בחודש מרץ 1988 החל שיווק מיצובישי בישראל, מותג הרכב השלישי בגודלו ביפן באותם באותם ימים, שזכה עם תחילת השיווק בארץ לסלוגן "ענק יפני אמיתי". היבוא לארץ התבצע ע"י כלמוביל יבואנית מרצדס, שהקימה בתחילת הדרך חברה שענתה לשם "כלמוטור" שטיפלה במותג מיצובישי. עם תחילת השיווק התייצבו באולם התצוגה הראשון של המותג בישראל, ברחוב יגאל אלון 125 בת"א, מיצובישי לנסר סטיישן, ו-מיצובישי L300 ששווקה בגרסאות נוסעים ומסחריות. חודש לאחר תחילת השיווק, הגיעה לראשונה גם הגאלאנט, משפחתית הסדאן הראשונה של המותג בארץ. באופן משעשע, שחיפשנו מידע על הדגם בתחילת דרכו בארץ, זיהינו דמיון רב באסטרטגיית השיווק של מיצובישי בתחילת דרכה לשיווק הנוכחי של טסלה. אתר מסירות בנמל אשדוד שאליו הגיעו לקוחות מכל הארץ, תדמית נחשקת שגרמה להסתערות הלקוחות על הדגם עם תחילת השיווק, זמני אספקה של 4 חודשים לרכב בתחילת הדרך, היעדר נסיעות מבחן וגם הפסקה זמנית של המסירות עקב מלחמת המפרץ בינואר 1991…
צילום: עוזי טל
"לא באנו להתחרות בסובארו, אלא להתמודד בהצלחה עם מכוניות ממיטב האיכות האירופאית, אבל במחיר נמוך יותר"
עם הגעתה של הגאלאנט לאולם התצוגה בחודש אפריל 1988, הצהיר ד"ר שמואל חרל"פ, הבעלים של החברה, כי "לא באנו להתחרות בסובארו, אלא להתמודד בהצלחה עם מכוניות ממיטב האיכות האירופאית, אבל במחיר נמוך יותר". מיצובישי כיוונה גבוה יותר, לא רצתה להיראות כעוד סוג של סובארו עממית, אלא כמכונית איכותית ונחשקת יותר שתתחרה במכוניות נחשבות כמו פורד סיירה וסיטרואן BX. יעד המכירות של מיצובישי לשנה הראשונה עמד על כ-1,000 מכוניות בלבד (לכל הדגמים יחדיו) אבל הציבור הוקסם מהמותג היפני החדש שנתפס כמתקדם ונחשק יותר מול סובארו העממית, ולמרות שחלק גדול מהלקוחות התקשו אפילו להגות את השם "מיצובישי" בצורה נכונה, בתוך חודשיים בלבד מתחילת השיווק, הוזמנו כ-500 מכוניות בארץ – מחצית מיעד המכירות השנתי של המותג!
