צילום תמונה ראשית: נדב דהן
בתחילת שנות ה-90 נקלעה לקשיים "בריטיש אירוספייס" הבריטית, יצרנית רובר, לנד רובר ומיני והועמדה למכירה. לצד הונדה שהחזיקה בחלק ממניות החברה והתמודדה על הרכישה, היתה זו דווקא ב.מ.וו שזכתה לאחר שהציעה סכום כמעט דמיוני של 600 מיליון ליש"ט עבור החברה. עוד באותה השנה עברה רובר (יחד עם לנד רובר ומיני) לבעלות מלאה של BMW, ששמה לעצמה מטרה לשקם את רובר ולפתח בשלב הראשון מכונית סאלון יוקרתית בניחוח האצולה הבריטית, אך עם אופי דינמי, חווית נהיגה, איכות ואמינות של ב.מ.וו. באוקטובר 1998 הוצגה בתערוכת הרכב של בירמינגהם רובר 75 (שכונתה גם R75), המכונית הראשונה שפותחה תחת בעל הבית הגרמני החדש.
רובר 75. צילום: נדב דהן
מסורת בריטית בניחוח גרמני
רובר 75 היתה מכונית סאלון יוקרתית שהחליפה 2 דגמים אצל היצרן: ה-600 שהוצגה ב-1993 והיתה אחות חורגת של הונדה אקורד, וסדרה 800 שהיתה מכונית הסאלון של היצרן ששורשיה עוד הוצגו ב-1986 אך עברה מתיחת פנים מקיפה ב-1992. עיצוב הדגם החדש היה לא פחות מיפהפה, עם קווים מפוסלים ופרופורציות מושלמות, גריל מוחצן עם יחידות תאורה עגולות וכפולות בכל צד בסגנון ב.מ.וו, ישבן אלגנטי ושלל עיטורי כרום שהניבו מכונית יאלגנטית ומרשימה ובעלת סטייל בסגנון יגואר, רק עם מחיר נמוך יותר ופנייה לקהל רחב משמעותית. הממדים היו בחלק התחתון של קטגוריית הסאלון עם 4.74 מטרים לאורך, 1.78 מטר רוחב, ו-1.43 מטר לגובה, אך עם בסיס גלגלים של 274 ס"מ היא היתה מרווחת למדי והציעה גם תא מטען בנפח 430 ליטר.
תא נוסעים בסגנון טרקלין בריטי
עיצוב היה ללא ספק הצד החזק של ה-75, ולצד העיצוב החיצוני המוצלח, גם תא הנוסעים שידר עיצוב מהמם כמיטב הקלאסיקה המוטורית הבריטית, עם עיצוב שובה עין, לוח מחוונים בסגנון רטרו עם רקע לבן, שעון אנלוגי יוקרתי במרכז הדשבורד, שימוש נרחב בעור אמיתי ועץ (מלאכותי), והקפדה על עיצוב כמעט כל מתג וידית בתא הנוסעים שהקנו לרכב הרגשה בסגנון של יגואר. גם איכות החומרים וההרכבה שופרו ללא היכר ביחס למקובל ברובר והדגם הוצע בארץ ב-2 רמות גימור לבחירה, כאשר רמת הגימור הבכירה " Connoisseur" (לכו תרשמו את זה בעברית…) כללה גם מושבים קדמיים מחוממים ומתכווננים חשמלית עם זכרונות לנהג, וילון אחורי חשמלי, גג שמש חשמלי, מערכת שמע משודרגת מתוצרת "אלפיין" עם מחליף דיסקים ו-6 רמקולים, חיישני רוורס מקוריים ועוד, שהצטרפו לאבזור עשיר יחסית של גרסאות הבסיס (בקרת אקלים מפוצלת, פתחי מיזוג אחוריים, בקרת שיוט, ריפודי עור, חישוקי גלגלים קלים, 4 כריות אוויר, ABS ובקרת יציבות.
היצע הדגמים בארץ:
רובר 75 שווקה בארץ ב-2 גרסאות מנוע לבחירה: מנוע בנזין 2.0 ליטרים V6 שהפיק 150 כ"ס והציע תאוצה לא ממש מרשימה ל-100 קמ"ש ב-11.6 שניות לצד מהירות מרבית של 205 קמ"ש. מעליה הוצעה גרסת 2.5 ליטרים V6 שהפיקה 177 כ"ס ו-24.5 קג"מ, שסיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-9.5 שניות ומהירות מרבית של 215 קמ"ש. לשני המנועים שודכה תיבה אוט' עם 5 הילוכים והנעה קדמית. במבחני דרכים מקומיים שנעשו לדגם (בעיקר בגרסת ה-2.5 ליטר), שיבחו הבוחנים את התנהגות הכביש של המכונית, תא הנוסעים המבודד מרעשים ומפנק, ואת נוחות הנסיעה הגבוהה, אך בסעיף הביצועים, למרות שבהשקת הדגם העולמית התגאה היצרן שבסיוע ב.מ.וו פותחה מכונית הסאלון בעלת ההנעה הקדמית הטובה בעולם, ההבטחה לא באמת מומשה במציאות ולצד היכולות הגבוהות, הביצועים לא באמת איימו על הטובות שבקטגוריה.
