בתמונה הראשית: דייהטסו שרייד במבחן. צילום של יואל פרלמן, מגזין אוטו אפריל 1997
הדור השלישי של דייהטסו שרייד ששווק בארץ בשנים 1988-1993 נחשב בזמנו לרכב הטוב מבין היפניות הקטנות, כיכב על בסיס קבוע בצמרת המכירות של סגמנט הסופרמיני בישראל ואף גרסת ה-1.3 ליטר שלו נחשבה למכונית ה-16 שסתומים הראשונה בישראל. בשנת 1993 הוצג בעולם דור חדש של המכונית, שהגיע לארץ במהלך 94' אך קטע את סיפור ההצלחה. המחיר זינק משמעותית והפך אותו כמעט ללא רלוונטי לשוק המקומי, אך לשמחתה של טלקאר היבואנית, היא החלה באותה תקופה ביבוא מותג דייהו מקוריאה, עם דייהו רייסר ,"האמריקאית מקוריאה"… שנחלה כאן הצלחה פנומנלית עם יותר מ-10,000 מכוניות שנמכרו כאן בשנת השיווק הראשונה. התמקדות היבואן בלהיט החדש מקוריאה, היו חדשות פחות טובות עבור דייהטסו שאיבדה גובה וצנחה מצמרת טבלת המסירות לקרקעית הטבלה עם 352 מסירות בלבד ב-1995.
פשוטה מבחוץ ומבפנים
הדור הרביעי של השרייד סבל מעיצוב די משעמם, אך ביחס למתחרות מהמזרח (סוזוקי סוויפט וטויוטה סטארלט הוותיקות) הוא היה יחסית נאה ומודרני. מצד שני, המתחרות מאירופה (פיאט פונטו ופולקסווגן פולו למשל) היו מודרניות, נאות משמעותית וגם מרווחות יותר. סביבת הנהג של השרייד החדשה היתה יפנית טיפוסית, זאת אומרת הכל היה קל ופשוט לתפעול ואיכות ההרכבה גבוהה, אך מנגד חסר מעוף ועם עודף שימוש בפלסטיק, כמו למשל בוויתור על ריפוד בד בדיפון הדלתות והחלפתו במשטחי פלסטיק פשוטים שגרמו לתחושה זולה בתוך הרכב. גם רמת האבזור היתה נמוכה וכללה מזגן מקורי, מד סל"ד והגה כח כסטנדרט, אך 2 חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מראות חשמליות וטסות לגלגלים הוצעו רק כאופציה. בסעיף הבטיחות, הסתפקה המכונית בכרית אוויר לנהג וללא אפשרות ל-ABS.
1999: דייהטסו שרייד מתגייסת לבחירות. צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
הסופרמיני הראשונה עם גיר אוטומטי 4 הילוכים בארץ
את הבשורה בשוק הרכב המקומי סיפקה השרייד החדשה מתחת למכסה המנוע, שם צוידה במנוע בנזין 1.3 ליטר שסיפק 84 כ"ס ומומנט מירבי של 10.7 קג"מ, שהוצע בשילוב לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים, או תיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים שהיתה הראשונה בקטגוריית הקטנות בארץ. עם יחידת הכח הנ"ל הציעה המכונית תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11 שניות ומהירות מרבית של 170 קמ"ש בגרסה הידנית, או 13 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 165 קמ"ש בגרסה האוטומטית. על הכביש היא הציגה יכולות נמוכות משמעותית מהמקבילות האירופאיות, בידוד הרעשים היה לוקה בחסר ונוחות הנסיעה היתה בינונית בלבד, אך בסעיף החיוב היא היתה חסכונית יחסית בדלק, נהנתה משילוב מוצלח של מנוע וגיר אוטומטי (טוב משמעותית מהאירופאיות) ולאורך השנים הפגינה אמינות יוצאת דופן, בין השאר בשל שלל מכלולים משותפים לטויוטה סטארלט.
רק כמה עשרות מדגמי ה-3 דלתות הגיעו לארץ.
1997 – מתיחת פנים, הצטרפות גרסת הקלאסיק וחזרה לקדמת הבמה
בשנת 1997 עם הגעתה של מתיחת הפנים של הדגם לארץ, המזל האיר לה פנים ויחד עם שער מטבע נוח ודחיפה שיווקית עולמית של טויוטה שהגדילה חלקה בבעלות דייהטסו, זכתה המכונית לתג מחיר חדש ומפתה יותר שהפך אותה מאחת היקרות ביותר בסגמנט לאחת הזולות דווקא. יחד עם עדכון קליל למראה החיצוני ועדכונים קוסמטיים בתא הנוסעים, החל שיווקם גם של גרסת 3 דלתות זולה יותר וגרסת "קלאסיק" – גרסת סדאן משפחתית יותר שצוידה במנוע 1.5 ליטר 95 כ"ס, שהציעה ביצועים משופרים עם 10.8 שניות ל-100 קמ"ש בדגם הידני ו-12.8 שניות בדגם האוטומטי, ובעזרתה ניסתה לצוד המכונית לקוחות גם מסוזוקי סוויפט סדאן, פולקסווגן פולו קלאסיק ובמידה מסוימת גם מסוזוקי בלנו ויונדאי אקסנט המעט גדולות יותר. יחד עם היחלשות מותג דייהו לאחר הצטננות ההתלהבות הראשונית וביקורות לא ממש מחמיאות בעיתונות הרכב, חזרה טלקאר לקדם את מותג דייהטסו וגם הלקוחות חזרו בהמוניהם. שנה מאוחר יותר (1998) זינקה השרייד למקום שני בקטגוריה (אחרי הפונטו) עם 2,778 מסירות מהן 914 מדגם הקלאסיק.
דייהטסו שרייד קלאסיק שירדה מהכביש. היתה דווקא פופולרית יחסית בארץ.
תשרוד לאספנות?
הדור הרביעי של דייהטסו שרייד שווק כאן בשנים 1994-2000 ולאחר שפתח בצליעה, התחזק משמעותית עם הפחתת המחיר המאסיבית של 1997 והצטרפות גרסת הקלאסיק, אך בשנת 2000 יצא שוב מהמשחק עם צניחה של 90% במכירות עקב הגעתו של הדור הראשון של דייהטסו סיריון הזול, נאה ומוצלח יותר שמסר כאן 935 יחידות באותה שנה. מאז לא חזרה השרייד יותר לשוק, לא בארץ ולא בעולם, אך לאורך השנים נהנתה המכונית כמשומשת מתדמית של מכונית אמינה ביותר וזולה באחזקה, שהפכו אותה לאחת ממכוניות הסטודנטים המועדפות כאן לאורך שנים רבות. בסה"כ רשמה המכונית בסופו של דבר הצלחה בארץ עם 11,000 מסירות, מהן כ-3,000 מדגם הקלאסיק, רובן משנת 1997-1999 ו- 3,500 עם גיר ידני. נכון להיות המכונית לא נעלמה עדיין מהכביש ולא נדיר להיתקל באחת כזאת ברחוב, ולפי נתוני משרד הרישוי כ-308 מהן עדיין נעות על הכביש עם רישוי בתוקף. האם מישהו מתכנן לשמור אחת כזאת גם לשוק האספנות? כנראה סיכוי נמוך.
אל תשליכני לעת זקנה…
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה.
