הדור השישי של מיצובישי גאלאנט היה מכונית המנהלים הראשונה של מיצובישי בישראל, ובשנים 1988-1993 היא נמכרה כאן בכמה אלפי עותקים ואף שימשה כרכב הצמוד של בעלי תפקידים בחברות ממשלתיות ושל קציני צה"ל בכירים. בין אלפי היחידות שנמכרו כאן, היתה גם אחת ייחודית ומיוחדת ברמה עולמית והיא הגאלאנט הדו-ראשית שהורכבה בארץ משתי מכוניות ע"י מנהל מוסך פחחות בקיבוץ יד מרדכי שהפגין כישרון מכאני נדיר למדי.
את המיצובישי הדו ראשית פיתח לפני 22 שנה שלום בלוך, בעל מוסך פחחות מקיבוץ יד מרדכי בשם "Prime Israel Gargae" שרכש צמד מכוניות שהושבתו לאחר תאונה והחליט להגשים חלום ועל הדרך להפגין יכולות פחחות ומכאניות נדירות שיהוו את תעודת הזהות המקצועית שלו כפחח. בלוך שעלה לארץ כ-10 שנים קודם לכך מרוסיה, סיפר בזמנו שבעברו נהג בכלל להתחרות בקרטינג על מסלולי קרח, מה שהסביר אולי את געגועיו לכלי רכב שיודעים לנסוע או להחליק על הצד…
המיצובישי הדו-ראשית מככבת במגזין "אוטו" בפברואר 2002. צילום של אילון פז
את הרעיון לאחד 2 מכוניות לאחת הוא הגה לאחר שראה כמה שנים קודם לכן פרסומת של מרצדס דו-ראשית שעוצבה בפוטושופ והוא החליט שניתן להפוך את זה גם למציאות. הפרויקט יצא לדרך ובניגוד לכל מיני מוטציות מוטוריות שמבוצעות לרוב באופן מרושל וברמת גימור מחרידה (כמו למשל שלל ניסיונות מקומיים להפוך משפחתיות למכוניות קבריולט ע"י חיתוך הגג), כאן מדובר היה בחיבור צמד מכוניות למכונית אחת ברמת גימור גבוהה במיוחד, שהצליחה להסתיר היטב את ההשתלה ולהיראות במידה מסוימת כמו סוג של לימוזינה.
המיצובישי כיום: משקיפה על נוסעי מחלף השבעה לכיוון דרום.
אך לא היה מדובר רק ברכב שמיועד לתצוגה בלבד, אלא גם ברכב שיודע לנסוע… המפרט המכאני כלל 2 מנועים וצמד תיבות הילוכים (אחת ידנית והשניה אוטומטית אגב…), וכדי לגרום לכל העסק הזה לזוז, הועברו מכלי הדלק וצמד האגזוזים למרכז המכונית ונרשמו יכולות חשמל גבוהות כדי לחבר את 2 המכוניות ליחידה אחת. מי שנהג בצד האוטומטי, זכה גם לרמת גימור גבוהה יותר שכללה חלונות חשמל. הנוהג בצד השני עם הגיר הידני, כלל גם תפעול ידני לחלונות…
בתכל'ס, כדי לנהוג ברכב הצטרכתם שני נהגים, כאשר נהג אחד אחראי על דוושת התאוצה והשני על ההיגוי האחורי שיקבע אם הנהיגה תהיה בקו ישר, עם פניה רגילה או על הצד "בזחילת סרטן" שתאפשר למשל כניסה לחניה או ביצוע פרסה בקלילות.
הסרטון המשעשע של המיצובישי הדו ראשית…
על הבלימה היו אחראים כל נהג על צמד גלגלים. בסופו של דבר הרכב שימש לתקופה קצרה כרכב שעשועים בתוך הקיבוץ, רישוי חוקי לכביש מן הסתם הוא לא קיבל, ולאחר תקופה מסוימת הוא עבר למנוחת עולמים במתחם המצדית העות'מאנית הניצבת סמוך למחלף השבעה, שם הוא ממוקם זה שנים ארוכות על גבי מכולה וניתן לצפיה ע"י כל מי שמגיע מכיוון חולון ונוהג לכיוון דרום.
מקשטת את המחלף אגב עם עוד כמה מכוניות מעניינות…
את שלום בלוך לא הצלחנו לאתר, המוסך כבר איננו קיים כנראה הרבה שנים, וגם כאשר ניסינו לברר עליו במזכירות הקיבוץ, לא הצלחנו למצוא מישהו שזכר אותו או את הרכב הייחודי.
קישור רלוונטי: 1988 – מיצובישי נכנסת לישראל
