מאות אלפי העולים לישראל מברית המועצות לשעבר בגל העליה שהחל בסוף שנות ה-80, העדיפו ברובם לרכוש כאן מכונית מתוצרת יפנית, חדשה או משומשת, אך לצידם של שלל האפלאוזים והלנסרים שעלו כאן לכביש בהמוניהם, היו גם כמה מאות עולים שבחרו להביא איתם לכאן את הלאדה האישית שלהם, וכך התפתח לו שוק של מכוניות מזרח אירופאיות זולות במיוחד, שאמנם היו נחותות משמעותית מהתוצרת המערבית, אך פנו לאלו שחיפשו מכונית חדשה יחסית בתקציב נמוך. דגמי הלאדה יוצרו ע"י חברת אווטוואז (AvtoVAZ) הרוסית ונשענו ברובם על דגמים מיושנים של פיאט משנות ה-60. אחד הדגמים שהגיע לכאן, היה לאדה ניבה, רכב שטח 4X4 שנחשב למוצלח מבין התוצרת הרוסית, והיחיד שהצליח לעניין כאן גם אזרחים שלא נולדו בברית המועצות לשעבר.
מיוצר כבר 17 שנה
לאדה ניבה הוצג לראשונה ב-1977 ברוסיה וכונה גם בשמות VAZ-2121 ו- VAZ-2131, ופותח כרכב שטח קומפקטי שיועד בתחילת הדרך כפתרון זול לתושבי הכפרים הנידחים ברוסיה שסבלו מתשתית כבישים רעועה במיוחד, ובהמשך הוצע גם בגרסה אורבנית ידידותית יותר גם למשתמש העירוני שכללה אבזור משופר. כאשר הוא נחת בארץ, הוא היה כבר מצויד במוניטין מוצלח מאירופה, הן בשימוש בחיי היום יום, והן כרכב שהספיק להשתתף בכמה ממרוצי ראלי פאריס-דקאר, ובחלקם אף הצליח להתברג ל-5 המקומות הראשונים, נתון שגרם לאנשים להבין שלא מדובר כאן בעסקה מביכה בסגנון של הדלתא הרומנית משנת 1988. מרכב ה-3 דלתות הקומפקטי והמרובע של הניבה כלל עיצוב וותיק למדי, וגם אם לא היה מדובר ברכב אופנתי בסגנון של סוזוקי ויטארה או דייהטסו פרוזה, הוא עדיין שמר על מראה נעים לעין וייעודו כרכב שטח קשוח גרם לביקורות סלחניות יותר לעיצוב שכבר חגג 17 שנה עם הגעתו לארץ.
1992: לאדה ניבה בפרסומת ראשונה
לאדה ניבה מגיע לישראל
הגעתם של מאות אלפי העולים מרוסיה ומאות לאדות שנעו כאן על הכביש בזכות היבוא האישי, קרצו ללא מעט אנשי עסקים שביקשו להפוך ליבואנים הרשמיים של לאדה בישראל, וכך לאחר חיזורים של מספר אנשי עסקים וסירובה של חברת "דלק" לקבל את הזיכיון שהציע לה היצרן, זכתה בחודש מאי 1990 חברת חברת מוטוקארס (ק. את ס. אוטומוטיב) בזיכיון היבוא הרשמי של לאדה בישראל, ואלו הצטרפו לזכיונות היבוא של דאצ'יה ואירו מרומניה באותה תקופה, למרות שאלו כמעט ולא נמכרו כאן. למנהל השיווק נבחר יואל שנדל שהיה בתפקידו הקודם מנהל השיווק של יפנאוטו יבואנית סובארו, והיבוא לארץ התמקד בדגמים המודרניים יותר שהיה ליצרן להציע, ביניהם המשפחתית סמארה והג'יפ ניבה שהצטרף כאן לשוק רכבי השטח הקטנים, שכלל את דגמי סוזוקי ויטארה וסמוראי, דייהטסו פרוזה וג'יפ הסופה הישראלי/אמריקאי, אך בשעה שאלו סבלו ממחירי רכישה גבוהים, הניבה הביא עימו בשורה כלכלית חשובה בשורת המחיר.
כתבת תדמית על לאדה של ג.יפית ז"ל
23 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומזגן יפני שהפיק רוח סיבירית מקפיאה…
עם תחילת השיווק של לאדה בישראל בחודש מרץ 1992 הוצע כאן הניבה בגרסת בנזין 1.6 ליטר וותיקה, שהפיקה 73 כ"ס ו-11.3 קג"מ ושודכה לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים, לצד הילוך כח, דיפרנציאל מרכזי והנעה כפולה קבועה. על הכביש מדובר היה במכונית עצלה במיוחד: הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש ארך 23 שניות ארוכות והמהירות המרבית עמדה על 130 קמ"ש (ביום טוב). יחד עם משקל של 1,190 ק"ג לא ממש נמוכים לאותה תקופה, צריכת הדלק במציאות נעה סביב ה-6.5 ק"מ לליטר בממוצע. הדגם הוצע ב-2 רמות גימור לבחירה: "ניבה L" הבסיסית שכללה מושבים עם ריפוד סקאי, מזגן מתוצרת יפנית (שהפיק רוח סיבירית מקפיאה), חישוקי "16 ברזל עם צמיגי שטח, מד סל"ד בלוח המחוונים, הגה ספורטיבי, מראות צד מתכוונות ידנית מתא הנוסעים ולא פחות מ-5 מגבים (2 על השמשה הקדמית, אחת על האחורית וצמד מגבים לפנסי החזית). לצידה הוצעה ה-"ניבה GL" שכללה גם חישוקי מגנזיום עם צמיגים רחבים יותר, מושבים משודרגים יותר שכללו גם ריפוד בד, חצאיות צד מפלסטיק, סט מדבקות שעיטרו את הרכב בניסיון להקנות לו מראה צעיר יותר ומגני ברזל לפגוש הקדמי לחזות קרבית יותר. בשנת הדגם 1996 התעדכן הרכב במנוע 1.7 ליטר מוזרק וההספק עלה קלות ל-82 כ"ס.
תא נוסעים של רמת הגימור L הבסיסית, אך עדיין עם הגה ספורטיבי ומזגן
חיית שטח
על הכביש זכתה הניבה דווקא לשבחים בסעיף נוחות הנסיעה, בזכות המתלים הרכים יחסית, כאשר לדברי כתב הרכב ואגדת השטח רמי גלבוע, הרכב היה נוח יותר אפילו מצמד היפנים המתחרים, וגם כושר הבלימה שלו על הכביש היה סביר למדי (צמד בלמי דיסק מלפנים וזוג תופים מאחור). בשטח מדובר היה בכלי שיועד ותוכנן לעבור בכל מקום, ובמבחנים שנערכו לו בזמנו התרשמו הבוחנים מיכולות השטח הנאות של הדגם וכושר עבירותו המוצלח בשלל מסלולי שטח מורכבים (מהלך מתלים ארוך, מרווח גחון נדיב של 22 ס"מ ובסיס גלגלים קצר), אך עם זאת נרשמו תלונות בסעיף היעדר הכח (כנראה חלק מהסוסים המובטחים נשארו בנמל ברוסיה), איכות הרכבה, עידון ותא נוסעים שהיו רחוקים מהמתחרים היפניים ועמידותו הנמוכה יותר של הרכב תחת משחקים ושעשועי שטח מאתגרים, בהם הסמוראי היפני היה מקפץ ונוחת שלם, ואילו המתחרה הרוסי היה נזקק לביקור במוסך לאחר כמה קפיצות באוויר…
1993: מנצח את ראלי עין השופט
"הביצועים מפתיעים, המחיר עוד יותר"
הדגם צויד באחריות יבואן לשנתיים ואחריות נגד חלודה ל-6 שנים ואף כלל סט כלי עבודה מרשים כסטנדרט שכלל לא רק סט כלים בסיסי, אלא גם משאבת אוויר ידנית לשימוש בשטח, סט כפפות מקורי, פנס חירום ללילה ומנואלה להתנעה ידנית בשעת הצורך, שהיו גם כאלו שטענו שהיא טובה יותר מהסטרטר המקורי. מחיר לאדה ניבה עם הגעתו לארץ עמד על 34,000 שקלים בלבד, ותוספת של 6,000 שקלים לגרסה המאובזרת. לשם השוואה, המתחרה הקרוב ביותר אליו במחיר היה סוזוקי סמוראי שעלה 49,500 שקל, ומעליו הוצעו דייהטסו פרוזה מ-55,750 שקל לגרסת הכניסה וסוזוקי ויטארה מ-56,500 שקל.
1996: מקבל מנוע חדש והזרקת דלק, המחיר מטפס אך עדיין תחרותי
שרד לאספנות?
לאדה ניבה שווק בארץ בשנים 1992-1997 וממנו נמכרו כאן סביב ה-500 מכוניות. לאורך השנים, הבינו לקוחות הניבה שמי שחיפש פוזה של רכב שטח חדש במחיר מצחיק ולא היו לו כוונות בכלל לרדת לשטח, סבל מאיכויות נהיגה גרועות בכביש (נתון שהוביל למכירה מהירה של הרכב), אך מי שחיפש רכב עבודה 4X4 יעיל וזול או רכב שטח אמיתי, זכה לפרטנר יעיל במיוחד ביחס למחירו. עם השנים, הפגין הרכב אמינות בסיסית גבוהה יחסית, ושלל שדרוגים וחלפים זולים שפופולרים בחו"ל עשו את דרכם לארץ והאריכו חיים לדגם שהפך להיות מבוקש בקרב חובבי שטח בעלי תקציב מוגבל. נכון להיום הניבה נעלם לחלוטין מהכביש, ולפי נתוני משרד הרישוי ארבעה עדיין נעים על כבישי ישראל (או שבילי ישראל) עם רישוי פעיל, ולא פחות מ-427 ניבות לא דווחו למשרד הרישוי על ירידה מהכביש, כך שתיאורטית כנראה מאוחסנות 10-20 מכוניות נוספות בחצרות או מוסכים למשל ואולי מחכות לשיפוץ וחזרה לכביש. לעת עתה, לא ידוע לנו גם על רכב שנרשם עם רישוי אספנות, ונשמח אם למישהו יש מידע על אחד כזה.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה!
