מכוניות מיני פשוטות, חכמות וחסכוניות בדלק לא ממש התחבבו על הנהג הישראלי בארבעת העשורים האחרונים. בתחילת שנות ה-80 היתה זו פיאט פנדה הגאונית, שזכתה להצלחה מרשימה בעולם, אולם בארץ נחלה כישלון במכירות. עשור מאוחר יותר היתה זו גם רנו טווינגו, שוב מכונית גאונית שהצליחה באירופה, ושוב כישלון במכירות בישראל. בתקופה שחלפה ביניהן, הגיעה לכאן גם סיאט מרבלה, הנציגה של יצרנית הרכב הספרדית לשוק הקטנות והזולות, שהגיעה לארץ מצוידת בתג מחיר הנמוך ביותר לרכב חדש ועם כוונות לנגוס נתח שוק משמעותי משוק הקטנות. הצליח לה?
מכונית לכל פועל
המרבלה (Marbela) לא היתה שם חדש בסיאט. כבר בשנת 1980 עם הצגת פיאט פנדה האיטלקית, יצרה סיאט בספרד את הדגם תחת השם "פנדה" ובגרסה מאובזרת ייחודית שלו שענתה לשם "פנדה מרבלה" עד לשנת 1986. במהלך התקופה הזו נפרדה סיאט מפיאט ונרכשה בהמשך ע"י קונצרן פולקסווגן, שראה ביצרן הספרדי מנוע צמיחה נוסף לפעילות החברה, עם קשת דגמים עממיים שיפנו לבעלי תקציב מוגבל. באותם שנים היתה האיביזה, הדגם הראשון מפיתוח עצמאי של סיאט, כבר מאוד מצליחה, אולם מחירה לא היה מספיק זול ולחברה והיה חסר זולה במיוחד. כחלק מעלויות פיתוח יקרות מדי לרכב חדש, החליטה סיאט לקצר דרך ופנתה לפיאט כדי שתאפשר לה לייצר מחדש את הפנדה. בפיאט נענו לבקשה אך דרשו שלמרבלה יהיה עיצוב מספיק שונה כדי שיבדל אותה מהפנדה המצליחה.
השקה עולמית באיים הקנריים
בדצמבר 1986 הוזמנו עיתונאי רכב ישראלים להשקה העולמית של המרבלה באי טנריף מקבוצת האיים הקנריים. באירוע נחשפו האורחים לגרסה הספרדית של הפנדה שאמנם זוהתה מיד כפיאט פנדה בתחפושת, אך נהנתה מעיצוב מעט יותר מודרני וחזית שונה שיישרה קו עם שפת העיצוב של סיאט, אשר כללה יחידות תאורה שונות, גריל עם פתחי אוורור גדולים יותר, מכסה מנוע חדש שתרם קלות לשיפור האווירודינמיות ופגושים שחורים מאסיביים יותר. בצידי הרכב הכנף האחורית כיסתה חלק מהגלגל וגם הפינות האחוריות עוגלו. יחד עם זאת, רבים גם סלדו מהעיצוב השונה שפגע בעיצוב המקורי והמוצלח של ג'ורג'טו ג'וג'ארו, מעצב העל האיטלקי.
1986: סיאט מרבלה בהשקה עולמית. צילום: רם לנדס, מגזין "טורבו"
כחלק מהאמון ביכולות הרכב הגבוהות, בחרו בסיאט מסלול השקה תובעני לאותם זמנים שכלל נהיגה ארוכה בכבישים מפותלים ואוטוסטרדות מהירות מגובה פני הים ועד ל-3,000 מטר, בהם התנסו הנהגים בנהיגה בכבישים סלולים היטב אך לעתים גם במשובשים היטב ובתנאי מזג אוויר שכללו מעבר מאזורים יבשים וחמים בזמן קצר לאזורים הרריים בהם התרחשו סופות גשמים ורוחות חזקות בימי ההשקה. בסיכום הנהיגה פרסם העיתונאי רם לנדס במגזין "טורבו" את סיכומו לשלב הנהיגה: "לא יכולתי שלא להעריך את אומץ ליבם של אנשי סיאט שאפשרו לבדוק את המרבלה בתנאים קשים כל-כך", אך גם הוסיף ש"לא יכל להתעלם מהסרן האחורי בעל קפיצי העלים האורכיים שבנסיעה מהירה בכבישים משובשים איבד אחיזה ונקש בעוצמה".
20 בינואר 1987 – עיתון חדשות מדווח על הגעת המכונית לארץ. (באדיבות הספריה הלאומית של ישראל).
