בתחילת שנות ה-2000 שוק מכוניות המנהלים היה פעיל במיוחד ונשלט בעיקר ע"י פולקסווגן פאסאט שלטה בו ביד רמה, והקדימה את מאזדה 626, פיג'ו 406, וטויוטה אוונסיס שמכרו אלפי מכוניות מדי שנה, לצד שלל שחקניות נוספות שנמכרו במספרים קטנים יותר. שחקנית נוספת בקטגוריה, הונדה אקורד, מותגה בארץ כאיכותית, ספורטיבית ויוקרתית יותר, אך מחיר גבוה משמעותית מהמתחרות הוביל למכירות נמוכות יחסית של הדגם. בשעה שהסיוויק הקטנה יותר נמכרה כאן באלפי עותקים מדי שנה, האקורד סיפקה הרבה פחות נחת ליבואנית. בשנת 2001 ביקשה יבואנית הונדה לשדרג את מעמדה בטבלת המסירות ובתוך כמה חודשים בודדים, השיקה כאן סיוויק 5 דלתות ב-99,000 שקל לשוק המשפחתיות, הונדה סטרים לשוק המיניוואנים ואקורד בריטית זולה עבור שוק המנהלים, עליה נדבר הפעם.
הונדה אקורד בריטית בישראל
באביב 2001 החלה 'מאיר' היבואנית בשיווק הגרסה האירופאית של האקורד שהגיעה לארץ ממפעלי הונדה באנגליה. מדובר היה כבר בדגם שלישי במשפחת האקורד ששווק בארץ, ולצידו התייצבו באולם התצוגה גם האקורד היפנית והאקורד קופה שפותחו עבור השוק האמריקאי. כך קרה שבאולם התצוגה התייצבו בו זמנית 3 דגמים שונים שכולם נושאים את השם "אקורד"…
האקורד האירופאית היתה מכונית שונה לחלוטין עם מרכב, מפרט ועיצוב שפותחו בעיקר כדי למצוא חן בעיני האירופאיים וגם המידות שלה היו קומפקטיות יותר עם 4.6 מטר לאורך, 1.75 מטר לרוחב וגובה של 1.43 מטר. מדובר היה גם במכונית שחלקה מכלולים שונים עם סדרה 600 של רובר באותם שנים. העיצוב החיצוני היה נאה, אם כי לא שידר את אותה אלגנטיות ומראה מכובד ששדרה הגרסה היפנית, שבגרסת מנוע ה-3.0 ליטר שלה גם התחרתה בקטגוריית הסאלון. גם בתא הנוסעים הציעה המכונית סביבת נהג ונוסעים שונה לחלוטין, עם טעם אירופאי יותר, אך גם הסגירה את גילה המתקדם של המכונית שהוצגה בעולם כבר לפני 3 שנים. ביחס למתחרות החדשות, כמו פולקסווגן פאסאט, היא היתה נראית כבר מיושנת.
2001: משלוח ראשון של הונדה אקורד בריטית נפרק בנמל אשדוד. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
היצע הדגמים בארץ
האקורד הבריטית שווקה בארץ ב-2 גרסאות לבחירה: 1.8 ליטר (1,850 סמ"ק) שהפיקה 136 כ"ס ויחד עם תיבה אוטומטית 4 הילוכים עם אופציה לתפעול ידני (טיפטרוניק), הציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-11.2 שניות ומהירות מרבית של 203 קמ"ש. הדגם שווק ברמת הגימור הגבוהה "ES" שכללה גם גג שמש חשמלי, חישוקי גלגלים קלים "15, דיפוני פלסטיק דמויי עץ, בקרת אקלים דיגיטלית, משענת יד מרכזית ובקרת שיוט. גרסה זו כוונה בעיקר ללקוחות פרטיים. לצידה, הוצעה גרסת 2 ליטר שהפיקה 147 כ"ס והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.7 שניות ומהירות מרבית של 205 קמ"ש. גרסה זו יועדה בעיקר לציי רכב, שם חשוב היה למנהלים הפוטנציאלים שיהיה להם במפרט מנוע 2.0 ליטר ולא חלילה משהו קטן יותר, וכדי להיכנס לקבוצת הרישוי 3 של מכוניות המנהלים באותה תקופה, היא הגיעה לארץ ברמת הגימור "LS" שהסתפקה בתפעול חשמלי לחלונות, דלתות ומראות, הגה כח, מזגן ללא בקרת אקלים וטסות לגלגלים. מעט מאוחר יותר, הצטרפה גרסת 1.8 ליטר LS בסיסית יותר במחיר של 124,900 שקל שהופנתה לציי הרכב.
