בתמונה הראשית: ראשות הדואר מקבלת עשרות יונדאי H-100 בשנת 2000. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
שנת 1994 היתה שנת חדירת המותגים הקוריאניים לישראל. דייהו החלה פעילות ראשונה עם דגם הרייסר, ומיד אחריה הגיעה לכאן גם ענקית הרכב הקוריאנית יונדאי, שבחרה להתחיל את השיווק בארץ כבר עם 3 דגמים בתחילת הדרך: יונדאי לנטרה לשוק המשפחתיות הגדול והחשוב, יונדאי סונטה לשוק המנהלים ויונדאי H100 לשוק המסחריות הבינוניות. כמה חודשים לאחר מכן, הגיעה לכאן גם קיה. בתקופה בה דגמי יונדאי נשענו על דגמים וותיקים של מיצובישי היפנית, ה-H100 היתה למעשה הגרסה הקוריאנית של מיצובישי L300 המצליחה.
יונדאי H-100 הצטרפה בארץ לסגמנט המסחריות הבינוניות כמתחרה למיצובישי L300 שהובילה את הסגמנט, לפורד טרנזיט ואחרות. ה-H-100 פותחה על בסיס שלדת המיצובישי ואף כללה מכלולים מכאנים מרכזיים זהים, אך העיצוב היה מעט שונה ובעיקר מודרני ועגלגל יותר. הדגם שווק בארץ בגרסאות סגורות להובלת מטען, קומבי ששילבה נוסעים ומטען וגרסת נוסעים שכללה חלונות ו-3 שורות של מושבים שסיפקה עד 9 מושבים.
השקת יונדאי בישראל 1994 – גם ה-H100 נמצאת באולם. בחליפה האפורה: דורון ודאי, מנכ"ל יונדאי הראשון בארץ. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
גרסאות בארץ
גם בתא הנוסעים הציעה המכונית סביבת נהג מודרנית יותר למראה, שכללה גם תנוחת נהיגה נוחה יותר ביחס למיצובישי, הודות להגה מתכוונן ודוושת תמיכה לרגל שמאל. האבזור היה נדיב ביחס למקובל בשוק המסחריות וכלל מזגן מקורי, הגה כוח, מד סל"ד, הכנה לרדיו-טייפ מקורי עם 2 רמקולים, דלת אחורית בעלת נעילה חשמלית, פגושים בצבע הרכב, טסות לגלגלים ומגב ומתז אחוריים. דגמי הנוסעים כללו גם צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, ריפודי מושבים איכותיים יותר, אופציה ל-ABS ועוד, שמאוחר יותר הפכו לסטנדרט גם בגרסאות המסחריות.
ה-H-100 שווקה בארץ בגרסת דיזל 2.5 ליטר שהפיקה 80 כ"ס ו-16.2 קג"מ שהוצעה בשידוך לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים, או אוטומטית 4 הילוכים והנעה אחורית. תנוחת הישיבה היתה גבוהה יחסית וסיפקה שדה ראיה רחב, הביצועים היו טובים עם מכונית שמסוגלת לנסוע עד 130 קמ"ש, אולם מנוע הדיזל נשמע היטב בחלל הנוסעים ופעולתו היתה גם גסה. הבעיות המרכזיות של הדגם היו נוחות הנסיעה הגרועה (כולל מושב נהג לא ממש מוצלח), והגישה הגרועה למכלולי המנוע ובמיוחד למדיד השמן, אשר גרם ללא מעט אנשים לוותר על הצורך בבדיקת השמן השגרתית ולגלות שיש בעיה בד"כ לאחר שכבר נתפס המנוע…
1998: יונדאי H100 . צילום: ישראל סאן ארכיון הרווארד
1997: מצטרפת גרסת טנדר (H100 סיטי טראק)
בתחילת 1997 הצטרפה גם גרסת טנדר חד-קבינה, בעזרתה ניסתה יונדאי להתחרות בשוק הטנדרים בדגמים מתוצרת איסוזו, טויוטה ומיצובישי. מאחר שליונדאי לא היתה בעולם גרסה אמיתית שמתחרה בדגמים הנ"ל, לקחה החברה את ה-H100 והפכה אותו לטנדר 3 מושבים עם עיצוב מעט שונה בחזית (פנסים עגולים), ארגז באורך 3 מטרים, כושר העמסה של 1.3 טון ועם חבילת האבזור העשירה של גרסת הנוסעים הסגורה. התוצאה היתה טנדר משאית עם דאבל ג'אנט מאחור שהיה גדול משמעותית מהמתחרים, הציע אפשרויות העמסה טובות יותר ובמחיר זול יותר, ולקינוח הסתפק ברישיון נהיגה רגיל של רכב פרטי.
1997: פרסומת ליונדאי H100
כבשה את השוק מהר מהצפוי
מצוידת בתג מחיר נמוך ביחס למתחרות, יחד עם התדמית הטובה בשוק לה זכו המותגים הקוריאניים עם תחילת שיווקם בארץ, רשמה ה-H-100 קבלת פנים מוצלחת בשוק הישראלי, וכבר לאחר שנת שיווק אחת כבשה את מכירות קטגוריית המסחריות והובילה אותה למשך כמה שנים (בשנת 1996 למשל היא מכרה כאן כ-1,826 רכבים), עם נוכחות מרשימה בקרב לקוחות פרטיים, חברות גדולות וחברות השכרה שאימצו את הרכב בהמוניהן. קצת לאחר מכן הגיעה גם קיה בסטה שפגעה קצת בחגיגת המכירות ובסוף שנת 1997 גם קיה פרג'יו שהיתה זולה יותר ובעלת כושר העמסה גדול יותר.
1995: יונדאי H100 ומסחריות קטנות יותר. צילום: מאיר שווילי, ארכיון הרווארד.
שרדה לאספנות?
יונדאי H-100 שווקה כאן בשנים 1994-2002 וממנה נמכרו כאן כ-6,000 מכוניות שהפכו אותה לאחת המסחריות הפופולריות בארץ מאמצע שנות ה-90 ועד תחילת שנות ה-2000. לאורך השנים היא הפגינה אמינות ועמידות גבוהים, ולא מעט רכבים שטופלו לפי הוראות היצרן ולא סבלו מנהגים מתעללים, חצו את רף חצי מיליון הק"מ. נכון להיום נעלמה המכונית כבר לחלוטין מהכביש, ולא מצאנו גם אף אחת כזו למכירה, אך לפי נתוני משרד הרישוי כ-162 מכוניות עדיין שרדו. בשונה מהמתחרות מבית מיצובישי ופולקסווגן, שם נשמרו לא מעט מכוניות לשוק האספנות, בעיקר הודות לגרסאות נוסעים מפנקות יחסית שהוצעו, נדמה שאת ה-H100 ששימש בחייו בעיקר כסוס עבודה, אף אחד לא באמת שומר לשוק האספנות.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
