בשנת 1965 הציגה פיג'ו את ה-J7, מסחרית גדולה וחדשה שהחליפה את ה-D4 ויוצרה בשלל גרסאות מסחריות ונוסעים, החל מגרסת "פאנל-וואן", דרך גרסאות מסחריות סגורות, מיניבוס להובלת נוסעים ועד טנדר חד או דאבל קבינה. גם לארץ הגיעה המכונית בשלל גרסאות מרכב אך זכורה לנו בעיקר כרכב הגלידה הפופולרי של שנות ה-70 וה-80 וכניידת המשטרה הגדולה.
רכב מסחרי גדול ויעיל
ה-J7 היתה מסחרית גדולה ששווקה בשלל תצורות מרכב, ולצד עיצוב מלבני שלא ממש היה אטרקטיבי ותוכנן כדי להיות כמה שיותר מרווח ויעיל, הדגם הוצע בשלל גדלים כאשר הפופולרי ביניהם הציע 4.74 מטרים לאורך, 2.0 מטרים לרוחב וגובה של 2.35 מטרים, שאפשרו לא רק ניצול מירבי של יכולות אכסון, אלא גם שימוש כרכב עבודה כאשר מבוגר ממוצע יכל לעמוד בחלל הרכב. מעבר לכך, בדומה לשלל דגמי המסחריות של היצרן מאותם שנים, גם כאן כלל המרכב חלקי פח גליים שהעניקו לו מראה שונה והרבה חלונות גדולים בגרסאות הנוסעים או רכבי חלוקת המזון. באופן שונה מהמקובל כיום, דלת הנהג והנוסע שלצידו היו דלתות נגררות בדיוק כמו הדלת האחורית ובעולם הוצע הדגם בלא פחות מ-200 גרסאות התאמה אישית שונות, כדי לקלוע לצרכי העבודה של כל בעל מקצוע.
1976: פרסומת למסחריות של פיג'ו.
מנוע של פיג'ו 404
ה-J7 שווק בארץ בדגמי בנזין ודיזל, כאשר גרסת הבנזין הפופולרית כאן צוידה במנוע 1.6 ליטר 65 כ"ס (ששירת גם את פיג'ו 404) ולצידה הוצעה כאופציה גם גרסת דיזל 1.8 ליטר 48 כ"ס. הדגם צויד בתיבה ידנית עם 4 הילוכים וההנעה היתה קדמית, וגם המנוע ששכן בחזית סיפק הרבה רעש בסביבת הנהג בניגוד לפולקסווגן טרנספורטר למשל, ובאופן כללי זאת היתה מכונית מאוד פשוטה ולא ממש איכותית. כושר ההטענה עמד על 1.4 טון בגרסת הבסיס ועד 1.8 טון בגרסאות החזקות.
אוטו הגלידה האולטימטיבי
אני מניח שמרבית מי שגדלו כאן בשנות ה-70 וה-80, זוכרים היטב את רכב הגלידה המנגן (כולל כנראה את המנגינה שלו) של סנוקרסט שהגיע למרבית היישובים בארץ. סנוקרסט הייתה חברת לייצור גלידה שהוקמה בשנת 1968, מפעלה שכן בפתח תקווה והיא היתה המפעל הראשון בענף הגלידות בארץ שייצר גלידות על בסיס שמנת, כאשר עד לכניסתה לשוק יוצרה הגלידה בישראל על בסיס שומן צמחי בלבד. בנוסף, מנגנון השיווק של החברה היה גם חדשני כאשר החברה החליטה שלא להתמודד מול יצרניות הגלידות הגדולות ובחרה בשיטת שיווק ישיר חדישה שכללה מכירה ישירה ללקוח עד הבית באמצעות מכוניות מנגנות ("אוטו גלידה").
1982: הגרלת פרסים בקרב לקוחות סנוקרסט.מוצרי החברה לא נמכרו בחנויות אלא רק דרך 120 המכוניות שהפעילה החברה, ואלו ברובם המוחץ היו מדגמי פיג'ו J7. מי לא זוכר את שקיות הניילון הצהובות-שקופות שארז לנו בהן המוכר את הגלידות ואת החוויה שליוותה אותנו בתור ילדים בעמידה ליד הרכב. יחד עם זאת, הצלחת סנוקרסט גררה אחריה שלל מתחרים וגם חברות "גלידות קרטיב" ו-"קולורדו" פעלו בתחום רכבי הגלידה, לצד שלל "גזלנים" שאימצו את הרכב בחיבה. למי ששואל אגב לאן נעלמה סנוקרסט מהשוק, אז נוסיף שבשנת 1980 החליטה "תנובה" להיכנס לענף הגלידות ובמקום הקמת מפעל חדש רכשה את חברת סנוקרסט ולאחר מספר שנים מיזגה את פעילותה עם חברת "טנא נוגה" אותה גם רכשה מאוחר יותר.
1997: "הבחור של שולי", סרטם של דורון צברי ודורית רביניאן. בתמונה: כוכב הסרט דני שטג ורכב הגלידה שלו
ניידת משטרה פופולרית
ה-J7 היתה גם ניידת סיור והובלת שוטרים/ עצירים פופולרית של המשטרה בשנות ה-70 וה-80, וגם ניידת סיור של משמר הגבול עד שהוחלפה ע"י פורד טרנזיט. הדגם זכור לנו משלל סרטים ישראלים נוסטלגים, לרבות מהסרטים "השוטר אזולאי" בכיכובו של שייקה אופיר ז"ל והסרט "הבחור של שולי" שם כיכב השחקן דני שטג כמוכר ברכב גלידה, בסרטם של דורון צברי ודורית רביניאן שזכה בפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע בקטגוריית הדרמה הטובה ביותר בשנת 1997.
1976: פיג'ו J7 משטרה .בירושלים. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
משרד משטרתי בתוך הרכב שייעל את העבודה. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
שרדה לאספנות?
פיג'ו J7 יוצר בעולם עד שנת 1980 ובסה"כ נמכרו ממנו ברחבי העולם כ-336,220 רכבים, מהם כמה אלפים בודדים עשו דרכם גם אלינו. לאחר סיום היצור הוחלף הדגם ע״י j9 שיוצרה עד 91 ( ואח"כ הומשך הייצור ע״י חברת קארסן הטורקית ). הדגם נעלם לפני שנים ארוכות מכבישי ישראל (פחות או יותר באמצע שנות ה-90) ובאופן די מפתיע, למרות שמדובר במכונית מאוד מעניינת מבחינת אספנות, לא מצאנו עדות לכך שאכן רכב כזה שרד וזכה ללוחית אספנות. עדכון: לפי נתוני משרד הרישוי, לא קיימת כיום פיג'ו J7 עם רישוי בתוקף, אך יש לא מעט שרישיונן לא בוטל וייתכן שאולי חלק מהן מאוחסנות ומחכות לשיפוץ עתידי.
תמונה של J7 ששרתה כרכב גלידה בעבר ששרדה ופורסמה לאחרונה ברשתות החברתיות. (צילום לא ידוע של מי)
