בשנת 1993 החליט ראש אגף האפסנאות בצה"ל, האלוף חגי שלום, להיפרד ממסורת ארוכת שנים בה קיבלו אלופי צה"ל כלי רכב אשר קיבלו גם בכירים בשירות הציבורי. כך, למרות התנגדות חריפה של משרד האוצר, יזם הצבא מכרז עצמאי לבחירת רכב האלופים הבא, מתוך אמונה שיצליח לשדרג את הרכב הצמוד של הגנרלים ממכונית מנהלים פשוטה יחסית, למכונית סאלון יוקרתית, וזאת מבלי לחרוג ממגבלות התקציב המוכרות. על-פניו, גישה חיובית ואפילו יעילה לקבל כמה שיותר בכמה שפחות, אך הדרישה למכונית שרד יוקרתית לאלופי צה"ל עוררה רעש תקשורתי נרחב באותה תקופה.
המתחרות במכרז הצה"לי
לאחר 6 שנות שירות של פיג'ו 505 כרכב הצמוד של הגנרלים (בדומה לבכירים בשוק הציבורי), שהיתה אמנם מכונית מנהלים במונחים מקומיים אך לא יותר מסוג של משפחתית רגילה מעבר לים, יצא לדרך בשנת 1994 מכרז מכוניות האלופים הראשון של הצבא, עם דרישות למנוע 2.0 ליטרים, גיר אוטומטי, מרכב מרווח ומפנק, עלויות תחזוקה זולות והגבלת מחיר לרמה של מכוניות המנהלים של אמצע שנות ה-90, כלומר סביב ה-110,000 שקל. המועמדות הסופיות שעמדו בתנאי המכרז היו: הונדה אקורד, מיצובישי גאלאנט, מאזדה 626 ופולקסווגן פאסאט שכיכבו כולן בשוק מכוניות המנהלים, וכן צמד מכוניות סאלון מליגה גבוהה יותר: לנצ'יה תמא (שאף היתה אחת ממכוניותיו הצמודות של הרמטכ"ל באותה שעה אהוד ברק) ופיג'ו 605 שסומנה מראש כמכונית המועדפת, אך היתה היחידה שסבלה ממחיר רשמי של 132,800 שקל. הניחוח היוקרתי של "רכב האלופים", שעשוי לשרת תדמיתית ולסייע למכירות הדגם גם בשוק הפרטי, קרץ ללובינסקי יבואנית פיג'ו, שרצתה להמשיך את הצלחת ה-505 בצבא, ובשיתוף פעולה עם היצרן הצליחה לתמחר את הרכב בגבולות הדרישה הצה"לית.
אחראי המכרז: ענף הרכב בחיל החימוש וארבעה אלופי צה"ל
המכרז הצה"לי החדש הורכב מ-2 חלקים: הסעיף הכלכלי שבחן את מחירי הרכב המיוחדים שהציעו היבואנים לצבא, עלויות האחזקה השוטפות של הרכב שאמור לצבור מאות אלפי ק"מ במשך 5 שנות השירות בצה"ל וכן רכישות גומלין של היצרן בישראל, כאשר החלק השני בבחינה היה התאמתו של הרכב לדרישות אלופי צה"ל, בו נבחרו ארבעה אלופים (חגי שלום, יצחק מרדכי, עוזי דיין ויורם יאיר) לבחון באופן אישי את נוחות הרכב והתאמתו לדרישות העבודה והפנאי, תוך שהם מקבלים גם את המכוניות המתחרות במכרז לכמה ימים של התרשמות.
הזוכה המאושרת: פיג'ו 605 טורבו
למכוניות המנהלים שקיבלו האלופים למבחן, לא היה כמובן שום סיכוי מול מכוניות הסאלון המתחרות, כאשר הפיג'ו 605 הרשימה ללא כל בעיה מולן, והפכה עוד לפני שהתיישבו בה לדגם המועדף. בסיום המבחן בחרו האלופים ב-605 כבחירה הראשונה, לפני הונדה אקורד ולנצ'יה תמא, כאשר בסעיף השני שבחן את עלויות הרכישה והאחזקה, סיימה הפיג'ו 605 במקום הראשון, כשהיא מקדימה את מאזדה 626 וטויוטה קרינה בעלויות התפעול. זכייתה של ה-605 הצליחה להרגיז את משרד האוצר, שטען לפגמים טכניים בניהול המכרז ע"י הצבא, במחלוקת שהגיעה עד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שמינה את אחד מיועציו (אילן פלטו) לבדיקת טענות האוצר. בסופו של דבר, אושרה העסקה למרות התנגדות האוצר.
