בסוף שנות ה-80, רנו הייתה צריכה להחליף את הרנו 4 הענתיקה שלה במכונית עירונית חדשה וזולה, שתיתן מענה ללקוחות שחיפשו אחר רכב עירוני יעיל, חסכוני ובעיקר זול, בתקופה בה עמלו יצרני הרכב האירופאים על פיתוח הדור הבא של מכוניות הסופרמיני שלהם, שהציגו קפיצה משמעותית באיכות ובאבזור אך גם במחיר. בתערוכת הרכב של פאריס באוקטובר 1992 נחשפה רנו טווינגו, מכונית המיני החדשה של היצרן, שהוצגה לשוק במקביל להפסקת שיווקה של הרנו 4, אך מעולם לא הוכרה כיורשת הרשמית שלה.
מכונית מהפכנית
הטווינגו היתה מכונית מהפכנית: מרכב מונובוקס 3 דלתות קצר במיוחד (3.43 מטרים), אך רחב (1.63 מטר) וגבוה יחסית (1.42 מטר), שסיפק תא נוסעים ענק ביחס לגודל המכונית. עם עיצוב חיצוני שובה עין ומתוק במיוחד, למכונית הזו היה המון קסם, ייחוד ואופי, למרות שתוכננה כמכונית פשוטה. כחלק מהרעיון לספק רכב זול לרכישה, היא הוצעה בכל העולם בגרסת מנוע אחת וברמת גימור אחת בלבד כאשר ברשימת אופציות האבזור היו בתחילת הדרך רק מזגן וגג בד נפתח. אפשרויות הבחירה של הקונים התרכזו למעשה רק בצבעים החיצוניים הנועזים שהוצעו וללא אפשרות לצבע לבן אפילו…
רנו טווינגו דור 1
הקסם זרם גם לתא הנוסעים שהפגין צבעוניות ושימושיות חסרות תקדים בקטגוריה, עם מושבים בריפודי קטיפה צבעוניים בשלל גוונים ונגיעות בצבע טורקיז ששולבו בהגה, בדשבורד, במתגים ועוד, כאשר הצבע החיצוני של הרכב זרם גם לתוך תא הנוסעים עם שלל משטחי מתכת חשופים, שאמנם היו אמורים להצביע על פשטות הרכב והחיסכון בדיפונים, אך במציאות הקרינו עליזות וסטייל. גם הספסל האחורי נע על מסילה ואפשר הגדלת המרווח לרגלי הנוסעים מאחור (על-חשבון תא המטען) וסיפק מרחב כאילו ישבו במשפחתית מרווחת, וניתן היה להשכיב את המושבים הקדמיים והאחוריים לצורך יצירת מיטה קומפקטית. את לוח השעונים המסורתי החליף צג דיגיטלי קטן במרכז הדשבורד שהציג רק מד מהירות, מד דלק, שעון זמן ומד מרחק (כולל מתאפס), כאשר מאחורי ההגה היה עוד צג קטן שכלל כמה נורות התראה בלבד. כמה פשוט, ככה גאוני.
תא נוסעים עליז וצבעוני. כלל גם אפשרות בהמשך למתגים בצביעה שגרתית יותר
רנו טווינגו מגיעה לישראל
בינואר 1993 הוזמנו כמה עיתונאי רכב ישראלים להשקת הטווינגו באי לנזרוטה שבאיים הקנאריים. אחד העיתונאים שהשתתפו בהשקה היה רנו אהרנוביץ' ז"ל, שנשלח ע"י מגזין "אוטו" וטען בזמנו שההזמנה להשקה של מכונית כ"כ פשוטה וזולה עוררה בו את החשש שהנאה מנהיגה כנראה כבר לא תהיה, אך לפחות נופי האי שנוצר מהרי געש יפצו על כך. כשחזר מההשקה, הוא כבר היה מאוהב לחלוטין ברכב. "אני לוקח אותה כפי שהיא. בשתי ידיים ועם אותה תחושת אושר המלווה רכישת צעצוע חדש" כתב על דפי המגזין.