מכונית השנה ביפן 1987-8
שיווק הגאלאנט בארץ החל במסע פרסום שתיאר את זכייתו של הרכב בתואר "מכונית השנה ביפן 1987-8", נתון שעבור ישראלים רבים העניק חותמת איכות על הרכב ועל הצלחתו מעבר לים. הגאלאנט החדשה כוונה להתחרות בפלח המשפחתיות הגדולות (מכוניות מנהלים כיום) ולזכותה היה עיצוב מודרני, מרכב סדאן גדול יחסית ומרווח, איכות הרכבה גבוהה, רמת אבזור עשירה במיוחד בגרסת ה-GLS האוטומטית, ומוניטין מוצלח של אמינות עקב מוצאה היפני, למרות שמדובר היה במותג חדש לחלוטין בארץ. היצע הדגמים כלל בתחילת הדרך את הגאלאנט GL שצוידה במנוע 1.6 ליטר 82 כ"ס וגיר ידני, בעזרתם האיצה ל-100 קמ"ש ב-15 שניות בדרך למהירות מרבית של 165 קמ"ש. לצידה הוצעה הגאלאנט GLS עם מנוע 1.8 ליטר 90 כ"ס וגיר אוטומטי, שהציעו תאוצה ל-100 קמ"ש ב-14.5 שניות ומהירות מרבית של 165 קמ"ש. הגרסה האוטומטית כללה גם אבזור חשמלי מלא (חלונות, מראות ונעילה), ריפודי קטיפה, מד סל"ד וטסות לגלגלים. כאופציה הוצעו חישוקי גלגלים קלים, מגן פגוש אחורי מברזל, רדיו טייפ ואזעקה. מאוחר יותר החלה מיצובישי בשיווק גרסה אוטומטית גם למנוע ה-1.6 ליטר, שהציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.7 שניות ומהירות מרבית של 158 קמ"ש. בשנת 1991 הגיעה לארץ גם גרסת 2.0 ליטרים שהפיקה 112 כ"ס והיתה למכונית הראשונה של מיצובישי בישראל שצוידה בהזרקת דלק (2.0 GLSi). הדגם שווק בכמה רמות גימור כולל אופציה לחישוקי מגנזיום, גג נפתח חשמלי ובלמי ABS והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.2 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש. בנוסף, הוא זכה לפגושים מודגשים בעיצוב שונה, חצאיות צד וספוילר קדמי, ובמחיר התחלתי של 69,900 שקל הוא היה שובר שוק בקטגוריית ה-2.0 ליטר בארץ.
צילום: עוזי טל
יותר מ-1,000 אנשים הפקידו את כספם מבלי לבצע נסיעת מבחן…
כבר עם התחלת השיווק, נוכחו אנשי כלמוטור היבואנית שהציבור הישראלי מאמץ בחיבה את המותג החדש ורוכש את הגאלאנט בהמוניו, והחשש שעיתונאי הרכב יקבלו את הדגם למבחן ויכתבו עליו דברים שליליים, הוביל להחלטה גורפת לאסור נסיעת מבחן, החלטה שעוררה את זעמם של עיתונאי הרכב. בעקבות כך, כתב העיתונאי רם לנדס, מאמר בעיתון "חדשות", בו ביקש מהציבור לא להתפתות ולהזמין את הגאלאנט ללא האפשרות להזמין נסיעת מבחן, ואף סיכם את טור הדעה במשפט: " תדרשו לפחות לערוך סיבוב התרשמות עם הכלה, סיבוב שיעזור לכם להחליט אם כדאי לנתק את הקשרים לפני החתונה והכתובה. גירושין מאוחרים בדרך-כלל יותר יקרים".
כתבתו של רם לנדס, עיתון חדשות יוני 1988.
יקרה יותר ב.מ.וו סדרה 3 !
למרות חוסר האפשרות לתאם נסיעות מבחן, ולמרות זמני האספקה הארוכים (עד חמישה חודשים מיום ההזמנה), הציבור התאהב מיידית ביפנית החדישה והסתער על אולמות התצוגה ברחבי הארץ. במהלך ארבעת הימים הראשונים להשקת הדגם הוזמנו כ-145 מכוניות מדגמי הגאלאנט (היבואן ציפה ל-300 מסירות בשנה) ולא פחות מ-1,000 הזמנות נרשמו לגאלאנט בתום החודשיים הראשונים לשיווק. למעט כמות קטנה שהגיעה כדגמי '88, מרבית הלקוחות נאלצו לחכות כ-3-4 חודשים לאוניה הבאה שנכנסה לארץ בספטמבר אותה שנה ועליה דגמי '89. אם רציתם דמיון נוסף לטסלה כיום, אז גם אז הלקוחות התבקשו להגיע למתקן המסירה של כלמוביל בנמל אשדוד, אך זה נעשה בעיקר ע"י הסעות מאורגנות של הלקוחות מסניפי המכירה לאתר המסירה. הגאלאנט אגב לא היתה זולה: מחיר הגרסה הידנית עם הגעתה לארץ היה 41,100 שקל, גבוה למשל מפורד סיירה שהוצעה ב-38,400 שקל ומחיר הגאלאנט האוטומטית 1.8 ליטר עמד על 54,900 שקל, מחיר שהיה גבוה אפילו מב.מ.וו 316 אוטומטית 1.8 ליטר שמחירה עמד על 54,200 שקל…
פרסומת יוני 1988: חודשיים לשיווק, מיצובישי מתגאים בכמות ההזמנות שנפתחו. מרביתן מדגם הגאלאנט.
