את תחילת המילניום הנוכחי פתחה מאזדה כשהיא מובילה את שוק הרכב בישראל למרות היצע דגמים נמוך יחסית, ובזכות מכירות מצוינות בעיקר של מאזדה לאנטיס ומאזדה 626. למאזדה היו נציגות גם בשוק הטנדרים, היוקרה (קסדוס 9) והמיניוואנים (MPV), אולם דווקא בקטגוריית הסופר-מיני השניה בגודלה בישראל באותם ימים, היתה חסרה לה נציגה. בקיץ 2000 ולאחר שנתיים של היעדרות מהקטגוריה לאחר שעזבה אותנו מאזדה 121, חזרה שוב היבואנית לסגמנט עם הדמיו הלא ממש שגרתית, והמכונית שביפן נחשבה ללהיט ענק ואחת מ-10 המכוניות הנמכרות ביותר.
סופר-מיני או מיקרו-וואן?
מאז שהושקה מאזדה בישראל בסוף שנת 1991 לא היה למותג נציג "אמיתי" בקטגוריית הסופר-מיני המבוקשת. הגעתה של ה-121 לארץ כשהיא חמושה בעיצוב מקורי ומרכב סדאן 4 דלתות קומפקטי במיוחד, לא עשתה ממש רושם על הלקוחות ובמשך חמש שנות השיווק שלה בארץ נמסרו כאן רק 3,653 מכוניות, נתון הנמוך משמעותית ממובילות הקטגוריה. הדור הבא של ה-121 הוצג ביפן ב-1996 ושווק גם תחת השמות פורד פסטיבה ומאזדה דמיו שהגיעה לאירופה משנת 1998. לצערה של דלק מוטורס היבואנית, גם הדור החדש של הסופר-מיני של מאזדה הלך על מראה לא שגרתי, עם מרכב 5 דלתות בסגנון מיקרו-וואן ועיצוב מרובע וחסר חן, שהוקרב על מזבח המרווח הנדיב בתא הנוסעים, השימושיות, תנוחת הישיבה הגבוהה ותא המטען המרווח. עם אורך של 3.81 מטר, רוחב של 1.67 מטר ובסיס גלגלים של 239 ס"מ, היא לא היתה אפילו מהגדולות בסגמנט, אך עם נתון גובה של 1.54 מטר, היא ללא ספק היתה גבוהה מהן, רק ס"מ אחד פחות מסיאט ארונה בימינו, נתון שהיה מקנה לה בטח את השם "קרוס דמיו" או "מאזדה CX-1" אם היתה משווקת בעידן הג'יפונים של ימינו.
היצע הדגמים בישראל
השיווק של הדמיו החל בארץ בקיץ 2000 (כדגמי 2001) כאשר היבואן בחר לייבא אותו בגרסת אחת שכללה מנוע בנזין 1.5 ליטר, 16 שסתומים, שהפיק 75 כ"ס והוצע בשידוך לתיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים בלבד. מעבר לים שווקה המכונית גם בגרסת 1.3 ליטר חלשה יותר. הביצועים היו רחוקים מלהלהיב, עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.1 שניות ומהירות מרבית של 165 קמ"ש, אך לזכותה של המכונית היה מנוע יעיל וגמיש שסיפק את המומנט המירבי (11.8 קג"מ) כבר מסל"ד של 2,500 סל"ד, נתון שגרם למכונית להרגיש זריזה יותר מהנתונים היבשים על הנייר, ועם תאוצות ביניים טובות מהמקובל.
מרץ 2001: מאזדה דמיו במבחן השוואתי נגד דייהטסו YRV במגזין "אוטו". צילום: פז בר
הדגם הוצע ברמת גימור אחת בלבד שכללה אבזור נדיב עם 4 חלונות חשמל, נעילה מרכזית, כיוונון מראות חשמלי, הגה ומושב המתכווננים גם לגובה, מד סל"ד, ריפודי קטיפה למושבים, הגה כח, מזגן, טסות לגלגלים, מושב אחורי מתפצל ומתקפל וחבילת אבזור בטיחותי שכללה צמד כריות אוויר ו-ABS. נפח תא המטען עמד על 330 ליטר גדולים משמעותית מהמקובל בקטגוריה, ובזכות האפשרות לקפל את המושבים האחוריים, התקבל נפח הטענה מרשים במיוחד בשעת הצורך. מנגד, גם עיצוב תא הנוסעים היה משעמם להפליא, ואפילו שילוב של 2 הצבעים וריפודים צבעוניים למושבים הקשו לספק אווירה מעניינת, אך כיאה לרכב יפני, איכות ההרכבה היתה טובה וכך גם הנדסת האנוש.
