המיני המקורית שהוצגה ב-1959 היתה אחד האייקונים המוטוריים של שנות ה-60, כאשר הביאה לעולם תכנון חדשני שהצליח לספק מכונית מרווחת מאוד ושימושית ביחס לגודלה הזעיר. בדומה לפולקסווגן חיפושית ופיאט 500 המתחרות, גם היא נחלה הצלחה מרשימה בעולם. יחד עם זאת, בשנות ה-70 המיני החלה להזדקן, המכירות פחתו והיצרנית 'בריטיש ליילנד' (BL), שייצרה בעבר גם את מוריס, רובר, טריומף, יגואר ואחרות, סבלה מקשיים שהובילו לפשיטת רגל והצלת החברה ברגע האחרון בשל התערבות ממשלתית שהזרימה כספים. שנות ה-70 סימלו פחות או יותר את סוף עידן מכוניות המיני הפופולריות באירופה, שהוחלפו בהדרגה בקטגוריית הסופר-מיני החדשה שכללה דגמים מצליחים כמו רנו 5 ופיאט 127. באוקטובר 1980 הצטרפה כם BL לקטגוריה הפורחת ולאחר שלל קונספטים ועיכובים, הוצגה מחליפה גדולה יותר למיני מיינור, שענתה לשם אוסטין מטרו.
אוסטין מטרו מגיעה לישראל
שנתיים לאחר שהחל שיווקה בעולם, החלה בשנת 1982 חברת המזרח למכוניות (יבואנית אוסטין, פונטיאק ואולדסמוביל בישראל באותם ימים) בשיווק אוסטין מטרו, ששיווקה החל לצידה של המיני מיינור שייצורה נמשך במקביל. שיווק המטרו החל בתחילת הדרך בגרסת 3 דלתות בלבד, עם מנועי 1.0 ליטר ו-1.3 ליטר וגיר ידני 4 הילוכים בלבד, והיצרן ספג בתחילת הדרך ביקורת על כך שצייד את דגם החדש בסדרת המנועים הוותיקה של המיני היוצאת. מנגד, איכות ההרכבה השתפרה פלאים, לא מעט הודות לשימוש נרחב ברובוטים בתהליך הייצור, כאשר מחצית מהרובוטים שהיו בשוק הרכב בבריטניה באותה תקופה, פעלו בפס הייצור של המטרו. האוסטין החדשה הציעה מרכב קומפקטי עם עיצוב מודרני ונאה, כאשר גרסת ה-1.3 ליטר 63 כ"ס שהיתה הפופולרית בארץ, התגלתה כמכונית זריזה עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-14 שניות ומהירות מרבית של 153 קמ"ש. ביחס למיני מיינור, מדובר היה בצמיחה מרשימה במידות הרכב, עם 3.4 מטר לאורך (35+ ס"מ), רוחב של 1.55 מטר (15+ס"מ), גובה של 1.36 מטר (1.5+ס"מ) ובסיס גלגלים של 225 ס"מ (22+ס"מ), שסיפקו תא נוסעים מרווח מאוד ביחס למידות החיצוניות.
פרסומת אוסטין מטרו 1983 (מתוך "אוטו של פעם" בפייסבוק)
1985- מתיחת פנים והצטרפות גרסת ה-5 דלתות
בשנת המודל 85' נחתה בארץ גרסה מעודכנת של המטרו לאחר שעברה מתיחת פנים ששדרגה קלות את העיצוב החיצוני והפנימי. בנוסף, הגיעה לארץ לראשונה גם גרסת ה-5 דלתות החדשה של המטרו, שהציעה מרכב שימושי יותר למשפחה שהפכה לבחירה הטבעית יותר של הלקוח הישראלי הממוצע. לצד הביצועים הנאים היתה המטרו גם מכונית חסכונית מאוד בדלק, עם נתון רשמי של 16.3 ק"מ לליטר בגרסת ה-1.3 ליטר, ובשנת 1985 במהלך מרוץ חיסכון בדלק שנערך לאורך מסלול של 1,000 ק"מ באנגליה, זכתה המטרו במקום הראשון כשהשיגה נתון של 22.8 ק"מ לליטר במציאות. בין החידושים של המטרו ביחס לדגם היוצא, נרשמו גם בולמי גז ששדרגו את הנוחות אך עם השנים דווקא הפכו לבעייתיים כשהחלו לאבד גז, והפכו לאחת מנקודות התורפה של הרכב, יחד עם בעיות חלודה.
שמעונה הולנדר מלכת היופי של 1983 ומכונית הפרס (צילום: מגזין לאשה)
המכונית של מלכות היופי
כחלק מהשקעת היבואן בשיווק, ביקשה חברת המזרח להקנות לדגם תדמית צעירה, סטייליסטית ונחשקת עם הענקת חסות לתחרות מלכת היופי של ישראל בתחילת שנות ה-80 והענקת המטרו כמכונית הפרס לזוכות. כך למשל, שמעונה הולנדר, מלכת היופי של 1983 זכתה במכונית כזאת, הילה קלמן זכתה גם ב-1985 וכך גם שירלי בן מרדכי ב-1988.
