בחודש מרץ 1980 חשפה פיאט בתערוכת ז'נבה את הדור הראשון של הפנדה, מכונית מיני 3 דלתות שהחליפה את ה-126 ודורגה בהיצע הדגמים של היצרן מתחת למכונית הסופר-מיני המצליחה פיאט 127, שהיתה בשנים שקדמו לא פחות מ- 6 פעמים המכונית הנמכרת ביותר באירופה. יחד עם זאת, ה-127 נחלשה עם הזמן, היצרן עבד בסתר על מחליפה מהפכנית (פיאט אונו) וכחלק מהרעיון להיחלץ מהקשיים הכלכליים שליוו את היצרן בסוף שנות ה-70, פותחה הפנדה, מכונית מיני חדשה אשר לצורך חיסכון משמעותי בהוצאות הפיתוח חלקה מכלולים רבים עם ה-127, אך זכתה לעיצוב חדשני שכל כולו הוקדש על מזבח הפונקציונאליות.
תכנון חכם ועיצוב של ג'וג'ארו
בפיתוח הפנדה הטילה פיאט על מעצב הרכב האיטלקי ג'ורג'טו ג'וג'ארו וסדנת הרכב איטלדיזיין משימה לתכנן מכונית פשוטה, שימושית, חסכונית וזולה ובעלת תדמית צעירה, וכך עוצבה הפנדה עם קווים מרובעים, שמצד אחד תרמו להוזלת עלויות היצור של חלקי המרכב, ומצד שני סיפקו תא נוסעים מרווח מאוד, שהיה אפילו מרווח יותר מכמה מכוניות סופרמיני גדולות יותר. אל העיצוב המרובע ודי חסר החן נוספו גם מגיני פלסטיק ענקיים שהקיפו את הרכב (היום בוודאי היו קוראים לה ג'יפון…) ועם אורך של 3.38 מטרים, היא היתה קצרה בלא פחות מ-30 ס"מ מה-127 הגדולה יותר, אך הציעה מרווח פנים דומה. בין הסיבות למרווח הנדיב ניתן לציין את הגג הגבוה שתרם לתחושת המרחב , דלתות רחבות במיוחד שסייעו לכניסה נוחה לרכב (גם לאחור), מושבים קדמיים דקיקים מהמקובל שתרמו למרווח נדיב יותר מאחור, וגם ספסל אחורי לא שגרתי שנבנה כערסל שנתמך ע"י 3 מוטות רוחב שאפשרו כיוונון של משענת הגב, הגדלת המרווח לרגליים על-חשבון תא המטען, ואופציה להשכבת המשענת של הספסל האחורי והמושבים הקדמיים שיצרו מיטה לשעת הצורך, או הסרת הספסל האחורי בקלות לטובת יצירת סוג של טנדרון עבודה עם כושר אכסון מרשים.
הספסל האחורי בנוי כערסל וניתן להפוך אותו למיטה, או להסיר אותו ולהפוך את הרכב לטנדרון…
היצע הדגמים בארץ
הפנדה שווקה בארץ רק בגרסה אחת "פנדה 45" שכללה את מנוע הבנזין 903 סמ"ק המוכר של ה-127, שהפיק 45 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית עם 4 הילוכים והנעה קדמית. עם יחידת הכח הנ"ל הציעה המכונית תאוצה ל-100 קמ"ש ב-18.5 שניות, מהירות מרבית של 147 קמ"ש וצריכת דלק של 15 ק"מ לליטר בממוצע לפי נתוני היצרן. למרות הביצועים הלא ממש מרשימים, הפנדה היתה מהנה לנהיגה וההגה הקל שלה היה תענוג בעיר. מרווח הגחון והמשקל העצמי הנמוך אפשרו תנועה בשטחים לא סלולים, אך מנגד היתה רועשת וסבלה מהעברות הילוכים קשות יחסית. בשנת 1984 יצאו כמה עיתונאי רכב ישראלים להשקה של הפנדה 4X4 בחו"ל, אשר הציעה יכולות שטח מפתיעות וצוידה בתג מחיר מהנמוכים בעולם לרכב 4X4. העיתונאים חזרו לארץ מרוצים מהדגם החדש ואף חשבו שהוא יכול לשרת גם כרכב צה"לי, אך בסופו של דבר המכונית לא שווקה בארץ. בשלב מסוים הגיעו ביבוא סדיר גם פנדות עם מנוע 850 וסומנו כפנדה 34 (ע"ש 34 כוחות הסוס).
1995: גם אחד מחברי החזיק באחת כזאת
תא נוסעים שניתן לכיבוס…
האבזור היה דליל במיוחד: לא היתה אופציה לצבע מטאלי, גיר אוטומטי או מזגן, ובתא הנוסעים מצאתם פחות או יותר מערכת חימום לחורף+מגב אחורי וזהו. סליחה, היתה גם מאפרה שנעה על מסילה ויכלה לעבור מהצד של הנהג לצד של הנוסע שלצידו… מאוחר יותר הפנדה שווקה גם ברמת גימור S עם חמישה הילוכים, קונסולה מרכזית, דיפוני פלסטיק ומצית. בשנת 1982 ערך רפי גינת במסגרת תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" סקירה לפנדה החדשה, בה ביקש לבדוק אם אכן המושב האחורי מציע 3 מקומות מרווחים כפי שמפרסם היבואן. כך במהלך התכנית נכנסו לרכב רפי גינת, דניאל פאר ז"ל וירין קימור (שלושתם לא אנשים דקיקים…) והתיישבו במושב האחורי. נח ומרווח בטוח לא היה להם, אבל בהחלט משעשע… (קישור לקטע המשעשע -החל מדקה 31:50 בסרטון)
פיאט פנדה ורפי גינת. צילום: מתוך יוטיוב של הערוץ הראשון וכאן.