כך קיבלו בתחילת 1995 ראשוני האלופים את דגמי פיג'ו 605 טורבו SRTI, מכונית הסאלון של פיג'ו שהתאפיינה בממדים גדולים, אופי של רכב מנהלים אמיתי ועיצוב שאמנם לא סובב ראשים, אך בהחלט היה אלגנטי ומכובד. בחזיתה של המכונית שכן מנוע טורבו 2.0 ליטרים, שהפיק 150 כ"ס ומומנט מרבי של 24.5 קג"מ, שיחד עם תיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים, הציע תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-12 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש, כאשר לצד מרווח מכובד לנוסעים מאחור (הודות לבסיס גלגלים של 280 ס"מ), הציע אבזור חשמלי מקובל, מזגן עם בקרת אקלים, גימורי עץ בתא הנוסעים, כרית אוויר לנהג,חישוקי מגנזיום ותוספות שנדרשו לבכירי הצבא כמו מכשיר פלאפון קבוע, מכשיר קשר, תאורת פנים מורחבת ווילונות צד אחוריים להגברת הפרטיות.
המכרז כלל אופציה ל-60 מכוניות לאורך השנים, כאשר בתחילת הדרך סופקו כ-25 מכוניות. בסופו של דבר, ההילה של "רכב אלופי הצבא" לא השפיעה כל-כך על מכירות הדגם בשוק הפרטי, שומכירותיו אף פעם לא היו ממובילות הקטגוריה, לא מעט משום שנראה יותר מדי כגרסה מוגדלת של הפיג'ו 405. מרבית המכירות היו של דגמי ה-2.0 ליטרים, כאשר גרסת ה-3.0 ליטרים 170 כ"ס החזקה, מפוארת ויקרה משמעותית נמכרה במספרים ממש זניחים.
2001 – במכרז הרכבים החדש לאלופי צה"ל דרישות הרכב עולות שלב נוסף…
6 שנים מאוחר יותר, במכרז החדש לרכבי האלופים בצה"ל, הציע משרד הביטחון את דגמי שברולט אלרו, יונדאי סונטה, הונדה אקורד ופולקסווגן פאסאט. גם כאן התנגדו בצה"ל למכרז החדש, וטענו שכל הרכבים הממשתפים במכרז אינם מספיק איכותיים עבור הקצינים הבכירים, ובצעד חריג ולאחר שהמחלוקת הלכה והתארכה, שכר צה"ל באופן עצמאי כ-7 מכוניות סאלון מסוג פיג'ו 607 עבור קציניו הבכירים, בצעד שהרתיח את משרד האוצר. מדובר היה במכונית יוקרה צרפתית יקרה (כ-230,000 שקל) ועלות שכירותה עמדה על יותר מ-8,000 שקל לחודש, רחוק מאוד מעלות אותן מכוניות מנהלים שהוצעו לצבא. לאחר מספר חודשים, הציע צה"ל פשרה לאוצר, והציעה לרכוש כחלופה ל-607 מכוניות מסוג וולוו S80 שאותם קיבלו שרי הממשלה, ואף הציג הסכם שנערך עם יבואנית וולוו שמסכימה למכור לצבא את הרכב במחיר הנמוך של 124,000 שקל בלבד שהוצע לשרים. גם כאן התנגדו באוצר וטענו שמעמד האלופים בצבא נמוך ממעמדם של השרים בממשלה…. בסופו של דבר הוציאה המדינה מכתב לחברת ההשכרה בה מתנערת המדינה מהסכם השכירות וביקשה לאסוף את דגמי ה-607 בחזרה.