הרחבת אחריות ל-3 שנים, העפלה למקום ראשון במכירות ועצירת האספקות בגלל מלחמת המפרץ
שנה וחצי לאחר שהחל השיווק, ב-1 בינואר 1990, הודיעה כלמוטור היבואנית שבעקבות הצלחת דגמי מיצובישי בישראל (כולל של המיצובישי לנסר החדשה), היצרן מאריך את האחריות ללקוחות בארץ ל-3 שנים או 100,000 ק"מ והאחריות תכלול גם את כל הלקוחות הוותיקים של הרכב בארץ. ההסתערות על דגמי מיצובישי הובילה בשנה וחצי הראשונות לתחילת השיווק למסירה של 12,330 מכוניות בישראל, נתון שהקנה לה 15% מנתח השוק של הרכב החדש בארץ. בחודש ינואר 1991 בעקבות מלחמת המפרץ, עצרה מיצובישי את אספקות המכוניות בישראל עד שירגע המצב, ובסוף אותו החודש חידשה את המסירות באשדוד (דמיון נוסף לטסלה עם מבצע שומר החומות…).
1991: עיכוב במסירת דגמי מיצובישי עקב מלחמת המפרץ. היבואן מפרסם בעיתון "חדשות" הודעה שהמסירה מתחדשת לאחר שנרגע המצב…(עיתון חדשות 28 בינואר 1991)
הצלחה מקומית והרכב הצמוד של עזר ויצמן ז"ל
הדור הראשון של מיצובישי גאלאנט ששווק בארץ בשנים 1988-1993, היה אמנם חדש בארץ אך מדובר היה כבר בדור השישי של המכונית ששווק בעולם. בארץ הוא זכה להצלחה עם כמה אלפי מכוניות שעלו לכביש בתקופה הזאת (כולל מתיחת פנים בשנת 1992), והדגם כיכב לא רק בקרב לקוחות פרטיים וחברות שונות, אלא הגיע גם לשוק המוניות, מורי הנהיגה, התגייס לצה"ל לתקופה קצרה כרכב של קצינים בכירים ואף נבחר בשנת 1991 יחד עם סובארו לגאסי ופורד סיירה להחליף את רכבי הוולוו של סגני השרים בממשלת ישראל ובעלי תפקידים בכירים בשירות הממשלתי. הזכיה שלו אגב במנהל הרכב הממשלתי לא החזיקה הרבה זמן, והמדינה הפסיקה לרכוש את דגמי מיצובישי משום שהיצרן לא ביצע קניות גומלין בארץ כפי שהתחייב בהסכם. מעט מכוניות כאלו הגיעו לממשלה, רובן לסגני שרים ואחת מהן הגיעה לשר המדע באותם ימים – עזר ויצמן ז"ל, שהסכים לוותר על וולוו ולהסתפק ביפנית המשפחתית.
מתוך עיתון "חדשות" יולי 1991
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של מיצובישי גאלאנט היה רכב אמין מאוד והצדיק את המוניטין היפני שלו, כאשר התלונות העיקריות לאורך השנים על הדגם היו צריכת הדלק הגבוהה יחסית של הדגמים האוטומטיים, אמינות הגיר האוטומטי עם הצטברות הק"מ ורגישות הפגושים למכות, מה שאילץ כמו בדגמי הלנסר להרכיב מגן ברזל לפגוש האחורי. נכון להיום, הדגם כבר נכחד לחלוטין מכבישי ישראל והפך לנדיר ביותר. יחד עם זאת, לפחות רכב אחד זכה להשלים 30 שנה על כבישי ישראל ונרשם כרכב אספנות.
מיצובישי גאלאנט 1989 אספנות
