אמצע שנות ה-90 היו שוב תקופה מאתגרת עבור מותג אלפא רומיאו. הדגמים החדשים אלפא 145 ו-146 לא התרוממו ושוב נקלעה החברה לקשיים כלכליים שאיימו על קיומה. כדי להתמודד עם התקופה הקשה, החליט בעל הבית פיאט להפוך את "אלפא" למותג מרכזי בקונצרן, עם דור חדש של מכוניות ספורטיביות ואיכותיות, עם הבטחה לשדרוג משמעותי של האמינות ושפת עיצוב חדשה, שינסו למשוך קהל חובב ספורטיביות שבעיקר רכש מכוניות גרמניות. הדגם הראשון שהגיע לשוק, היה אלפא רומיאו 156 שרבים בעולם טוענים שזאת מכונית הסדאן הטובה ביותר שייצרה אלפא בעשרות שנים האחרונות, ואחת ממכוניות הסדאן היפות ביותר בעולם בכל הזמנים.
מכונית השנה באירופה 1998
ה-156 שהוצגה בסוף שנת 1997 בתערוכת הרכב של פרנקפורט, החליפה את ה-155 הכושלת וכבר עם חשיפתה יצרה עניין רב שהוביל אותה במהירות לתואר "מכונית השנה באירופה 1998". זאת היתה הפעם הראשונה בה זכתה אלפא בתואר הנכסף. בראש ובראשונה היה זה העיצוב המדהים שסחף את הקהל, עם שפת עיצוב חדשה בניצוחו של מעצב הבית של פיאט ואלטר דה'סילבה, שעיצב מכונית סדאן יפהפיה ששילבה היטב בין מראה מודרני לרטרו, עם מרכב דמוי קופה 4 דלתות, שכלל ידיות פתיחת דלתות קדמיות מצופות כרום בסגנון קלאסי, ידיות פתיחת דלתות אחוריות נסתרות, חזית שמשתפלת לפנים ויחידות תאורה צרות וסקסיות מלפנים ומאחור. לקינוח, הציעה המכונית חישוקי גלגלים ספורטיביים ומרשימים כבר בגרסת הכניסה וניתן היה להזמין אותה בצבע המכונה "נובולה" (ענן) – צבע תכלת-מטאלי מרהיב שתוכנן במיוחד עבור ה-156, ושינה את גווניו בהתאם לזווית התאורה. כדי לא להרוס את החזית המרשימה שכללה את משולש הלוגו של אלפא במרכז, לוחית הרישוי הקדמית הותקנה בצד ולא במרכז הפגוש.
אלפא רומיאו 156 – רק 111 מכוניות הוקצו לשוק הישראלי בשנת השיווק הראשונה
משפחתית קומפקטית יחסית
למרות היותה סוג של "מכונית מנהלים", המידות היו קומפקטיות יחסית עם מרכב באורך 4.43 מטר, רוחב של 1.74 מטר וגובה של 1.44 מטר. גם בסיס הגלגלים לא ממש היה נדיב ועמד על 260 ס"מ, נתון הקצר כיום ממרבית המשפחתיות הפופולריות והשפיע בעיקר על מרחב מצומצם יחסית בספסל האחורי. העיצוב המרשים לא נעצר בחוץ וזרם גם לתא הנוסעים שהציע עיצוב מקורי, לוח מחוונים בסגנון קלאסי שכלל צמד תעלות (אחת למד המהירות ואחת למד הסל"ד), כאשר במרכז הדשבורד נוספו 3 שעונים עגולים נפרדים (מד דלק, מד חום מנוע ושעון זמן), כולם אגב שעונים עם רקע לבן ותאורה אדומה. אל אלו הצטרפו בקרת אקלים דיגיטלית בעיצוב חדשני, הגה עץ שהוצע כסטנדרט בארץ בתחילת הדרך, מושבים ספורטיביים שנרכשו הפעם מספק המושבים של פולקסווגן, והבטחה לאיכות חומרים והרכבה שטרם נראו במחוזות קונצרן פיאט, אך כאלו שהתבררו מאוחר יותר כרחוקים עדיין מהתוצרת הגרמנית.
לא נעלמה לחלוטין מהכביש
אלפא 156 מגיעה לישראל
ה-156 נחתה בישראל לקראת קיץ 1998 בזמנים קשים עבור מותג אלפא בישראל. למרות שלל דגמים חדשים שהגיעו לכאן מאמצע שנות ה-90 (אלפא 145 ו-146, ה-GTV והספיידר), רק מושבעי אלפא רכשו את המכוניות, והמעטות שכן הגיעו לארץ לרוב נשארו זמן רב בנמל. רק 122 מדגמי אלפא רומיאו נמכרו בארץ בשנה שקדמה להגעת ה-156, וגרוע אף יותר, עם הגעת ה-156 לארץ הוקפא היבוא של כל דגמי אלפא האחרים, אך הצלחתה הראשונית של ה-156 בעולם והביקוש ההיסטרי יחסית שליווה את הדגם, זרזו את הגעתו לארץ במטרה אולי להציל את המותג.
ולמרות כל הבאזז סביב הרכב, ההתחלה בארץ לא היתה קלה: עם תחילת השיווק הגיעה לכאן רק גרסה ידנית שצמצמה משמעותית את הקהל הפוטנציאלי של הרכב. הדגם הוצע בגרסת 2.0 ליטר "טווין ספארק" חדשה, שהפיקה 155 כ"ס ויחד עם תיבת 5 הילוכים סיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב- ב-8.6 שניות ומהירות מירבית של 216 קמ"ש. מדובר היה במנוע מרשים כצפוי מאלפא רומיאו, שטיפס בצורה חלקה ומהירה מאוד עד לסל"ד גבוה ואף לווה בצליל ספורטיבי שהלך והתחבב על האוזן ככל שהסל"ד עלה. גם ההגה היה ספורטיבי עם היגוי ישיר ומהיר מאוד (2 סיבובים בלבד מנעילה לנעילה), נתון שנראה בתחילת הנהיגה כעצבני יחסית, אך מהר מאוד התברר כמהנה, למרות שביצוע פניית פרסה דרש קוטר סיבוב כשל מסחרית גדולה. שלדת הרכב אגב, היתה פיתוח של שלדת הפיאט בראבה שהיתה בעצמה פיתוח של הטיפו הוותיקה. לצד ההתנהגות הספורטיבית, מדובר היה גם במכונית נוחה למדי, עם מתלים שהציעו שילוב אופטימלי של נוחות ואחיזת כביש בגרסת ה-2.0 ליטר. האבזור הסטנדרטי כלל מערכת שמע מקורית, מחשב דרך, 4 כריות אוויר, בקרת אקלים דיגיטלית, חישוקי סגסוגת "15, ריפודי קטיפה למושבים, ABS ועוד, וכאופציה הוצעו ריפודי עור וגג נפתח חשמלי.
הגרסה החזקה יותר כללה מנוע 2.5 ליטר V6 שהפיק 190 כ"ס, אשר יחד עם מתלים ספורטיביים יותר סיפק ביצועים משופרים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-7.4 שניות ומהירות מירבית של 230 קמ"ש.
1999- מצטרפת גרסה אוטומטית עם גיר בסגנון פרארי
בשנת 1999 הוזמנו קומץ עיתונאי רכב לאיטליה להשקת הגרסאות האוטומטיות של ה-156 ששתיהן היו חריגות מהמקובל. גרסת ה- 2.5 ליטר V6 צוידה בגיר אוטומטי "Q System" שהיה למעשה תיבה אוטומטית רגילה עם תפעול טיפטרוניק וארבעה הילוכים בלבד, אך גם עם סידור מוזר לגמרי: בתא הנוסעים פגשתם ידית הילוכים רגילה שנראתה כמו של גיר ידני, כאשר היו לה מסילות רגילות של 4 הילוכים (הילוך ראשון למעלה שמאלה, הילוך שני מתחתיו, הילוך שלישי ימינה למעלה ורביעי למטה), כאשר העברת ההילוכים נעשתה כמובן ללא קלאץ'. כדי לנסוע בתיבה אוטומטית רגילה, נאלצתם למשוך את ידית ההילוכים עוד ימינה למסילה חדשה וישרה בסגנון אוטומטי (P,R,N ו-D). בקיצור, סרבול לא יעיל של האיטלקים וניסיון מיותר להתחכם.
התיבה השניה והמעניינת יותר, היתה תיבת ה-"סלספיד" (Selespeed) שהוצעה בשילוב למנוע ה-2.0 ליטר 155 כ"ס. לכאורה גיר אוטומטי רובוטי חד מצמדי מהסוג שאינכם ממש מתים עליו כיום, אך עם אפשרות להעברת הילוכים ספורטיבית דרך מתגים מההגה, בסגנון פורמולה 1. מדובר היה במכונית העממית הראשונה שהציעה שילוב זה, של תפעול ידני בכפתורים או אוטומטי, וקדמו לה רק צמד מכוניות מעולם הספורט (פרארי 355 וב.מ.וו. M3). הכי קרוב לפרארי ולמיכאל שומאכר התגאו אנשי אלפא בהשקת התיבה הרובוטית שהיתה פיתוח של פטנט של פרארי ועשתה רושם באותם ימים על חלק מהלקוחות, אך התפעול שלה רחוק היה מלהיות מושלם, עם העברות הילוכים לא חלקות ושלל רעשים מכאניים שהתלוו לפעולתה למרות שסיפקה הורדת הילוכים ממכרת, עם "גז ביניים" אוטומטי מדויק להפליא.
יחד עם זאת עבור העם היושב בציון, מדובר היה בתוספת משמעותית והכרחית לקידום המכירות בישראל חובבת הגיר האוטומטי, כאשר גרסת ה-2.0 ליטר הזולה יותר הובילה את המכירות, אם כי לא בפער ענק. במבחן השוואתי שערך לגרסת ה-2.5 ליטר מגזין "אוטו" נגד ב.מ.וו 323i – תוארה האלפא כמכונת נהיגה מצוינת עם יכולת גבוהה מאוד שכמעט לעולם אינה מאכזבת, אך בשל התיבה האוטומטית שפגעה בביצועי המנוע, הפסידה האלפא במבחן.
מתיחת פנים לדגמי 03' – החזית הפכה לקצת יותר שמרנית.
מתיחות פנים
ה-156 עברה שתי מתיחות פנים: הראשונה היתה בשנת 2002 (03' בישראל) שכללה עדכונים מינוריים מבחוץ, אך שדרוג משמעותי יותר לתא הנוסעים, לצד הצגת מנועים חדשים (JTS). ב-2004 הגיעה לארץ מתיחת פנים נוספת שכללה עיצוב שחודש ע"י ג'יאוג'יארו, עם חזית חדשה שיישרה קו עם שפת העיצוב המעודכנת של אלפא, והופעה בסגנון של דגם הבררה. את מתגי ההילוכים של גרסת הסלספיד החליפו מנופי תפעול מאחורי ההגה לצד ניהול חדש למערכת העברת ההילוכים, ומנוע ה-2.0 ליטר שהשתדרג בינתיים ל-165 כ"ס הוכיח שוב שהוא פנינה של ממש.
תמחור
עם השקת ה-156 בארץ, תומחרה המכונית קרוב מאוד למתחרות הגרמניות מבית אאודי וב.מ.וו, עם תג מחיר התחלתי של 127,000 שקל לגרסת ה-2.0 ליטר ו-145,000 שקל לגרסת ה-2.5 ליטר. מהר מאוד החלו לטפס המחירים בחדות (יחד עם כל השוק) כאשר שנתיים מאוחר יותר מחיר הדגם החל מ-173,900 שקל לגרסת הכניסה והחל מ-197,900 שקל לגרסת ה-2.5 ליטר. במחירים שהיו קרובים מדי למחירי הגרמניות היוקרתיות, למרות שלל מסעות פרסום שנערכו לאורך כל השנים ובהשקעה לא מבוטלת, התקשתה המכונית לפרוץ בשוק המקומי מעבר לקהל המושבע של המותג.
אל תשליכני לעת זקנה…
תשרוד לאספנות?
אלפא רומיאו 156 שווקה בשנים 1998-2006 וזכתה להצלחה מרשימה בעולם עם כ-680,000 מכוניות שהזרימו לאלפא חמצן למשך כמה שנים, והוכיחו שהחברה יכולה עדיין לייצר מכוניות נחשקות אך בטעם של פעם בכל הקשור להנאה מהנהיגה. לא מעט אנשים בעולם מגדירים אותה עד היום כאחת ממכוניות הסדאן היפות ביותר שיוצרו ואחת ממכוניות ההנעה הקדמיות הטובות בעולם. בארץ לעומת זאת, לא הצליחה ה-156 להרים את אלפא להיקף מכירות משמעותי (את זה הצליחה לזמן קצר ה-147 שהגיעה בהמשך) והתדמית האיטלקית, יחד עם מחירים גבוהים והיעדר תיבה אוטומטית ראויה, השאירו אותה בשולי שוק היוקרה כמכונית נישה. לאורך השנים הפגינה ה-156 אמינות גבוהה מדגמי העבר, אך כזו שהיתה רחוקה עדיין מהתוצרת הגרמנית או היפנית. גם עלויות האחזקה שלה במוסכים היו יקרות. בסה"כ עלו לכביש כ-373 מכוניות, מהן 253 עם מנוע ה-2.0 ליטר, 119 עם מנוע ה-2.5 ליטר ואפילו אחת מדגם ה-156GTA – מכונית הספורט הקיצונית שלא שווקה כאן באופן רשמי והגיעה לארץ ע"י היבואן ועבורו בלבד ובגרסת סטיישן ייחודית. לפי נתוני משרד הרישוי כ-95 מכוניות עדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל. האם חלק מהמכוניות ישרדו ויזכו לרישוי אספנות? ללא ספק כן. מדובר במכונית מיוחדת ברמה עולמית.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
