בשנת 1992 החלה סיאט את הניסיון הראשון שלה בייצור מכונית חשמלית, יותר מ-20 שנה לפני שהמכוניות החשמליות החלו להגיע לייצור המוני ברחבי העולם והפכו לנושא החם בתעשיית הרכב המודרנית. הכוונה לא היתה לפתח מכונית חשמלית לשיווק המוני, אלא הסתפקה ברעיון המשעשע להסב את המשפחתית החדשה שלהם באותם ימים -סיאט טולדו לדגם חשמלי, שפסגת שאיפותיו היו לעמוד במשימה ללוות את רצי המרתון במסלול באורך 42 ק"מ, במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש ומבלי שתיתקע בצידי הדרך אם פתאום תתרוקן לה הסוללה שתוכננה לטווח נסיעה של מקסימום 50 ק"מ לפי נתוני היצרן.
לפי חוקי המרתון העולמיים, רכב הליווי שמלווה את הרצים חייב להיות חשמלי (0 פליטת מזהמים). בסיאט התנדבו להציע רכב שלהם שילווה את רצי המרתון שהשתתפו באולימפיידת ברצלונה ב-1992, ולשם כך פיתחו במהירות שיא גרסה 100% חשמלית לסיאט טולדה החדשה שהוצגה באותה עת, הישג מכובד בהתחשב בכך שלחברה לא היה כלל ניסיון בייצור דגמים חשמליים. לאחר שהשלימו את הפיתוח הזריז, גילו שלא ניתן להעביר רישוי לרכב חשמלי בספרד והרכב עבר רישוי גרמני מהיר.
הטולדו החשמלית צוידה במנוע חשמלי שהפיק 22 כ"ס בלבד, הספק שאמנם נמוך במיוחד אבל הספיק כדי לעמוד בדרישות לליווי המרתון שאינן דורשות מהירות שתעבור את ה-30 קמ"ש. יחד עם סוללה במשקל 500 ק"ג, הטולדו החשמלית הציעה טווח נסיעה עירוני של 50 ק"מ לפי חישובי היצרן, שתמיד אופטימיים מדי ביחס לטווח במציאות, והיו אמורים להספיק למסלול של 42 ק"מ. כדי להקשות על המשימה, בסיאט לא יכלו לעשות ניסויים על המסלול מכיוון שמדובר בכבישים ציבוריים והנסיעה במרתון עצמו נעשית כנגד כיוון התנועה. בסופו של דבר נבדקה הטולדו החשמלית במסלולים אחרים וביום המבחן עמדה בגבורה במשימה.
28 שנה לאחר מכן יצאה הטולדו החשמלית הנוסטלגית שעברה שיפוץ וחזרה לכשירות, לנסיעת נוסטלגיה סביב האצטדיון האולימפי בהר מונטג'ואיק, הפעם מלווה ע"י סיאט מיי אלקטריק, הגרסה החשמלית הראשונה של סיאט לייצור המוני שהוצגה לפני מספר חודשים. ב-28 שנים שחלפו מאז, אם הטווח נסיעה של הטולדו החשמלית (22 כ"ס) היה שווה ל-1.3 מרתון בלבד, המיי החשמלית (83 כ"ס) מציעה טווח של 6 מרתונים (260 ק"מ משולב) או 360 ק"מ טווח בנסיעה עירונית בלבד. גם המהירות המרבית צמחה מ-100 קמ"ש בטולדו ל-130 קמ"ש במיי, ואם הטולדו הציעה זינוק מעמידה ל-70 קמ"ש ב-28 שניות, אז המיי החשמלית עושה זינוק מ-0 ל-50 קמ"ש ב-3.9 שניות. גם סוללת הליתיום יון של המי שוקלת בדיוק מחצית (250 ק"ג) ביחס לסוללות העופרת-ג'ל של הטולדו.
בסיום סיבוב הנוסטלגיה סיכמו בסיאט שהעתיד הוא חשמלי, ולצידה של המיי החשמלית שיוצאת לדרך ומקדימה דגמים חשמליים רבים עתידיים, מציעה כיום סיאט גם דגמים היברידים של דגמי הלאון והטארקו החדשים, ודגמים נוספים של מותג קופרה הספורטיבי.
