הונדה אקורד תמיד היתה היקרה בחבורת מכוניות המנהלים היפניות בישראל, אך נחשבה גם לאיכותית והיוקרתית שבהן, עם פניה בעיקר ללקוחות פרטיים וביקוש גבוה גם בשוק המשומשות, בשל התדמית היוקרתית והספורטיבית שדבקה בה בארץ והאמינות הגבוהה שהציגה. "הב.מ.וו היפנית" היה אחד מהכינויים שלה בארץ בשנות ה-90, הודות לנחשקות והמיצוב היוקרתי שלה שאפשרו דרך קבע ליבואן לקבוע תג מחיר גבוה ואף לפדות אותו באולם התצוגה. הדור השישי של הדגם שהחל את דרכו בארץ בשנת 1998, הגיע אלינו לאורך השנים מיפן, ארה"ב וגם מבריטניה, אך הפעם נתמקד בגרסה היפנית שהיתה בכלל מכונית שפותחה בעיקר עבור השוק האמריקאי.
הונדה אקורד מגיעה לארץ
הדור השישי של האקורד נחת בישראל באביב 1998 והציג קפיצת מדרגה משמעותית מול הדור היוצא ששווק מאז 1993. הדגם החל את דרכו בארץ בגרסת סדאן שהגיעה מיפן וגרסת V6 יוקרתית שלה שהגיעה מארה"ב. האקורד החדשה נהנתה מעיצוב אלגנטי ומכובד, ומידות הגדולות מהמקובל בפלח מכוניות המנהלים בישראל עם אורך של 4.79 מטרים, רוחב של 1.78 מטר, גובה של 1.44 מטר ובסיס גלגלים של 271 ס"מ, מה שסיפק מכונית יוקרתית למראה ומרווחת משמעותית מהמקובל עם ממדים שהיו קרובים יותר למכוניות סאלון. גם האחריות על הרכב הורחבה ל-3 שנים או 100,000 ק"מ (במקום ל-60,000 ק"מ) אך מרווח הטיפולים עמד על אחת לשנה או 10,000 ק"מ בלבד.
היצע הדגמים בישראל
האקורד החדשה הוצעה בארץ עם 2 מנועים לבחירה: מנוע בנזין 2.0 ליטרים עם תזמון שסתומים משתנה שהפיק 150 כ"ס, שודך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים והציע ביצועים נאים לזמנו עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.9 שניות ומהירות מרבית של 201 קמ"ש. מעליו הוצעה גרסת הבנזין V6 השרירית, בנפח 3.0 ליטרים שהפיקה 200 כ"ס ויחד עם תיבת 4 הילוכים אוט' הציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-8.5 שניות ומהירות מרבית של 219 קמ"ש. תא הנוסעים היה נאה למראה והציע אווירה סלונית, שהיתה הרבה יותר מכובדת ממה שהציעו מכוניות המנהלים המתחרות מיפן. גרסת ה-2.0 ליטר הוצעה ברמת גימור בסיסית LX שכללה את כל האבזור החשמלי המקובל בתוספת רדיו-טייפ מקורי, תאורה במראות האיפור ובקרת שיוט, כאשר גרסת ה-EX המאובזרת יותר כללה גם חישוקי גלגלים קלים, ריפודי קטיפה, משענת יד אחורית ודיפוני עץ מלאכותי בתא הנוסעים שהקנו לה תחושה יוקרתית יותר. האבזור הבטיחותי כלל צמד כריות אוויר ו-ABS וכאופציה הוצע גם גג שמש חשמלי. גרסת ה-3.0 ליטרים היתה מפוארת משמעותית והציעה אבזור שאפיין מכוניות סאלון, עם מושבי עור, חימום מושבים קדמיים, גג שמש, מושב נהג חשמלי ובקרת אקלים דיגיטלית. מאוחר יותר הגיעה לכאן גם גרסת קופה מארה"ב שצוידה במנוע ה-2.0 ליטרים ונמכרה במספרים קטנים. בשנת 2002 הגיעה לארץ מתיחת פנים שכללה חזית מחודשת לרכב וכמה שינויים טכניים קלים.
גרסת ה-V6 הציעה אבזור עשיר בתא הנוסעים, אך התקשתה להתחרות בגרמניות.