2000 – ב.מ.וו מתייאשת מרובר ומוכרת אותה במחיר סמלי של 10 פאונד בלבד
הרובר 75 לא היתה מספיק תחרותית בארץ מבחינת המחיר: החל מ- 175-221 אלף שקל לגרסאות ה-2.0 ליטרים, מחיר שהיה קרוב מדי למתחרות "הנחשבות" מגרמניה, כמו אאודי A6 עם מנוע 2.4 ליטר ב-229 אלף שקל, ב.מ.וו 520i ב-239,000 שקל ומרצדס E200 ב-249,900 שקל. גרסת ה-2.5 ליטר של הרובר 75 כבר עלתה 258,000 שקל. במחירים הנ"ל התקשתה המכונית להציע תחרות אמיתית לגרמניות ובעיקר פנתה ללקוחות אמידים שחיפשו משהו יוקרתי, אך ייחודי ושונה מהמקובל. לצערה של רובר, המכירות בעולם לא ממש התרוממו וב.מ.וו נואשה מלנסות להחיות את החברה ולהפסיד כסף רב מדי שנה וחיפשה רוכש חדש. בסופו של דבר את מותג מיני היא המשיכה להחזיק בבעלותה, את לנד רובר היא מכרה לפורד ואת רובר לפיניקס אחזקות (Phoenix) בתמורה ל-10 פאונד בלבד, שלקחה על עצמה גם את הצרות והחובות.
רובר 75. צילום: נדב דהן
רובר 75 מגיעה לישראל בגרסה ספורטיבית תחת המותג MG
בשנת 2003 חידשה חברת המזרח היבואנית לאחר 5 שנות היעדרות מהשוק המקומי את שיווק מותג MG הבריטי, שהציע כאן למעשה צמד גרסאות ספורטיביות לדגמי רובר, עם ה-ZR (רובר R25) וה-ZT (רובר R75) שסיפקה את אותה מכונית מוכרת, רק עם חבילת עיצוב ספורטיבית חיצונית ופנימית שכללה חישוקי גלגלים "18 ענקיים לאותה תקופה, פגושים קרביים יותר למראה, סט חצאיות צד, יציאת אגזוז כפולה, ספוילר אחורי וגריל קדמי משולב רשת אלומיניום. הדגם שווק בגרסת המנוע החזקה 2.5 ליטר שזכתה לתאוצה משופרת של 8.9 שניות ל-100 קמ"ש. גם בתא הנוסעים לבשה המכונית ספורט עם מושבי קדמיים ספורטיביים, ריפוד העור המלא הוחלף בעור שחור משולב אלקנטרה ומאפייני הרטרו נעלמו מלוח המחוונים. יחד עם זאת, מדובר היה כבר במכונית עם תכנון וותיק (חגגה כבר 6) ולמרות תג מחיר תחרותי שעמד על 276,000 שקל והיה נמוך משמעותית מהמתחרות, היא הפסידה במבחן השוואתי לקדילאק CTS במבחן שכרך מגזין "הגה".
רובר 75 המחודשת. צילום של עופר חזן, מתוך מגזין "הגה" אוקטובר 2004
ספטמבר 2004 – מתיחת פנים לדגם
ברבעון האחרון של 2004 הגיעה לכאן מתיחת הפנים של ה-R75, שעברה טיפול קוסמטי שנועד להסתיר את גילה המתקדם. חזית הרכב עוצבה מחדש ויישרה קו עם שפת העיצוב המעודכנת של היצרן, חישוקי הגלגלים הוחלפו בחדשים, ובתא הנוסעים נרשמו עדכונים ללוח המחוונים, לצד שילוב של צבעים בהירים יותר למושבי העור ולדיפוני תא הנוסעים. הדגם שווק רק בגרסת ה-2.5 ליטרים החזקה ומחירו עלה ל-291 אלף שקל, מה שלא עזר למכירות.
רובר 75 שממתינה לאספנות
תשרוד לאספנות?
רובר 75 שווקה בישראל בשנים 1999-2005 עד שהחברה פשטה שוב את הרגל ועצרה את ייצור המכוניות, מה שהותיר בישראל כ-7,000 מכוניות רובר (מכל הסוגים) על הכבישים, שנהנו מתמיכת חברת המזרח היבואנית בחלפים ושירות עוד שנים רבות קדימה, אך סבלו מאמינות נמוכה ואחזקה יקרה שעודדה ירידה מהירה שלהם מהכביש. בסה"כ נמכרו בישראל כ-219 מדגמי הרובר R75 (מתוכם 95 מכוניות מהגרסה החזקה), כאשר שנת 2000 היתה שנת השיא של הדגם בארץ עם לא פחות מ-105 מסירות. נכון להיום נעלמה המכונית לחלוטין מהכביש, אך לפי נתוני משרד הרישוי כ-13 מכוניות שרדו וחלקן נשמרות לטובת רישוי אספנות עתידי. בשנת 2010 אגב, הגיעה שוב הרובר 75 לארץ, אך פעם בגלגולה החדש תחת ענקית הרכב הסינית SAIC שהשיקה כאן אותה תחת השם "MG-550".