גימיק נחמד שכלל הרכב היה האפשרות לפרק את ריפודי המושבים, דיפוני הדלתות וריפוד הדשבורד עשויי הבד, להכניס אותם למכונית כביסה ולהחזיר אותם נקיים וכמו חדשים לתא הנוסעים. באירופה אגב, הוצעה המכונית גם ברמת גימור גבוהה יותר ועם מושבים סטנדרטיים, אך זו לא הגיעה לישראל.
דשבורד, מושבים ודיפוני דלתות מצופים בד שניתן להסרה, לכיבוס במכונה והחזרה כמו חדש לרכב. בתמונה גם המאפרה "המהפכנית".
המכונית הזולה בארץ
שיווק פיאט פנדה בישראל החל בסוף 1981 ומחירה עמד עם התחלת השיווק על 143,000 שקלים, מה שהפך אותה למכונית הזולה בארץ. לשם השוואה, אוטוביאנקי ג'וניור 900 סמ"ק עלתה 151,000 שקל, מיני מיינור 1.0 ליטר עלתה 155,000 שקל, רנו 4 הוותיקה עלתה 156,000 שקל ופולקסווגן חיפושית 1.2 ליטר היתה יקרה במיוחד עם תג מחיר של 173,500 שקל. יחד עם זאת, הבעיה של הפנדה לא באה בעיקר מהמתחרות, אלא ממחיר האחות הגדולה יותר – פיאט 127, שעם אותו המנוע נמכרה ב-148,760 שקל, פער של פחות מ-6,000 שקל שגרם ללקוחות לבחור באחות הגדולה יותר, בשעה שבחו"ל הפנדה היתה זולה משמעותית ממנה. גם השיווק של היבואן היה תמוה כשלא הצליח להעביר נכון את יתרונות הרכב, ובפרסומת היחידה שמצאנו לדגם תוארה המכונית כ-"מכונית חוצפנית ובלי בושה", משום שלקחה את מנוע ה-903 סמ"ק "שכבר נוסה" על 5 מיליון לקוחות של ה-127 ברחבי העולם. אפילו התמונה של הרכב היתה מעוותת בפרסומת, ולא הוזכר כלל אף אחד מיתרונותיה של המכונית, ובכלל באותם שנים העדיף היבואן לפרסם מכוניות אחרות שלו (131, ריתמו ועוד).
1982: פרסומת לפיאט פנדה. אין שום תיאור של אחד מיתרונותיה של המכונית.
המכונית של שלמה ארצי
מה שמתאים לתושבים באירופה חובבי היעילות והחיסכון, לא התאים ללקוח הישראלי הטיפוסי, חובב המכוניות הגדולות יותר והחושש ממה שהשכנים יגידו עליו. בשעה שהפנדה הצליחה באירופה וממנה נמכרו לאורך שנות השיווק של הדגם קרוב ל-4.5 מיליון מכוניות, בארץ היא היתה כישלון מסחרי ורק מעטים הבינו את הרעיון החכם שעמד מאחורי הרכב, אחד מהם היה הזמר שלמה ארצי, שרכש אחת כזאת בשנת 1982 כרכב הצמוד שלו, ולמרות שהיה כבר מאוד מפורסם ומצליח, לא התבייש להראות במכונית פשוטה, קטנה וזולה ("אז לא היתה לי מכונית גדולה…") מעטים האנשים כמוהו שהעריכו את יתרונות המכונית, ועיקר מכירותיה התרכז בחברות השכרה, ואפילו כרכב הפרס בכל מיני הגרלות שנערכו באותם שנים. בתכנית כלבוטק ניסו להכניס את דניאל פאר ורפי גינת עם אדם שלישי למושב האחורי ברכב כפי שמבטיח היצרן, כמובן שזה לא הצליח.
1982: הפנדה של שלמה ארצי ליד ביתו במהלך בנייתו. מכונית קטנה לזמר ענק. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
שרדה לאספנות?
פיאט פנדה שווקה בארץ בסה"כ שנתיים (1981-3) וממנה נמכרו כמה מאות מכוניות מדי שנה. בין הסיבות העיקריות לכישלון הדגם בארץ נמנו העיצוב הלא מפתה, האבזור הדליל, החשש ממה יגידו השכנים או החברים, וכמובן המחיר שאמנם היה הזול בשוק הרכב הישראלי, אך לא ממש זול כפי שהיה צריך להיות וקרוב מדי ל-127 הגדולה יותר. עם חוסר השקעה מופגן בפרסום המכונית, נדמה היה כאילו היבואן לא רצה כלל לשווק את הפנדה. מספר שנים מאוחר יותר, חזרתה הפנדה לארץ תחת לוגו של יצרן אחר ובשינויים קלים (סיאט מרבלה). גם זו לא הצליחה כאן. פיאט פנדה המקורית נעלמה כבר לפני שנים רבות מכבישי ישראל. האם יש מכונית ששרדה ונרשמה כאספנות? ככל הנראה כן, למרות שלא מצאנו עדות לאחת כזאת. נשמח לתמונה אם יש.
