לאחר שזכו כאן לתהילה באמצע שנות ה-90 רכבי השטח הגדולים והיקרים יחסית, ביטול הטבות המס וקיזוז המע״מ בתחילת 1997 על רכבי השטח כמו ניסאן טראנו, איסוזו טרופר ודומיהם העניק דחיפה לקטגוריית רכבי הפנאי הקטנים וזולים יותר שהחלה להתפתח בארץ. הכלים החדשים אמנם צוידו בהנעה 4X4 אך לא נהנו מיכולות שטח אמיתיות ולמעשה הציעו את המראה הקשוח המבוקש, אך עם נוחות גבוהה יותר, נסיעה מעודנת וייעוד בעיקר לכביש. לצידו של סוזוקי ויטארה החלוץ והוותיק בשוק (שדווקא כן הציע יכולות שטח נאות), נחתו כאן הדורות הראשונים של קיה ספורטאז' וטויוטה ראב 4, ואליהם הצטרף מעט מאוחר יותר גם הונדה CR-V – רכב הפנאי-שטח הראשון של הונדה בישראל, ולמעשה גם בעולם (אם נתעלם מכמה ג'יפוני איסוזו ששווקו תחת השם הונדה).
השקה מקומית לפני השקה בינלאומית…
באופן שנדיר למדי בשוק הישראלי, שיווק הונדה CR-V החל בארץ לקראת מחצית 1997 והקדים את ההשקה העולמית של הדגם באירופה. למרות שעיתונאי הרכב בארץ זכו לבחון את הדגם ואף לערוך לו מבחנים השוואתיים מקומיים ראשונים, זה לא הפריע להם להצטרף חודשיים מאוחר יותר להשקה הרשמית שנערכה באוסטריה, כאשר התירוץ שהתלווה לנסיעת ההיכרות עם הדגם החדש בחו"ל היה שבאירופה ניתן יהיה לנהוג גם על הגרסה הידנית המעניינת למרות שאיננה מתוכננת להגיע לארץ…
ה-CRV היתה הדגם השישי של הונדה ששווק בישראל בשנת 1997, ולצידם של רבי המכר הסיוויק והאקורד, היא השתייכה לדגמי הנישה שנמכרו במספרים קטנים בהרבה לצידם של הלג'נד (יוקרה), הפרלוד (ספורטיבית) והשאטל (מיניוואן). בפיתוח ה-CR-V שנבנה על שלדת הסיוויק, ניסו מעצבי החברה להעניק לו מראה קשוח של ג'יפון, עם חזית אגרסיבית יחסית למראה, פגוש קדמי מאסיבי, מרווח גחון גבוה, סט מגיני צד וקשתות גלגלים מפלסטיק, ואפילו גלגל רזרבי שנתלה על דלת תא המטען, אולם הדגם ספג ביקורת שהוא מזכיר יותר מכונית סטיישן או מיניוואן קומפקטי בסגנון מיצובישי ספייס וואגן ולא נראה באמת כג׳יפון.
תא נוסעים שימושי שכלל גאדג'טים ייחודיים
תא הנוסעים יישר קו עם שפת העיצוב הנוכחית של הונדה באותם ימים, התאפיין באיכות חומרים והרכבה גבוהים ונהנה משלל פטנטים שימושיים כמו מחזיק כוסות נשלף מדלת תא הנהג, רצפה אחורית כפולה בתא המטען עם מכסה נשלף שכלל רגליים מתקפלות והפך בשעת הצורך לשולחן פיקניקים שימושי, וגישה זריזה לתא המטען גם דרך החלון האחורי בלבד וללא הצורך להרים את כל דלת תא המטען. ידית ההילוכים האוטומטית שמוקמה מאחורי ההגה בסגנון רכבים אמריקאים סבלה מביקורת על נוחות השימוש ולאו-דווקא בצדק. ה-CR-V היה גם גדול משמעותית ממתחרהו הישיר מבית טויוטה, עם אורך של 4.47 מטר (36+ס"מ), רוחב של 1.75 מטר (5.5+ס"מ) וגובה של 1.71 מטר (5+ס"מ), ובסיס הגלגלים שנמתח על 262 ס"מ הציע לא פחות מ-21 ס"מ יותר מהראב 4, מה שסיפק תא נוסעים מרווח משמעותית.