תמחור גבוה
מחיר הונדה אקורד עם הגעתה לארץ עמד על 146,000 שקל לגרסת ה-2.0 ליטר הבסיסית והיה גבוה משמעותית מהמתחרות היפניות כמו טויוטה אוונסיס שהוצעה מ-130,000 שקל ומיצובישי גאלאנט שהוצעה מ-123,000 שקל, מה שהפך את האקורד בעיקר לבחירה של לקוחות פרטיים שחיפשו אחר מיצוב גבוה יותר וסמל סטטוס. גרסת ה-V6 היתה יקרה מאוד ועלתה 220,000 שקל וכוונה להתחרות בשוק מכוניות הסאלון בדגמים כמו מאזדה קסדוס, אלפא 164 3 ליטרים, פולקסווגן פאסאט V5 ואחרים, אך למרות המוניטין המוצלח, התקשתה למצוא לקוחות רבים כאשר הוצמד לה תג מחיר של גרמנית יוקרתית.
מגזין "הגה" 2001: "הב.מ.וו של היפניות…" צילום: רונן טופלברג
הצליחה?
במבחן השוואתי שנערך לאקורד 2.0 ליטר עם הגעתה לארץ מול האוונסיס והגאלאנט, ניצחה ההונדה והוגדרה כיחידה שמציעה תחושה סאלונית בתא הנוסעים בניגוד להרגשה של "משפחתית פלוס" שהציעו המתחרות. היא היתה גם השקטה מכולן וגם הביצועים שלה היו נמרצים, אם כי לא באמת ספורטיביים ובכל מקרה היוו שיפור גדול מול הדור היוצא. יחד עם זאת, באותה שנה הושקה מאזדה 626 החדשה בארץ עם תג מחיר של 106,000 שקל בלבד, במסגרת מהלך בו נטשה את מכוניות המנהלים והפכה ל-"מולטי משפחתית" והציבור וחברות הליסינג נהרו אחר המציאה החדשה שסחפה אחריה אלפי לקוחות מקטגוריית המנהלים. התשובה של הונדה הגיעה רק ב-2001 עם השקת האקורד הבריטית והמוזלת, עימה יכלה להתמודד בגרסת ה-1.8 ליטר בקטגוריית המנהלים, אך בהצלחה חלקית בלבד. במבחן השוואתי שערך מגזין "הגה" באוגוסט 2001 לאקורד V6 מול מאזדה קסדוס, הפסידה האקורד משום שלא הציעה תחושה אמיתית של מכונית סאלון.
קיץ 2011: אתר YNET מפרסם: הונדה אקורד משומשת- המשפחתית הכי מבוקשת
תשרוד לאספנות?
הדור השישי של הונדה אקורד שווק בארץ בשנים 1998-2002 עד להחלפתו בדור חדש שזכה להצלחה גדולה יותר. האקורד לא כיכבה בראש קטגוריית מכוניות המנהלים לאורך שנות שיווקה בארץ, והסתפקה בכמה מאות מכוניות בממוצע מדי שנה (רובם לקוחות פרטיים) וסה"כ 1,431 מסירות בישראל, כאשר כ-1192 מתוכם עם מנוע ה-2 ליטר (32 יחידות מהן בתצורת הקופה) וכ-239 יחידות מדגמי ה-V6. לאורך השנים נחשבה האקורד למבוקשת ופופולרית בשוק המשומשות וב-2001 הגדיר אותה אתר YNET כמכונית המשפחתית המשומשת המבוקשת ביותר (כולל הדור שבא אחריה). נכון להיום הדגם הפך למחזה נדיר יחסית על כבישי ישראל, ולפי נתוני משרד הרישוי שרדו כ-173 מדגמי ה- 2 ליטר (12 מהן מדגם הקופה) וכ-46 עם מנוע 3 ליטר. האם חלקם יחזיקו עוד כמה שנים ויזכו לרישוי אספנות? כנראה סיכוי גבוה יותר לגרסת הקופה המיוחדת יותר, אך אני באופן אישי אשמח לפגוש בעתיד גם את גרסת הסדאן, כי בכל זאת מדובר במכונית הראשונה שרכשתי מכספי…
צולמה בשבוע האחרון… הפכה לנדירה כיום על הכביש
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים.
