בתמונה הראשית: רמת גן 1952: רכיבת אופנוע חוקית ללא קסדה עד שנת 1972. צילום: טדי בראונר, לע"מ
ברוח הרפורמה המשפטית וכל הבלאגן שנהיה לצערנו בארץ, ומבלי להיכנס לפוליטיקה, השבוע בחרנו בנוסטלגיה מסוג שונה לחלוטין, שקשורה בחקיקה בענייני רכב שהשפיעה על כולנו. אז הפעם, אספנו כמה דוגמאות לכל מיני חוקים ותקנות שהוטלו עלינו לאורך השנים כנהגים, או על כלי הרכב עצמם.
1974: חובת חגירת בטיחות ברכב
לאחר שמשנת 1969 חויבו כל הרכבים החדשים המגיעים לארץ בציוד חגורות בטיחות לנהג ולנוסע שלצדו, ב-1 באפריל 1974 נכנסה לתוקף התקנה שחייבה שימוש בחגורת בטיחות בנסיעה בין עירונית בכל רכב משנת הייצור 1969 ומעלה. לצד התקנה החדשה, ניתנו גם הקלות: ניידות משטרה מבצעיות, נהגי מוניות ונהגי רכב מסחרי במשקל מעל 2 טון זכו לפטור וניתנה אפשרות להגשת בקשה לפטור מחגירה גם מטעמים רפואיים. הקנס אגב על אי חגירה עמד על 1,000 לירות או חודש מאסר לבחירה… מיד לאחר החלת החוק, התגלו קשיים באכיפה בשל כ-100,000 פרטיות ו-80,000 מסחריות שנעו על הכביש ולא היו מצוידות בחגורות בטיחות, אשר גרמו לתלונות שוטרים על עצירת רכבים שנוסעים ללא חגורה ובזבוז זמן בבדיקת רישיונות ומועד עליה לכביש, מה שהוביל לדחיית החוק בשנה עד שיתנו הנחיות לשוטרים איך להתמודד איתם. ב-1.7.75 נכנסה שוב התקנה לפועל עם הטבת אזהרה בלבד במקום קנס למי שייתפס בחודש הראשון נוהג בלי חגורת בטיחות.
12 שנה לאחר מכן, בחודש נובמבר 1987 הוטלה חובת שימוש בחגורת בטיחות גם בתוך העיר, תחילה לניסיון למשך חצי שנה, ולאחר מכן על בסיס קבוע. נהגי המוניות התרעמו, שר התחבורה הקשיב, ובסופו של דבר בתחילת 1988, שוחררו נהגי המוניות מחובת חגורת הבטיחות בעיר (לא כולל הנוסעים).
עיתון חדשות 28 בספטמבר 1987
1991: משרד התחבורה שוכח להאריך את תקנת חובת חגורת הבטיחות…
ב-30 ביוני 1991 עקב רשלנות של היועץ המשפטי של משרד התחבורה ששכח לחדש את תקנות השימוש בחגורות בעיר, פגה התקנה. יותר מחודשיים לקח לוועדת הכלכלה של הכנסת להתכנס כדי לאשר את הארכת התקנות, במהלכם נרשמו כ-10,000 דוחות לנהגים על נסיעה ללא חגורה. שר התחבורה משה קצב הודיע כי חוקית לא ניתן יהיה להעמיד אותם לדין ויש להחזיר להם את הכסף ששילמו. באותו הרגע גם השוטרים הפסיקו לתת דוחות, מה שהאיץ את ועדת הכלכלה להתכנס ולאשר את הארכת התקנה רטרואקטיבית 3 חודשים ובכך למנוע את הצורך להחזיר לנהגים את כספי הדוחות ששולמו. החל מה-1 ביוני 1993 נרשמה גם חובת חגורת בטיחות גם מאחור, לאחר שמשנת 1987 חויבו כל הרכבים החדשים שהגיעו לישראל להיות מצוידים גם בחגורות מאחור.
עיתון חדשות 5 בספטמבר 1991
חובת התקנת מזגן ברכב: לא מטעמי מותרות, אלא כאבזור בטיחותי
היום קשה לנו לחשוב על נסיעה ברכב ללא מזגן ואפילו בחלק גדול מימי החורף הישראלי הלא ממש קר. יחד עם זאת, רק בשנת 1987 הוחלט על חובת התקנת מזגן ברכב חדש שמגיע לישראל, מטעמי הגברת הבטיחות בנסיעה, בתהליך שגרר תלונות רבות על כך שמחירי המכוניות גם כך גבוהים והתקנת מזגן תייקר אותם משמעותית. בסוף הגיעו להסכמה שהחיוב בהתקנת מזגן יהיה בשלבים. תחילה רק במכוניות בעלות נפח מנוע הגדול מ-1,750 סמ"ק, החל מספטמבר 1988 גם מכוניות בנפח 1,500 סמ"ק ומעלה ובהדרגה יחויבו גם מכוניות בעלות נפח מנוע קטן יותר. בסופו של דבר המעבר היה מהיר מהצפוי, ונרשם שיא עם זינוק של 80% בהתקנות מזגנים ברכב בשנת 1988 לעומת השנה הקודמת, לשמחתם של הלקוחות ושל יצרני המזגנים הרבים באותה עת בארץ.
