לאחר ניסיון לא ממש מוצלח בשוק המסחריות עם ניסאן ואנט שהגיעה לכאן בשנת 1993 והיתה למסחרית הראשונה של ניסאן בישראל, בשנת 1997 העלתה היבואנית הילוך בשוק המסחריות והשיקה כאן צמד מסחריות חדשות: ניסאן סרנה MPD – מסחרית שהתחפשה למיניוואן וכללה עיצוב חיצוני נאה יותר ואבזור תא נוסעים עשיר יותר, ולצידה ניסאן לארגו, האחות המסחרית של הדגם שכוונה בעיקר לשוק העבודה.
מסחרית יפנית ספרדית
הדור החדש של המסחריות של ניסאן החליף את דגם הוואנט (Vanette) – מסחרית ששווקה בארץ בשנים 1993-1995 והיתה מאוד מיושנת כבר עם הגעתה לארץ (הוצגה בעולם בסוף שנות ה-70). הדגמים החדשים הגיעו ממפעל ההרכבה של ניסאן בספרד וגם הם נחתו בארץ באיחור (6 שנים לאחר שנחשפו בעולם), אך הגיעו לארץ כבר לאחר 2 מתיחות פנים שהספיקו לעבוד בדרך. יחד עם זאת, הם נהנו מעיצוב מודרני שהיווה שדרוג ענק מול הדגם היוצא, עם חזית נאה למראה בסגנון יפני טיפוסי ומידות חיצוניות שהיו קרובות לרכב משפחתי (4.32 מטר לאורך ו-1.71 מטר לרוחב), שהפכו אותה למסחרית יעילה וקלה לשימוש בתוך העיר הצפופה. יחד עם זאת, הודות לנתון גובה של 1.84 מטר, מדובר היה ברכב שהציע תא נוסעים מרווח ואפשרויות העמסה מכובדות.
ניסאן לארגו
הגרסה הפופולרית יותר בארץ היתה ניסאן לארגו, הגרסה המסחרית של הדגם ששווקה כאן בכמה גרסאות מרכב, החל מגרסה מסחרית סגורה וללא חלונות, דרך גרסה מסחרית עם חלונות ששילבה בין רכב מסחרי לרכב לשימוש משפחתי ועד גרסת 8 מושבים בסיסית שיועדה בעיקר עבור חברות הסעות. גרסה זו כללה גם תוספת של כמה ס"מ בגובה הגג ומרכב מעט יותר ארוך (4.58 מטר) ואף הציעה תא מטען בגודל 350 ליטר בניצול כל שורות המושבים. רבים מרוכשי הרכב שדרגו אותו בגגון מאסיבי שאפשר העמסת מטען רב נוסף על גג הרכב. למרות הייעוד שלה כרכב מסחרי, הציעה סביבת נהג נעימה למדי, עם לוח מחוונים בעיצוב שאפיין דגמים יפניים משפחתיים, אך האבזור היה דליל במיוחד ובעיקר כלל מזגן מקורי, ABS ו-2 כריות אוויר. בניגוד, למרבית המסחריות שהגיעו בעיקר בצבע לבן, הלארגו שווקה בשלל צבעים לבחירה שניסו להקנות לה מראה קצת פחות מסחרי.
ניסאן לארגו – עדיין לא נעלמה מהכבישים
ניסאן סרנה MPD
גרסת הנוסעים האמיתית של הדגם היתה הסרנה MPD שהגיעה לכאן כדי להתחרות בשוק המיניוואנים הזולים. הדגם הוצע בגרסת 7 מושבים מהודרת יותר, שכללה מבחוץ צביעה דו גוונית למרכב, עם פגושים וסט מגיני פלסטיק תחתון בצבע אפור מטאלי, שיחד עם שלל צבעים מטאלים לבחירה, טסות לגלגלים ושמשות אחוריות מושחרות, סיפק מראה חביב למדי. גם כאן נהנה הנהג מסביבה המאפיינת משפחתיות יפניות מאותה תקופה, אך האבזור היה נדיב יותר וכלל גם צמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מראות חשמליות, מד סל"ד, מזגן מפוצל עם פתחי מיזוג אחוריים ושליטה נפרדת מאחור, מושבים מהודרים יותר לנוסעים שכללו ריפודי קטיפה צבעוניים ואיכות הרכבה גבוהה שהובילה לעמידות גבוהה עם הצטברות השנים והק"מ.
ניסאן סרנה
המכונית האיטית ביותר באותה תקופה…
הלארגו והסרנה חלקו את אותה פלטפורמת הנעה אחורית, אך מכוניות בודדות הגיעו לארץ בגרסת הלארגו 4X4. צמד הדגמים שווקו בארץ עם אותה יחידת כח שכללה מנוע דיזל (ללא טורבו) בנפח 2.3 ליטר עצל במיוחד, שהפיק 75 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים. כדי להגיע ל-100 קמ"ש נדרשו לפי נתוני היצרן כ-26.5 שניות ארוכות במיוחד, אך מגזין הרכב הבריטי "Auto Express" בחן אותה בזמנו והצליח להגיע במקרה הטוב ביותר ל-27.8 שניות, מה שגרם לו לצאת בהצהרה: "מכונית הנוסעים החדשה עם התאוצה האיטית ביותר ל-100 קמ"ש"… גם המהירות המירבית עמדה על 135 קמ"ש בלבד (לפני נוסעים ומטען). יחד עם זאת, מדובר היה בסוס עבודה אמין מאוד ויחסית חסכוני בדלק, שיחד עם מחיר רכישה תחרותי (החל מ-99,900 שקל עם הגעתו לארץ) היה אחד הדגמים המסחריים הפופולריים ביותר בארץ בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. הסרנה המהודרת יותר, נמכרה במספרים קטנים משמעותית למרות תג מחיר תחרותי (החל מ-114,600 שקל עם הגעתה לארץ), בעיקר בשל היעדרה של תיבה אוטומטית שהיתה נחוצה מאוד להצלחה בקטגוריית המיניוואנים.
אל תשליכני לעת זקנה… ניסאן לארגו מסחרית שיצאה לפנסיה. שימו לב לגגון הענק. היה פופולרי מאוד בדגם הזה.
תשרוד לאספנות?
ניסאן סרנה ולארגו שווקו בארץ בשנים 1997-2002 ומהם נמכרו כאן כ-5,000 רכבים ולרוב התמקמה במקום השני בקטגוריית המסחריות אחרי יונדאי H100 בתחילת הדרך ואחריה אחרי ה-H1. לאורך השנים הוכיחו המכוניות אמינות גבוהה למדי, ולא מעט מהדגמים המסחריים חצו את רף ה-400 אלף ק"מ. עם התקדמות השנים והק"מ וירידת המחירים החדה המאפיינת דגמים מסחריים, הפכו הן הסרנה והן הלארגו לרכבים פופולריים בקרב משפחות ברוכות ילדים שחיפשו אחר פתרון תחבורה ל-7- 8 נוסעים שיהיה אמין, מרווח וזול לרכישה ולאחזקה. נכון להיום, לפי נתוני משרד הרישוי, שרדו כ- 90 מכוניות שעדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל, רובן מדגמי הלארגו המסחריים. האם אחדים מהם יזכו בעתיד לרישוי אספנות? סיכוי נמוך למדי. אולי מדגם הסרנה.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