הילה קלמן מלכת היופי ב- 1985 ומכונית הפרס (צילום: מגזין לאשה)
אסטרטגיית שיווק בארץ
כחלק מהמאמץ לרכוב על הצלחת המיני מיינור היוצאת, ניסה היבואן לקשר את הדגם החדש עם הדגם היוצא, ובתחילת הדרך שווק הדגם כ- "מיני מטרו", במהלך שראינו כמוהו עשור מאוחר יותר עם ה-"סופר לנסר", "גרנד לאונה" ו"סופר רייסר"… בחו"ל שווקה המכונית לאורך השנים גם כ-"MG מטרו", "רובר מטרו" ו-"רובר 100". לצד יתרונות הרכב בסעיפי הביצועים, מרווח, וחיסכון בדלק, נהנתה המטרו גם מתג מחיר שהקביל למכוניות מיני בארץ, למרות שהיא היתה מתחרה טבעית יותר בקטגוריית הסופר-מיני היקרה יותר. בסופו של דבר, המטרו לא שחזרה את הצלחת המיני המקורית, אך בהחלט נמכרה במספרים נאים בשנות ה-80, כאשר לא מעט דגמים שלה הגיעו גם לחברות ההשכרה, שבעיקר רכשו את דגמי ה-1.0 ליטר הבסיסיים והזולים שלה ששווקו כאן עד 1986.
אוסטין מטרו 6R4
והיתה גם אוסטין מטרו 6R4 – מכונית מרוץ מטורפת עם 410 כ"ס!
בשנות ה-80 נכנסה אוסטין עם המטרו גם למרוצי הראלי, עם המטרו 6R4 שנבנתה במטרה להתחרות בגרופ B, בימים שבהם הוא עוד היה חוקי. לצורך העניין, עברה המטרו תהליכי ניפוח והגבהה מוגזמים, צוידה בכנף אחורית ענקית, חישוקי וצמיגי שטח והנעה 4X4, ומתחת למכסה המנוע שכן מנוע בנפח 3.0 ליטרים, 6 צילינדרים שפותח עבורה ע"י קבוצת המרוצים של וויליאמס, שהפיק 250 כוחות סוס בגרסת הכביש המתונה יחסית, או 410 כוחות סוס מפלצתיים בגרסת הראלי. בסך הכל יוצרו 200 יחידות מהמטרו 6R4 וכולם זכו למספור ממותג. הדגם כיכב בשלל מרוצי מכוניות ברחבי אירופה ובמרוץ הראלי הבריטי שנחשב לאחד הקשוחים והקשים ביניהם (רובו התנהל על משטחי אבנים ומיקום המסלול שנבחר כל פעם נשמר בסוד עד קיום המרוץ), הגיעה בשנת 1985 המטרו 6R4 למקום השלישי והמכובד, כאשר את שני המקומות הראשונים תפסה לנצ'יה דלתה S4. גם בארץ השתתפה המטרו במרוצי אשקלון הזכורים לטוב, אך בגרסת ה-1.3 ליטר הרגילה.
1995: אוסטין מטרו מתהפכת בנתיבי איילון ויוצרת פקק תנועה. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד.
שרדה לאספנות?
אוסטין מטרו שווקה בארץ בשנים 1982- 1990, ובתחילת הדרך אף היתה פופולרית יחסית על כביש ישראל, הודות למרכב מרווח מהמקובל, מנוע 1.3 ליטר חסכוני שהפיק ביצועים טובים מהממוצע לקטגוריה ותג מחיר תחרותי. מאמצע שנות ה-80 עם התחזקותן של פיאט אונו ופיג'ו 205, החלו לרדת מכירות המטרו בארץ. בעולם היתה המטרו המכונית הבריטית הנמכרת ביותר בשנות ה-80, ולמעשה האריכה את חייה של היצרנית (אוסטין-רובר) כעשור נוסף. בארץ נעלמה המטרו מהכבישים לפני קצת יותר מעשור, כאשר בשנותיה האחרונות הפכה ל-"תורמת איברים" נפלאה עבור דגמי המיני מיינור ששרדו והחלו להגיע לאספנים. סביר להניח שיש בארץ אוסטין מטרו שנרשמה כרכב אספנות, אנחנו לא הצלחנו למצוא עדות לכך, ונשמח לדעת אם אכן קיימת אחת כזאת.
אוסטין מטרו שנשכחה שנים מתחת איזה בניין ולבסוף נשלחה לגריטה. צילום: טום ברון