2001: פרסומת למשפחת האקורד החדשה. החל מ-124,000 שקל, אך שמו בתמונה את גרסת הקופה היקרה ביותר…
הדובדבן שבקצפת: אקורד Type R
הגרסה המעניינת במיוחד במשפחת האקורד האירופאית היתה ה- Type R הספורטיבית שהגיעה לכאן באותה שנה ונמכרה במספרים קטנים במיוחד. הדגם הנ"ל צויד במנוע 2.2 ליטר שהפיק 212 כ"ס ו-25.5 קג"מ, ושודך לתיבת 5 הילוכים ידנית. במקרה הזה סיפקה המכונית חווית נהיגה ספורטיבית ומהנה, עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-6.9 שניות, מהירות מרבית של 228 קמ"ש ותמיכה ספורטיבית של המתלים, ההגה והבלמים. מבחוץ קושטה המכונית בחישוקי "17 ספורטיביים, לוגו של הונדה עם רקע אדום, ספוילר אחורי מאסיבי, יחידות תאורה ראשיות מעט שונות וסט חצאיות צד ובתא הנוסעים צוידה המכונית במושבי ספורט של Recaro, הגה של momo, דוושות ספורטיביות ועוד. בנובמבר 2022 סיפק היבואן למגזין "הגה" את גרסאות ה-Type R של האקורד והסיוויק, יחד עם אופנוע CBR954 לצורך כתבת פאן עתירת אדרנלין. מחיר הדגם היה יקר במיוחד ועמד על כ-216,000 שקל, ולמרות שלא היו לו ממש מתחרים, אימפרזה WRX נמכרה ב-150,000 שקל והציעה ביצועים טובים יותר, מה שגרם לרק כמה בודדות לעלות על הכביש.
הונדה אקורד Type R בכתבת המבחן של מגזין "הגה" נובמבר 2002. צילום של: גולן מקס
תמחור
מחיר הונדה אקורד האירופאית עם התחלת השיווק היה במפתיע זהה בין גרסת ה-1.8 ליטר המאובזרת לגרסת ה-2.0 ליטר המקוצצת, ועמד על 140,000 שקלים, שהיו זולים משמעותית ממחיר האקורד האמריקאית שהחל מ-155,800 שקל לגרסת ה-LX הבסיסית. הדגם החדש של האקורד היה כבר קרוב מאוד למחירי המתחרות המובילות: פיג'ו 406 מ-131,000 שקל לדגם ה-2.0 ליטר הבסיסי, טויוטה אוונסיס מ-130,000 שקל, וקצת רחוק מלהיטי הקטגוריה כמו מאזדה 626 מ-126,900 שקל ופולקסווגן פאסאט 2.0 ליטר מ-127,300 שקל. במבחן השוואתי שנערך בחודש מאי 2001 במגזין "הגה" לאקורד האירופאית נגד פולקסווגן פאסאט, טויוטה אוונסיס ופיג'ו 406, ניצחו הפאסאט וה-406, כאשר ההונדה יצאה עם הניקוד הנמוך ביותר. מאוחר יותר בנובמבר 2001 נערך שוב השוואתי, הפעם עם מתחרות פחות נחשבות (יונדאי סונטה, טויוטה אוונסיס (שוב) ומיצובישי גאלאנט), ניצחה ההונדה את המבחן.
הונדה אקורד 1.8 בריטית ששרדה.
תשרוד לאספנות?
למרות כל המאמץ והרצון להזניק את מכירות הונדה אקורד לגבהים חדשים, האקורד האירופאית נכשלה בארץ, לא נתפסה בקרב חובבי הונדה המושבעים כהונדה אמיתית, כאשר הביצועים שלה היו פחות משכנעים, איכות ההרכבה והחומרים לא עמדו באותה רמה עם הדגמים היפניים וגם הגיר האוטומטי בעל התפעול הידני לא התגלה כאמין. גם בציי הרכב היתה המכונית יקרה עבור עסקאות הליסינג והיא לא הצליחה באמת להימכר שם במספרים משמעותיים. הדגם שווק מאמצע שנת 2001 ועד סוף 2002 בלבד ופינה את מקומו יחד עם האח היפני לדור החדש של האקורד שנחת כאן בשנת המודל 2003 וזכה להצלחה מרשימה במכירות. נכון להיום, האקורד האירופאית הפכה לנדירה על כבישי ישראל, אך מצאנו שתיים למכירה משנת המודל 2002. האם מישהו שומר רכב כזה לאספנות? הסיכוי נמוך ביותר, אלא אם מדובר בגרסת ה-Type R הספורטיבית והנדירה יותר.