40 כ"ס ומומנט של 6.7 קג"מ…
בעוד שמעבר לים הוצעה המרבלה בגרסה סגורה, או בגרסת קבריולט עם גג בד מתקפל ידנית ובשלל מנועים לבחירה, לארץ הגיעה בחודשים הראשונים של 1987 המכונית בגרסת 3 דלתות שגרתית אשר צוידה במנוע בנזין 4 צילינדרים 903 סמ"ק 40 כ"ס ו-6.7 קג"מ המוכר של פיאט, שכלל שלל שדרוגים מבית חברת האם פולקסווגן, לצד שדרוגים טכניים נוספים שהבטיחו שדרוג של המנוע המוצלח והמוכח של פיאט. למנוע שודכה תיבת הילוכים ידנית עם 4 הילוכים והמשקל של הרכב היה קליל במיוחד ועמד על 680 ק"ג, מה שסיפק מכונית קלילה לנהיגה, מרווחת מאוד בתא הנוסעים הודות לתכנון המקורי המוצלח, כמו מושבים דקיקים, ספסל אחורי מתקפל בשלל אפשרויות שהפכו אותו לסוג של מסחרית קטנה בשעת הצורך. הביצועים לא היו מלהיבים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-20.2 שניות ומהירות מרבית של 131 קמ"ש, אולם בתוך העיר מדובר היה במכונית זריזה יחסית ושקטה, כאשר מחוץ לעיר במהירות גבוהה, שעל השעון גם הראתה נתון אופטימי של סגירת הסקאלה עם קרוב ל-160 קמ"ש, התלווה לנסיעה גם רעש מנוע חזק.
היתה גם גרסה מסחרית – סיאט טרה
בעוד ששיווקה של המרבלה לא האריך ימים בארץ, בשנת 1990 ניסה היבואן שוב את מזלו בשוק המכוניות הזולות, כאשר החל לייבא את גרסת הטנדרון-מסחרית של המרבלה שענתה לשם "טרה" (Tera). בפרסומי היבואן שווקה המכונית כסוג של מכונית משפחתית ומסחרית המשרתת את 2 המטרות, עם אותו מנוע צנוע נפח של 903 סמ"ק ויכולת העמסה עד 520 ק"ג. המחיר היה מאוד תחרותי ועמד על 21,996 שקל לגרסה המסחרית הסגורה, שגם נהנתה כבר ממושבים אורטופדיים, כאשר כאופציה הוצע שדרוג לגרסת נוסעים עם חלונות וספסל אחורי ואפשרות להתקנת מזגן. גם במקרה הזה, לא היה מדובר בסיפור הצלחה והמכונית היתה נדירה למדי על כבישי ישראל.
סיאט טרה (מתוך אוטו של פעם בפייסבוק)
המכונית הזולה בישראל – 13,281 שקל
המרבלה הוצעה בארץ ב-2 רמות גימור לבחירה: מרבלה GL שפחות או יותר צוידה בהגה, בלמים וגלגלים… ומרבלה GLX "המאובזרת" שכללה "פינוקים" כמו מגב לשמשה האחורית, צמיגים רחבים יותר 145/13 (במקום 135/13), מושבים קדמיים נוחים יותר ומתכווננים, אפשרות לפתוח את חלונות הצד האחוריים, לחצן נורות אזהרה ("משולש אזהרה"), ידיות אחיזה לנוסעים ופנסי הלוגן. כאופציה, ניתן היה להתקין רדיו-טייפ ואזעקה. מזגן ככל הידוע לנו, לא היה ברשימת האופציות. עבור הלקוח הישראלי הממוצע שמראש לא התחבר למכוניות מהסוג הזה, פשטות היתר של המכונית והחוסר המופגן באבזור הרחיקו אותו עוד יותר מהרכב החדש. עם תג מחיר התחלתי של 13,281 שקל, שנחשב לזול ביותר בארץ באותה תקופה, הצטרפה המכונית לקטגוריית הקטנות שעלו עד 15,000 שקל, בהן הוצעו גם פיאט פנדה (האחות התאומה המוצלחת יותר) ב-14,843 שקל, דייהטסו קורה, סוזוקי אלטו, אוסטין מטרו ואוטוביאנקי Y10.
1996: בסיאט מרבלה יצא לי לנהוג רק כאשר שכרתי אותה ביוון בגרסת "קבריולט" עם גג בד נפתח.
הצליחה?
סיאט מרבלה שווקה בעולם בשנים 1986-1998 וממנה נמכרו בסה"כ כ-596,170 יחידות. בתחילת הדרך היא אפילו זכתה להצלחה מרשימה בגרמניה וב-1989 היא היתה המכונית הצומחת במכירות עם זינוק של 70.7% במסירות, בעוד שמומחי רכב באנגליה הכתירו אותה כ-"אחת המכוניות הגרועות". מעט מאוחר יותר, התברר שהגרסה המשודרגת של הפנדה לא רק שאינה עולה על המקור, אלא נופלת ממנו ברוב הפרמטרים וסובלת מאיכות ייצור נמוכה ולמעשה כבר לא ממש מושכת. לארץ היא יובאה בסה"כ כשנתיים ומעט מכוניות ממנה עלו לכביש (ככל הנראה כמה מאות בודדות), כאשר רובן הופנו לחברות השכרת רכב. אל חוסר הביקוש הצטרפה באותה שנה גם דאצ'יה דלתא, או בשמה המפורסם "דלתא הרומנית" שהציעה מכונית משפחתית עם מנוע 1300 ב-$7,500 דולר, במהלך שסיפק בשלושה שבועות כ-6,500 הזמנות ! מול ההצעה הזו, למרבלה שמראש לא הפכה ללהיט, כבר לא היה סיכוי כמכונית שקונים רק בגלל המחיר הנמוך, ולמרות שהדלתא היתה מכונית גרועה משמעותית. נכון להיום לא שרדו אף סיאט מרבלה או טרה, כאשר המרבלה האחרונה שירדה מהכביש היתה בשנת 2015 והטרה האחרונה ירדה מהכביש ב-2010.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