תמחור
עם הגעתה של המכונית לארץ עמד מחירה של הדמיו על 85,900 שקל, מחיר שהפך אותה לאחת היקרות בקטגוריה. ביחס למתחרות הישירות, מצד אחד היא היתה יקרה ב-4,000 שקל מדייהטסו YRV וב-5,000 שקל מסוזוקי איגניס, ומצד שני היתה זולה בלא פחות מ-11,000 שקל מטויוטה יאריס וורסו. ביחס למובילות הקטגוריה בגרסאות האוטומטיות שלהן, היא היתה יקרה ב-4,000 שקל מפיג'ו 206, יקרה ב-6,000 שקל מפיאט פונטו ו-4,000 שקל יותר מרנו קליאו. בשל המרווח הנאה בתא הנוסעים שלה, העמיד היבואן את הדמיו גם כמתחרה למשפחתיות קומפקטיות כמו יונדאי אקסנט שגם היא היתה זולה אף היא ב-3,000 שקל מהמאזדה. אחת הסיבות לתמחור הגבוה של הדמיו, היתה אסטרטגיית השיווק של היבואן שכיוון את הרכב בראש ובראשונה לשוק הליסינג וציי הרכב, עם מחיר שנופח במטרה להעניק הנחות נדיבות.
הקטן במשפחת מובילי הנוסעים של מאזדה שכללה גם את הפרמסי וה-MPV.
במבחני דרכים שנערכו לדגם באותם ימים, הציגו הבוחנים את הדמיו כמכונית שיכולה לשמש כסוג של משפחתית קומפקטית, מרווחת למדי ושימושית, זריזה יחסית ונוחה מהמקובל, מאובזרת ובטיחותית, הנהנית גם ממוניטין איכות ואמינות מוצלח של מאזדה, כאשר מנגד סבלה בעיקר המכונית מביקורת על העיצוב החיצוני והפנימי. במבחן השוואתי שערך לה מגזין "אוטו" במרץ 2001 מול דייהטסו YRV, ניצחה המאזדה למרות שהיתה יקרה יותר ופחות אטרקטיבית למראה, ובעיקר בשל נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש הטובים משמעותית.
חניה שהיא חלומו של כל חובב רכב… לא פחות מ-774 מדגמי הדמיו עדיין נעים על הכביש בישראל
שורדת?
מאזדה דמיו שווקה בישראל בסה"כ שנתיים (2001-2003) עד שהוחלפה בחו"ל בדור חדש שיוצר בספרד לצידה של הפורד פסטיבה, ולצערה של היבואנית וויתר על הגיר האוטומטי הפלנטרי ועבר לגיר רובוטי חד מצמדי מהסוג שפחות אהוב בארץ, מה שגרם להפסקת היבוא של הדגם עד להגעתו של הדור הראשון של מאזדה 2 בשנת 2007. בסה"כ נמכרו בארץ כ-6,169 מכוניות, נתון שאמנם לא הציב את הדמיו בצמרת סגמנט הסופר-מיני בארץ, אך הציג כמעט הכפלת המכירות של המאזדה 121 שקדמה לה ובפחות שנות שיווק. לאורך השנים הציגה הדמיו אמינות גבוהה, מחירי טיפולים וחלפים נוחים יחסית ואף היתה למכונית מבוקשת במיוחד בקרב סטודנטים, מבוגרים וכרכב שני במשפחה. עדות לאמינותה הגבוהה ניתן לראות עד היום בכבישים כאשר לפי נתוני משרד הרישוי שרדו לא פחות מ-774 מכוניות שעדיין נעות על הכביש עם רישוי פעיל, וזה להזכירכם יותר מ-20 שנה לאחר שפסק השיווק של הדגם. חושקים במכונית כזאת? (כנראה שלא…) אך אם בכל זאת, אז מוצעות כיום 12 מכוניות למכירה ביד 2, במחירים מבוקשים של 2,500-12,000 שקל, חלקן אפילו עדיין יד 1, ואחת מהן אפילו עם 99,600 ק"מ בלבד !
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