השיווק של הטווינגו החל בישראל בנובמבר 1994 (כדגמי 95') ובאולם התצוגה התייצבה הטווינגו עם מנוע בנזין וותיק מאוד עם שורשים בני שלושים שנה! בנפח 1.2 ליטר, אך עם הזרקת דלק שהפיק 55 כ"ס ומומנט מרבי של 9.3 קג"מ, ויחד עם תיבת הילוכים ידנית הפיק ביצועים סבירים עם 14 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 150 קמ"ש. על הכביש מדובר היה במנוע חלש ביחס ליכולות השלדה, שתחת ניסיון לסחוט ביצועים סיפק גם הרבה רעש, אך בנהיגה שגרתית המכונית נחשבה לשקטה יחסית, נוחה ואפילו מהנה. האבזור כלל צמד חלונות חשמל, מראות חשמליות נעילה מרכזית ומזגן מקורי.
1995: מצטרפת גרסה חצי אוטומטית
כמה חודשים לאחר שהחל השיווק, הצטרפה גם הטווינגו "Easy" – הגרסה החצי אוטומטית של הדגם שצוידה למעשה בגיר ידני אך ללא דוושת קלאץ' שהפך את הנהיגה בה לקלה יותר. הביצועים היו זהים לחלוטין והמחיר היה גבוה ב-4,000 שקל מהגרסה הידנית. מרבית הלקוחות בארץ בחרו בגרסה זו. מאוחר יותר עבר הרכב מתיחת פנים קלה שכללה עדכונים קוסמטיים וטכניים שונים ואף זכה להגה כח חשמלי.
1995: מצטרפת הגרסה האוטומטית
יקרה מדי בארץ (כרגיל…)
עם השקת הרכב בארץ עמד מחירה של הטווינגו על 50,000 שקל (ו-54K לאוטומטית), מחיר שאמנם היה זול ב-11,500 שקל מהרנו קליאו הבסיסית שעד הגעתה היתה המכונית הזולה של רנו בארץ, אך לא מספיק זול מול המתחרות. פיג'ו 106 עלתה מ-51,900 שקל וכללה מרכב דלתות שימושי יותר, סיאט איביזה עם מנוע 1.4 ליטר עלתה מ-52,600 שקל, אבל את ההצעה הטובה ביותר בשוק העניקו פיאט אונו 70 הוותיקה שעלתה 44,500 שקל ופיאט פונטו החדישה יותר שעלתה מ-44,800 שקל לגרסת ה-"55" הבסיסית שלה. במחירים האלו, יחד עם מרכב 3 דלתות פחות מבוקש בארץ, לטווינגו היה קשה מאוד למצוא לקוחות כאן. בסיום שנת 1995, ערך מגזין "אוטו" את תחרות "כוכבת השנה" לפי קטגוריות. חברי המערכת הצביעו כמעט פה אחד על הטווינגו כמכונית השנה בקטגוריית הקטנות, אולם הקוראים בחרו אחרת, העדיפו את הפונטו החדשה והעניקו לה בסופו של דבר את הכתר.
רנו טווינגו דור 1 של קרסו מוטורס – היבואן היחיד בישראל שמחזיק אוסף גדול ונדיר של מכוניות שייבא בעבר
שרדה לאספנות?
הדור הראשון של רנו טווינגו שווק בארץ בשנים 1995-1999 וממנו עלו לכביש כמות קטנה יחסית של מכוניות, בשעה שבאירופה הוא נחשב דווקא לסיפור הצלחה. בעולם הוא יוצר עד 2007 בצרפת עד שהוחלף בדור השני שלו, אך הייצור של הדור הראשון המשיך בקולומביה עד לשנת 2013. הטווינגו נעלמה לחלוטין מכבישי ישראל לפני כבר יותר מעשור, אולם לפי נתוני משרד התחבורה כ- 6 מכוניות נוסעות היום על כבישי ישראל עם רישוי בתוקף, לצד 80 מכוניות שאמנם ירדו מהכביש, אך רשיונן לא בוטל. אחת מהן אגב, נמצאת בבעלות קרסו מוטורס היבואן, שמחזיק כיום באוסף נדיר של כמה עשרות מכוניות אספנות אותן ייבא בעבר לארץ, ומהווה למעשה כיום את יבואן הרכב היחיד בישראל שעושה כבוד לדגמי העבר שלו.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה
