צילום תמונה ראשית: ארכיון הרווארד
מותג דייהטסו החל את פעילותו בארץ בשנת 1982 והיה למותג הרכב היפני השני שנכנס לישראל. היבוא התבצע בתחילת הדרך ע"י סוכנות "נוע מפיצים" שהיתה שותפות של רמי אונגר (יבואן קיה כיום ואז גם יבואן לנצ'יה ואוטוביאנקי) שהחזיק בב-60% מהחברה, נשיא המדינה לשעבר עזר וויצמן ז"ל וחברת ניצב"א (בבעלות קואופרטיב אגד). עם תחילת השיווק התייצבו בארץ מכונית הסופר-מיני דייהטסו שרייד, והמשפחתית דייהטסו שרמנט, שהיתה המשפחתית היפנית השניה שהוצעה בישראל.
מהדורה ישנה לטויוטה קורולה
השרמנט שנחתה בארץ היתה מהדור השני של הדגם בעולם שנחשף לראשונה בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-1981. הוא פותח על פלטפורמת טויוטה קורולה מהדור הרביעי שלה בעולם שנחשף ב-1979 וכבר עם הצגתו סבל ממרכב מרובע ומיושן יחסית למראה, וקונפיגורציה שכבר פחות היתה מקובלת בקטגוריה, של מנוע קדמי והנעה אחורית לרכב שלא התיימר להציע ביצועים מעבר למקובל בקרב המשפחתיות. בפרסומי היבואן האופטימיים למדי (שלא לומר מנותקים מהמציאות) הוגדר הרכב כ-"מכונית סלון המשלבת ספורטיביות ואלגנטיות" וגם "מכונית גרמנית תוצרת יפן", מתוך ניסיון למתג את הדייהטסו כאיכותית יותר ועם הנדסת אנוש עדיפה ביחס לסובארו הפופולרית שנחשבה לתחבורה בסיסית. הדגם שווק בארץ ב-2 רמות גימור לבחירה (LD ו-LC) וברשימת האבזור כלל שטיחים מפוארים, ריפודי מושבים יוקרתיים, שעון זמן דיגיטלי, מראת צד מתכווננת מתוך הרכב, לוח שעונים עשיר במידע, ותוספת של הגה כח בדגמי ה-1.6 ליטר. כאופציה הוצעו רדיו טייפ, צבע מטאלי ומזגן מקורי מקו הייצור (שזה היה מקדם מכירות משמעותי של דייהטסו בישראל בתחילת הדרך).
"כל כך יפה שבא לקנות" – פרסומת משנת 1983
היצע הדגמים בישראל
עם תחילת השיווק הוצעה השרמנט בגרסת 1.3 ליטר ידנית (4 או 5 הילוכים לבחירה) שהפיקה 65 כ"ס והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-17 שניות ומהירות מרבית של 155 קמ"ש. בשנת 1983 הצטרפה גם השרמנט 1.6 ליטר שהפיקה 76 כ"ס והוצעה בגרסה ידנית שסיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-15 שניות ומהירות מרבית של 163 קמ"ש, ובגרסה אוטומטית 3 הילוכים שהאיצה ל-100 קמ"ש ב-17 שניות והגיעה למהירות מרבית של 155 קמ"ש. בשנת 1984 הצטרפה גם גרסת 1.3 ליטר אוטומטית, שהיתה אמורה לתת מענה להצלחה המטורפת של הסובארו 1300 האוטומטית. הביצועים כבר היו ממש מביכים עם 19.5 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 150 קמ"ש. צריכת הדלק של הרכב עמדה על 17.5 ק"מ לליטר בדגם ה-1.3 ליטר ו-17.2 ק"מ לליטר בדגם ה-1.6 ליטר, אך לפי נתוני שנות ה-80 שבדקו שיוט נינוח ב-80 קמ"ש.
1984 – פרסומת דייהטסו שרמנט
סובארו קילר?
הרבה שאיפות היו ליבואני דייהטסו עם התחלת שיווק השרמנט בישראל. התדמית היפנית המעולה שהנחילה כאן סובארו לתוצרת יפן, יחד עם המכירות ההיסטריות של מלכת השוק והיעדר מתחרות מיפן, הובילו לציפיות גבוהות שהישראלים יסתערו על המשפחתית היפנית החדשה. אל אלו הצטרפו גם הניסיון של אונגר ביבוא רכב לישראל (שיווק גם את דגמי לנצ'יה ואוטוביאנקי באמצעות טלקאר), הקשרים הענפים של שותפו עזר וויצמן שכמעט תמיד עוזרים לביזנס, והשותפות עם ניצב"א שהיתה חברת בת של אגד, שעזרה לדחוף את דגמי דייהטסו לשוק (חברי המזכירות וההנהלה של אגד קיבלו שרמנט 1600 ומנהלים זוטרים יותר קיבלו שרייד). מנגד, מחיר הרכב היה גבוה מהמתחרה הישירה מבית סובארו, אמצע שנות ה-80 היו שנים קשות במכירת רכב בישראל עקב האינפלציה הגואה, וגם במבחני הרכב שנערכו לה בארץ נקטלה המכונית ומגזין הרכב "אוטו" סיכם אותה במדריך המכוניות כ- "תכנון מיושן, מכוניות מיושנת, חבל על הזמן"…
1984: AVIS רוכשת כמות גדולה של דייהטסו שרמנט. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד.
בשנת 1984 רכש אונגר יחד עם עזר וויצמן את חברת AVIS, שהיתה בזמנו חברת השכרת הרכב הגדולה בארץ, במהלך שהוביל להיקף מכירות גבוה של דגמי דייהטסו, אוטוביאנקי ולנצ'יה (שלושתם מבית אונגר) לחברת ההשכרה שמנתה 1,600 מכוניות. חדירה מאסיבית של דגמי דייהטסו ל-AVIS הובילה גם להיותה חברת ההשכרה שנהנתה מצי הרכבים הממוזג הגדול בישראל, אבל בשורה התחתונה, בשעה שדגמי השרייד הקטנה עוד נמכרו היטב בארץ, השרמנט התקשתה להתרומם וגם הגעתו לארץ של הדור החדש של סובארו לאונה בשנת 1985, שהציע שדרוג משמעותי מול הדגם היוצא ואף היה זול יותר מהשרמנט, לא באמת השאיר לה סיכוי.
דייהטסו שרמנט שמשופצת בימים אלו. (התמונה באדיבות א.נ)
שרדה לאספנות?
דייהטסו שרמנט שווקה בארץ בשנים 1982-1987 ובמהלכם הסתפקה בקצב של כמה מאות מכוניות בודדות בשנה, מרביתן המוחץ מדגמי ה-1300 סמ"ק. לאחר סיום שיווק הדגם נותרה יבואנית דייהטסו ללא משפחתית בהיצע הדגמים עד להגעתה לארץ של דייהטסו אפלאוז בשנת 1990, שהצליחה לעשות כאן את מה שהשרמנט ביקשה לעשות ונכשלה, והפכה לאחד הלהיטים הגדולים של שוק הרכב בתחילת שנות ה-90. עם השנים וירידת המחירון של השרמנט, נהפכה פתאום המכונית למבוקשת בקרב נהגים צעירים חובבי נהיגה, שזיהו את פוטנציאל ההנעה האחורית של המכונית שבתוספת שלל שדרוגים שונים ניסו להפוך אותה למכונית דריפטים… נכון להיום, ידוע על כמה מכוניות בודדות ששרדו ואף קיבלו רישוי אספנות ומוחזקות בידי חובבי רכב.
1993: קריסת חלק ממרפסת בניין ישן שולחת שרמנט לעולמה.
1985: דייהטסו נלחמת באינפלציה ובתכניות האוצר
