בשנת 1975 החליטה יצרנית הרכב הבריטית רליאנט לנסות בפעם השניה את מזלה בשוק המכוניות הקטנות והציגה את דגם הקיטן (Kitten), מכונית סופרמיני שיוצרה בדגמי 3 דלתות, סטיישן ומסחרית. הקיטן כללה מרכב פיברגלס והבטיחה לא רק הגנה מפני חלודה, נושא כאוב בשנות ה-70 בקרב לא מעט יצרני רכב אירופאיים, אלא גם להיות הכי חסכונית בדלק ובין הבטוחות בקטגוריית הקטנות. המותג רליאנט אגב, התמחה בייצור מכוניות זולות ועשויות מפיברגלס, והיה מוכר בעולם בעיקר בזכות דגמי המכוניות בעלות 3 גלגלים הפופולריות שלו בעיקר באנגליה. בארץ הוא היה מוכר בעיקר בזכות שיתוף הפעולה עם חברת אוטוקארס המקומית, שיצרה את דגמי הסברה, הסוסיתא ואחרים.
רליאנט קיטן מגיעה לישראל
בחודש פברואר 1977 החלה חברת "משווקי מכוניות בריטיות" לשווק את דגמי הקיטן בישראל. בתחילה ישבה החברה ברחוב המסגר בת"א, אך שנה מאוחר יותר עברה לצומת אבו כביר, במהלך חדשני יחסית בארץ שכלל פתיחת אולם תצוגה מרכזי לצד מרכז שירות ארצי. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בגני התערוכה, התגאה דני ירושלמי מנכ"ל החברה שהקיטן לא תחליד לעולם עקב שימוש במרכב פיברגלס אשר נצבע גם בלא פחות מ-8 שכבות של צבע, והיא תהיה המכונית החסכונית ביותר בישראל וגם אחד מדגמי הסופרמיני הבטוחים ביותר בארץ, לנוכח העובדה שמהנדסי רליאנט ערכו מבחן ריסוק בו הושיבו 5 בובות ברכב והסיעו אותו במהירות של 70 קמ"ש לתוך קיר בטון. "כולם יצאו ללא שריטה" התגאו היבואנים בפרסומות לדגם בעיתונות. בנוסף, הציג ירושלמי גם את תוכניות ההתפתחות שלהם בישראל: "בקרוב תוצג בישראל גם הסימיטאר, מכונית ספורטיבית של היצרן", אך זו לא הגיעה בסופו של דבר לארץ.
היצע הדגמים בישראל
הקיטן שווקה בארץ ב-3 גרסאות מרכב לבחירה: קיטן פרטית עם מרכב סופרמיני 3 דלתות קצר יחסית (3.32 מטר) ו-5 מושבים לנוסעים, קיטן סטיישן שכללה מרכב ארוך יותר עם חלונות מאחור, וגרסה מסחרית בתצורת סטיישן ללא חלונות. מתחת למכסה המנוע צוידה המכונית במנוע בנזין 4 צילינדרים בנפח 850 סמ"ק שהפיק הספק של 40 כ"ס שהיה מקביל למכוניות עם מנוע 1,100 סמ"ק, ואף אפשר מהירות מרבית של 130 קמ"ש. תיבת ההילוכים היתה ידנית עם 4 הילוכים, והמכונית נהנתה מכושר תמרון מעולה עם רדיוס סיבוב של 3.68 מטר בלבד.
מנוע שאינו נזקק לאוברול
הקיטן הבטיחה להיות לא רק מכונית חסכונית בדלק, אלא גם באחזקת הרכב לאורך שנים עם הבטחה למנוע שלא ידרש לביצוע של "אוברול" בעתיד, בשל "טכנולוגית שרוול" שכללה הכנסת "שרוול" בין הצילינדר לבוכנה שניתן להחלפה מהירה וזולה יותר בעתיד, במקום חריטת הצילינדרים המקובלת. הדגם הוצע עם אחריות לשנה או 20,000 ק"מ, לרשות הלקוחות הועמדו לא פחות מ-20 מוסכי שירות ברחבי הארץ שהוכשרו לטפל ברכב והיבואן הצהיר על מלאי חלפים מקומי שיספיק אפילו ל-10 שנים. כחלק מהיותה מכונית בטיחותית, הובטחה ללקוחות גם הנחה של 15% במחירי ביטוח הרכב.
המכונית החסכונית בישראל
נקודת החוזקה של הקיטן בשוק הישראלי היתה צריכת הדלק. עם הצהרת יצרן של 24 ק"מ לליטר שהפכה גם לסלוגן של המכונית בישראל "קיטן – 24 ק"מ לליטר". רגע לפני השקת הדגם בארץ, נלקחה המכונית למבחן צריכת דלק שנערך ע"י צוות כלבוטק, בה תודלקו המכוניות בבנזין 83 ויצאו למסלול שכלל נסיעה מתל אביב לנתניה ובחזרה, שלווה ע"י מומחי רכב ומכשיר בדיקת צריכת דלק מתוצרת "קנופלו" ההולנדית שסופק ע"י חברת הדלק "פז" למבחן. בסיום המבחן שנערך במהירות של 60 קמ"ש כדי להגיע לתוצאה המבוקשת, נרשמה צריכת דלק במציאות של 24.6 ק"מ לליטר והוכתרה המכונית החסכונית ביותר בישראל. שנה מאוחר יותר, בתחרות "צריכת הדלק הנמוכה" שנערכה בקיץ 1978 בחסות "פז", הגיעו 50 מכוניות להתחרות במסלול של 158 ק"מ בכביש חיפה-ת"א וחזרה, במהלכם זכתה הקיטן במקום הראשון (26.3 ק"מ לליטר) כאשר היא מקדימה נהג של פולקסווגן פולו שהצליח להגיע ל- 22.9 ק"מ לליטר.
1981: יצחק שובינסקי, מייסד הסוסיתא נהרג בתאונה כשנהג בקיטן
למרות הפרסום הנרחב אודות בטיחות המכונית, למרבה הצער, בסוף יולי 1981 נהג ברליאנט קיטן יצחק שובינסקי ז"ל, אחד ממיסדי תעשיית הרכב הישראלית ובעודו נוסע בחיפה בסמוך לביתו, לקה בהתקף לב, סטה מהכביש, פגע בעץ ונהרג. שובינסקי היה גם מנכ"ל חברת אוטוקארס יצרנית דגמי הסוסיתא, הסברה, כרמל ודגמים ישראלים נוספים, והראשון ליזום תכנון ויצור רכב "ישראלי".
שרדה לאספנות?
רליאנט קיטן שווקה בארץ בסה"כ במשך שנתיים ולמרות מסע פרסום נרחב והיותה המכונית החסכונית ביותר, היא לא זכתה להצלחה. אמנם בחודשיים הראשונים לשיווק הוזמנו כאן כ-150 מכוניות ואף כמות קטנה מהן נמכרה לחברות השכרת רכב, אך עד לסיום השיווק נמכרו כאן רק כמה מאות מכוניות בודדות. גם בעולם המכונית לא זכתה להצלחה המצופה ועד לסיום הייצור בשנת 1982 נמכרו ממנה בסה"כ 4,074 מכוניות בלבד. האם הקיטן שרדה בארץ וזכתה לרישוי אספנות? בהחלט כן. ידוע על כמה מכוניות בודדות ששרדו, חלקן עם רישוי אספנות וחלקן ממתינות לשיפוץ.