רצפת תא מטען כפולה שבמכסה היו מובנים רגליים שהפכו אותו לשולחן פיקניק בשעת הצורך
היצע הדגמים בישראל
ה- CR-V שווק בארץ בגרסת מנוע אחת, שכללה מנוע בנזין 2.0 ליטר שהפיק 130 כ"ס ו-19 קג"מ ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים והנעה כפולה חכמה לטובת חיסכון בדלק (נסיעה במצב רגיל על הנעה קדמית ושילוב אוטומטי ע"י מחשב ל-4X4 בשעת הצורך). התאוצה ל-100 קמ"ש ארכה 12.5 שניות והמהירות המרבית עמדה על 160 קמ"ש. בשנת 1999 שודרג הספק המנוע ל-150 כ"ס ששיפר קלות את הביצועים. הדגם שווק ב-3 רמות גימור כשגרסת הכניסה כללה את האבזור החשמלי המקובל, הגה כח, מזגן מקורי וצמד כריות אוויר. רמת הגימור האמצעית כללה גם ABS, רדיו טייפ וגג שמש חשמלי שמוקם באופן מוזר מעל ראשי הנוסעים בספסל האחורי. רמת הגימור הבכירה הוסיפה גם פגושים בצבע הרכב, מתזים ליחידות התאורה הראשיות וחישוקי גלגלים קלים.
תמחור
מחיר הונדה CR-V עם הגעתו לארץ היה גבוה מהמקובל והחל מ-134,000 שקל לגרסת הכניסה. לשם השוואה, מחיר הראב-4 (בגרסת ה-5 דלתות המקבילה) החל מ-133,000 שקל, מחיר קיה ספורטאז' החל מ-119,500 שקל ומחיר סוזוקי ויטארה היה דווקא הזול ביותר ועמד על 110,000 שקל לגרסה הארוכה והאוטומטית. על הכביש נחשבה ההונדה ליעילה, מרווחת ונוחה מהמקובל, אך מערכת ההנעה הכפולה שלה סיפקה ביצועים ירודים גם בשטח קל וגם צריכת הדלק שלה היתה רחוקה מהצהרת היצרן. במבחן השוואתי שנערך ל-CR-V מול הראב-4 במגזין "אוטו" בשנת 1997, לא נרשם נוק אאוט לאחד הדגמים, אך הטויוטה זכתה כרכב הנבחר לנהג חובב הנהיגה ואילו ההונדה זכתה כרכב הנבחר למשפחה שמחפשת אחר מרווח, נוחות ושימושיות. למרות תג המחיר הגבוה, סיימה ה-CR-V את שנת השיווק הראשונה שלה בארץ עם 266 מסירות שנחשבו בזמנו להצלחה בשוק ומקום שני במכירות אחרי הספורטאז׳.
הונדה CR-V 1999
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של הונדה CR-V נמכר בארץ בשנים 1997-2001 וממנו עלו כאן לכביש כ-1,321 מכוניות, כאשר שנת השיא שלו היתה 1998 עם 398 מסירות. לאורך השנים הוא הפגין אמינות ועמידות גבוהים המאפיינים את דגמי הונדה, חלק גדול מהמכוניות חצה את רף ה-300,000 ק"מ ולאורך השנים הוא גם נחשב לסחיר ומבוקש למדי בשוק המשומשות. נכון להיום לא נדיר עדיין להיתקל ברכב הזה על הכביש ולפי נתוני משרד הרישוי שרדו כ-379 מכוניות שנוסעות עם רישוי בתוקף. הדגם הוחלף בסוף אותה שנה (דגמי 2002) בדור השני שהגיע אלינו כבר מבריטניה במקום מיפן. נכון ליום פרסום הכתבה, מצאנו בלוח יד 2 כ-6 מודעות למכירה של הדגם במחיר החל מ-9,000 שקל. האם נזכה לראות את הרכב בעוד 3 וחצי שנים עם רישוי אספנות? ככל הנראה שכן.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
