,550 שקל, שהפכו אותה למכונית הקטנה היקרה בישראל. למעשה במחיר הזה יכולתם לרכוש גם משפחתיות אוטומטיות כמו דייהטסו אפלאוז, הונדה סיוויק 1.4 ליטר, טויוטה קורולה ומיצובישי סופר לנסר ועוד להישאר עם עודף… יחד עם זאת, בחברת המזרח היבואנית התעקשו לתייג את המכונית כמשפחתית קומפקטית ולא בסופרמיני, מה שאמור היה להצדיק יותר את המחיר הגבוה, ובהתחשב בלוגו הבריטי היוקרתי, העיצוב המפתה והאווירה המלכותית בתא הנוסעים, היה מדובר לטענתם דווקא במחיר הגיוני למדי.
דצמבר 2007: כתבתו של רם גלבוע במגזין "בלייזר"….
האיצה הכי מהר למגרשי הגרוטאות
מהר מאוד החלה הרובר 200 לספק צרות ובשפע: איכות ההרכבה הנמוכה גרמה לתא הנוסעים להתפרק במהירות, למנועים היתה נטייה להרס ראש מנוע במהירות, או אפילו לפיצוץ כולל של המנוע, מערכת החשמל סיפקה שלל בעיות והתחזוקה היתה יקרה במיוחד. הצרות שהגיעו בצרורות הובילו לירידת ערך עצבנית ומהירה שהפכה את מחירי הדגמים המשומשים לסוג של מציאה בשוק המשומשות. בדצמבר 2003 פרסם אתר YNET שרובר 200 הינה המכונית הקטנה הכי פחות מבוקשת בשוק המשומשות. בינואר 2007 פרסם עיתונאי הרכב רם גלבוע במגזין "בלייזר" את כתבת "הפצועה האנגלית", אודות המכונית הראשונה שלו מסוג רובר 216, "שנסעה מצויין איזה שלושה, ולפעמים אפילו ארבעה מטרים", שכללה "ארבע דלתות שנפתחות לפעמים, ארבעה חלונות חשמל סטטי, דיפון עץ יוקרתי מפלסטיק שהונדס מולקולרית כדי להירקב כמו עץ, ומנוע 1600 סמ"ק, אם לא סופרים את הסמ"קים שנפלו החוצה" … בבריטניה "נהנתה" המכונית גם מסטיקר מפורסם: "כל החלקים שנופלים מהמכונית הזאת הם תוצריה של מלאכת המחשבת הבריטית המשובחת ביותר".
2007 – אתר כלכליסט ממליץ על הרובר 200 במחיר החל מ-1,800 שקל, אך מזהיר בנושא האמינות.
לאחר 10 שנים היתה שווה רק 1,800 שקל
באתר כלכליסט פרסם עיתונאי הרכב תומר הדר כתבה בשנת 2007 על מכוניות זולות במיוחד לרכישה, בה הוצגה הרובר 200 כעסקה לא אמינה אך אטרקטיבית, בשל מחיר מחירון לרכב בן 10 שעמד על 1,800 שקל, בעוד מחיר שנת הייצור האחרונה שלה 2000 עמד על 4,300 שקל בלבד, לפני מיקוח כמובן. גם למשפחה שלי הגיעה הרובר… כאשר גיסי הפתיע את אחותי והחליט לפנק אותה ברובר 214 משומשת בצבע ירוק, לאחר שחיפש רכב מעניין וגילה את הבריטית הקטנה והיוקרתית במחיר מציאה. בתחילת הדרך היא עוד היתה מרוצה מהמתנה והפוזה שהעניקה המכונית, אך מהר מאוד היא הבינה שהוא חסך עליה וחיפש מציאות… למרות התקרית הקשה ומשבר האמון, למרבה הפלא הם עדיין נשואים עד היום…
הלך המנוע… כתבה של איתן מור בידיעות אחרונות ב-2005
תשרוד לאספנות?
הדור השלישי של רובר 200 שווק בארץ בשנים 1997-2000 וממנו נמכרו כאן כ-1,999 מכוניות, כמות מרשימה מאוד ביחס למחיר הגבוה, שנבעה מהיותה של המכונית סמל סטטוס מקומי ומחלוצות קטגוריית הקומפקטיות היוקרתיות שזכתה לתנופה משמעותית יותר עם הגעת הדור הראשון של אאודי A3. באופן מפתיע, יותר מכוניות עם גיר ידני נמכרו: כ-1,153 מהמכירות בארץ הקודש היו של דגם ה-214, וכ-17 נוספות מדגם ה-216 החזק יותר, כאשר 829 מכוניות היו מדגם ה-216 האוטומטי. במקביל אגב לשיווקו של הדגם, המשיכה להימכר גירסת הקבריולט של הדור הקודם לעוד זמן מסוים. נכון להיום נעלמה המכונית לחלוטין מכבישי ישראל, ולפי נתוני משרד הרישוי רק מכונית אחת שרדה ונעה על הכביש עם רישוי בתוקף (1.4 ליטר אוטומטית אם מעניין אתכם). האם יש סיכוי שהיא תזכה לרישוי אספנות? רק אם מדובר בבעלים שלה שאכן שומר אותה למטרה הזו.
- תודה רבה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה.
