סדרה 300 של וולוו היתה סדרת המשפחתיות הקומפקטיות של היצרן שיוצרה לאורך שנים ארוכות במפעל ההרכבה Nedcar בהולנד, אותו מפעל שבתחילת שנות ה-70 גם ייצר את מכוניות דאף בשיתוף וולוו, ולמרות שפה ושם הגיעו גם כמה מכוניות לארץ, הצלחת הדגמים האלו היתה בינונית ובעיקר התרכזה במדינות סקנדינביה. אחריה הוצעה בחו"ל לזמן קצר סדרת ה-400 שכשלה במכירות, אך באוגוסט 1995 החל עידן חדש בוולוו עם הצגת משפחתית חדשה ויוקרתית שענתה לשם S40, שהיתה חלוצת הדגמים בעידן החדש שכלל מעבר משמות במספרים לקידומת "S". לצידה הוצגה גם גרסת סטיישן תחת השם "V40" וכדי לחסוך בעלויות הפיתוח, נרשם שיתוף פעולה עם מיצובישי היפנית שכלל מכונית עממית עבור השוק האירופאי תחת השם "מיצובישי כריזמה" וגרסה יוקרתית שלה בעיצוב ואופי שונים לחלוטין תחת השם "וולוו S40", אשר יוצרו על אותו פס ייצור בהולנד.
עיצוב לא שגרתי בוולוו
ה-S40 והכריזמה פותחו על אותה שלדה, אך בעוד שהכריזמה היתה זולה ועממית, עבור וולוו מדובר היה בניסיון נוסף לחדור לשוק המשפחתיות ולאפשר גם למעמד הביניים להתקדם לוולוו חדשה במחיר שאמנם גבוה יותר מהמקובל בשוק המשפחתיות, אך זול משמעותית מרף הכניסה למותג וולוו. ה-S40 הציעה עיצוב מודרני, מעוגל ושונה משמעותית מהמקובל בוולוו, מתוך כוונה לשנות את מזלה של סדרה 400 היוצאת ולהפוך למכונית פופולרית יותר גם בשאר מדינות אירופה והעולם, עם עיצוב שמזכיר יותר דגמים יפניים, אך עם חזית וזנב המייחדים אותה כוולוו במטרה לשמור על המיצוב היוקרתי של הרכב ולהצדיק את תג המחיר הגבוה. המידות היו די מקובלות לקטגוריית המשפחתיות (ודומות למשל להונדה סיוויק) עם מרכב באורך 4.48 מטר, רוחב של 1.72 מטר וגובה של 1.41 מטר, ובסיס הגלגלים נמתח על 255 ס"מ. גרסת הסטיישן שלה, ה-V40 זכתה בזמנו גם בתואר "מכונית הסטיישן היפה ביותר בעולם" באיטליה. תא הנוסעים עוצב בסגנון וולוואי טיפוסי, שמרני למדי וללא התחכמויות מיותרות, אך גם איכותי, בנוי היטב ועם אופציה לאבזור עשיר למדי, שכלל בין השאר חידוש כמו מושב ילדים אינטגרלי המשולב במושבים האחוריים ונשלף בשעת הצורך. מנגד, האבזור הסטנדרטי לא התעלה על משפחתיות יפניות עממיות.
וולוו V40 – זכתה בזמנו בתואר "מכונית הסטיישן היפה בעולם" בתחרות עיצוב באיטליה. צילום: יואל פלרמן מגזין "אוטו" מרץ 1998
המכונית הכי בטיחותית
וולוו תמיד הצטיינה בבטיחות, בחידושים הקשורים באבזור בטיחותי ובתדמית של טנק משוריין, אך שיחק מזלה וביולי 1997 היא היתה המכונית הראשונה שזכתה במבחן הריסוק האירופאי של EuroNcap בציון המרבי באותה תקופה שעמד על 4 כוכבים, לתדהמת יצרני הרכב שטענו עד אז שדרישות הארגון הבטיחות לא מציאותיות ואף דגם לא יוכל לזכות בציון של 4 כוכבים. יחד עם מבנה חסון במיוחד, 4 כריות אוויר בתחילת הדרך (6 כריות אוויר אחרי מתיחת הפנים של 2000) ושלל אבזור בטיחותי נוסף, נהנתה ה-S40 מתדמית של המכונית הכי בטיחותית וגם מסעות הפרסום התמקדו ביתרונות הבטיחות.
1998 וולוו S40 – בסוף שנת השיווק הראשונה, נחתך המחיר ב-20,000 שקלים כדי לעודד את המכירות הצולעות.
היצע הדגמים בישראל
רק שנתיים לאחר שנחשפה המכונית בחו"ל, הוזמנו בספטמבר 1997 קומץ עיתונאי רכב ישראלים למפגש היכרות ראשון עם ה-S40 על כבישי שוודיה, שכלל היכרות ראשונה עם הדגמים ונסיעות התרשמות ראשונות. בתחילת 1998 הגיעה המכונית לארץ והיצע הדגמים כלל גרסת 1.8 ליטר 115 כ"ס עם תיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים שסיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.5 שניות ומהירות מרבית של 190 קמ"ש. מעליה הוצעה גרסת 2.0 ליטר שהפיקה 140 כ"ס והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.8 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש. במקביל, הגיעה גם ה-V40 סטיישן שכללה עיצוב מפתה ומרכב שימושי יותר עם מנוע 2.0 ליטר 140 כ"ס.