1988: התקנות מזגנים לרכב בישראל בשיא בעקבות תקנות הבטיחות שחייבו התקנת מזגנים ברכב. צילום: ישראל סאן ארכיון הרווארד)
הגבלת צעירים מתחת גיל 18 ברכיבה על אופנועים
לאחר שנהיגה על אופנוע הותרה רק מגיל 18, ולצעירים מגיל זה הותר לנהוג רק על אופניים עם מנוע עזר, תקנה שלא ממש יושמה במציאות עקב רישוין מסוג אחד לאופנוע שהופיע ברישיון הרכב, כדי למנוע כל ספק לגבי נהיגת אופנועים ע"י צעירים מתחת לגיל 18 הוגדרה ב-1975 ברישיון הרכב קטגורייה חדשה שענתה לשם: "אופניים עם מנוע עזר", אשר הוגבלו לנפח מנוע עד 50 סמ"ק ומהירות מרבית עד 50 קמ"ש. בשנות ה-80, לאחר שאופנועי הקרוס 50 סמ"ק הפכו לפופולרים במיוחד בקרב צעירים והיו מעורבים יותר מדי בתאונות דרכים קטלניות, נוספה תקנה חדשה שאסרה על רוכבי אופנוע מתחת לגיל 18 להרכיב נוסע נוסף. הבעיה היתה שבמקום לאסור הרכבת נוסע נוסף לצעירים בגילאים הנ"ל, נקבע שהחל מה-1 בינואר 1987 כל כלי 50 סמ"ק חדש שיעלה על הכביש יוגבל לרוכב אחד בלבד. בעופר אבניר יבואנית אופנוע ה-50 סמ"ק הפופולרי ביותר באותם שנים, ה-TS50, נערכו לגזירות החדשות וייבאו אלפי כלים בשנת 1986 שנמכרו עד מחצית 1987 כדגמי 86' וכללו רישוי לשני רוכבים צעירים, מהלך שגרר לעליית הביקוש בקרב נערים לאופנועי 50 סמ"ק עד שנת 1986 וירידה חדה בביקוש לדגמי 87 והלאה. הרי מה שווה אופנוע אם אי אפשר להרכיב את החבר או החברה?
1 בינואר 1987: נאסר על צעירים עד גיל 18 להרכיב נוסע נוסף על אופנוע 50 סמ"ק. צילום: משה מילנר, לע"מ
1976: חובת העברת בעלות מוטלת על מוכר הרכב
לאחר שעד שנת 1975 במכירת רכב משומש העברת הבעלות היתה מוטלת על רוכש הרכב, תקנה אשר גרמה לרמאויות ומפח נפש רבים למוכרים, אשר נאלצו להתמודד עם רוכשים שלא העבירו בעלות, עסקו בעבריינות או קיבלו דוחות תנועה, אשר התגלגלו לבעלי הרכב אשר נדרשו להוכיח שהרכב אינו בבעלותם ופשוט לא בוצעה העברת בעלות. החל מינואר 1976 נחקק חוק שקבע שעל המוכר חלה החובה לדאוג להעברת הבעלות ואף לשלם אותה, תקנה אגב שרלוונטית עד היום.
מ-1976, כל המכוניות החדשות חויבו לפחות במראת צד אחת. צילום: ישראל סאן ארכיון הרוואד
1976: יבוא רכב חדש מחויב במראת צד
אם עד 1975 לא כל המכוניות הגיעו לארץ מצוידות במראת צד לנהג, החל משנת 1976 הופנם ההיבט הבטיחותי ונרשמה חובת מראת צד אחת לפחות בכל רכב חדש שמגיע לארץ, שתייתר את "סיבוב הראש" של הנהג החוצה בכל פעם שרצה לצאת לעקיפה…
1972 – מודעות לעידוד חבישת קסדה
1967: חיוב אופנוענים בחבישת קסדת בטיחות
עד 1967 רוכבי אופנועים בישראל לא חויבו בחבישת קסדת מגן, אלא הסתפקו בהמלצה בלבד, מה שגרם למרבית האופנוענים לנהוג ללא קסדה. ב-1 בנובמבר 1967 השתנו חייהם של האופנוענים, כאשר מדינת ישראל החלה לחייב שימוש בקסדת מגן שכללה חובת הדבקת פסים זוהרים לשעות החשיכה, אך כדי להקל את הגזירה הקשה, החוק חייב שימוש בקסדה רק בנסיעות בין עירוניות. מחקר שנערך בשנים שלאחר מכן קבע ש-98% מההרוגים בתאונות קטנועים ואופנועים בישראל היו מפגיעות ראש. בעקבות המחקר, החל מה-1 בנובמבר 1972 חויבו האופנוענים בחבישת קסדה גם בתוך העיר. האופנוענים יצאו למחות, ושר התחבורה בזמנו שמעון פרס ז"ל ניסה לעזור והציע פטור משימוש בקסדה בחודשי יולי-אוגוסט הרותחים, כדי להקל על הרוכבים מהחום הנורא בקיץ הישראלי.. הפטור לא אושר בסופו של דבר.
לא כולם מרוצים מחובת חבישת קסדה לאופנוע, עם שלל תירוצים יצירתיים… (מעריב נובמבר 1972)
1992 – מוניות חדשות – רק בצבע לבן
לאחר שנים בהן נסענו במוניות בצבע שחור, אדום, צהוב וכו' – בשנת 1991 החליט משרד התחבורה שכל המוניות יהיו בצבע אחד בלבד והוא הלבן. התוקף שנקבע כדי לאפשר ליבואני המוניות להתארגן: 1 בינואר 1992.
מיתוך עיתון חדשות 1 בינואר 1992