מאוחר יותר הצטרפו גרסאות מעניינות יותר למבחר: ה-T4 הספורטיבית שצוידה במנוע טורבו 1.9 ליטר 200 כ"ס שסיפקה ביצועים חמים עם 7.3 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 235 קמ"ש, לצד חבילת עיצוב חיצונית ופנימית ספורטיבית שכללה בין השאר חישוקי "16 קלים, חצאיות צד, גג שמש וספוילר אחורי. היבואן הציע גם את גרסת הסטיישן עם אופציה למנוע ה-T4, אך רק מכונית אחת כזאת הגיעה לארץ, שענדה כבר את התואר הלא ממש מחמיא: "המשפחתית היקרה ביותר בישראל". את היצע הדגמים חתמה גרסת דיזל ידנית שצוידה במנוע טורבו 1.9 ליטר מתוצרת רנו שהפיק 115 כ"ס וסיפק תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.5 שניות לצד מהירות מרבית של 195 קמ"ש וצריכת הדלק הטובה במשפחה. בשנת 2000 עברה המכונית מתיחת פנים מקיפה שניסתה להקנות אופי יותר של וולוו ופחות יפני למכונית, עם עיצוב מחודש לחזית שיישר קו עם דגמי וולוו החדשים, שדרוג המתלים וההגה, העלאת הספק מנוע ה-2.0 ליטר ל-160 כ"ס ותוספת אבזור בטיחותי.
לא רק בטיחות. זכתה גם במרוצים באירופה.
תמחור
נקודת התורפה של ה-S40 היתה בשורת המחיר: עם תג מחיר התחלתי של 129,700 שקל עם תחילת השיווק בתחילת 1998 לדגם ה-1.8 ליטר, היתה ה-S40 יקרה ביותר מ-50% מאחותה החורגת והעממית מיצובישי כריזמה (82,900 שקל), והאבזור אפילו לא היה נדיב יותר בוולוו. למרות שהוולוו היתה משפחתית בגודל בינוני, היא היתה יקרה יותר ממחירן של מכוניות המנהלים הגדולות יותר כמו פולקסווגן פאסאט 1.8 טורבו (109,300 שקל), פורד מונדאו 1.8 ליטר (91,900 שקל), מאזדה 626 מלכת השוק החדשה (105,900 שקל) ואחרות. היבואן טען מצידו שהמתחרות הטבעיות בכלל של ה-S40 הן מכוניות כמו אאודי A4 וב.מ.וו סדרה 3, ומולן היא דווקא זולה יותר בכמה אלפי שקלים. דווקא גרסת הדיזל הידנית עלתה למשל רק 15,000 שקל מסיאט טולדו דיזל העממית, שלכאורה היו אמורים לנו להשתדרג לרכב יוקרה בתוספת מחיר לא גבוהה במיוחד, אך במבחן השוואתי במגזין "הגה" ביוני 2002 הפסידה הוולוו לסיאט שנחשבה בזמנו למשפחתית העממית הטובה ביותר.
פברואר 2002: וולוו S40 דיזל מפסידה בהשוואתי לסיאט טולדו דיזל. צילום: גולן מקס, מגזין "הגה"
הצליחה?
בסה"כ נמכרו כאן מדגמי ה-S40 דור 1 כ-2,109 מכוניות, מהם רק 78 מדגמי הסטיישן. האפשרות הקוסמת לכאורה של רכישת משפחתית יוקרתית מתוצרת וולוו במחיר הנמוך ב-25% לעומת ה-S70 הבסיסית, קסמה בעיקר לחובבי המותג שנשענו על הילת היוקרה והתדמית החיובית של וולוו בארץ, והדגם הסתפק בהצלחה בינונית בארץ (ובעולם), למרות שנשען הרבה על הבטיחות המרשימה שלו ואפילו הצלחת הדגם במירוצי מכוניות באירופה. גרסת ה-1.8 ליטר 115 כ"ס החלשה נמכרה כאן רק בשנת 1998 וממנה נמכרו כאן רק 61 מכוניות. גרסת ה-2.0 ליטר האוטומטית הובילה את המכירות עם 1,760 מסירות לאורך השנים, מגרסת ה-T4 עלו לכביש 74 מכוניות ומדגמי הדיזל הידניים נמכרו כאן 214 מכוניות, כאשר 53 מהם נמכרו לשוק המוניות ו- 55 רכבים נמכרו כמודל 2004 והיו אקורד הסיום של הדגם הזה בארץ.
2000: מתיחת פנים ל-S40. צילום: פז בר, מגזין "אוטו"
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של וולוו S40 שווק בארץ בשנים 1998-2004 והסתפק כאמור בהצלחה בינונית, עד שהוחלף במהלך 2004 בדור השני שפותח הפעם ע"י בעל הבית החדש פורד, וכלל הפעם רצפה משותפת עם פורד פוקוס ומאזדה 3. נכון להיום נעלם ה-S40 מהדור הראשון כמעט לחלוטין מהכבישים, אך לפי נתוני משרד הרישוי שרדו 88 מכוניות שעדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל, ביניהן רק סטיישן אחת ובאופן מפתיע זאת גרסת ה-V40 T4 החזקה והבודדת שהגיעה לארץ. בדגמי הסדאן שרדו 3 מדגמי ה-T4 וארבעה דגמי דיזל ידניים כאשר אף אחת מדגמי ה-1.8 ליטר לא שרדה בארץ. האם נזכה לראות אותה בעוד שנים ספורות עם רישוי אספנות מקומי? לדגמי ה-T4 והסטיישן הנדירה יש סיכוי טוב למדי.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
