אמצע שנות ה-80 היתה תקופה נהדרת עבור "סוכנות מכוניות לים התיכון" יבואנית פיאט. פיאט אונו נמכרה מצוין והובילה לא רק את קטגוריית הסופרמיני בארץ, אלא גם את מכירות פיאט בישראל, ולצידה שווקו גם הרגאטה ("הבחירה של הבכירים…") לשוק המשפחתיות, הפיורינו לשוק המסחריות ואפילו הכרומה לשוק המנהלים, אך זו היתה נדירה ולא הצליחה כאן. בשנת 1988 נכנסה היבואנית גם לשוק המשפחתיות הקומפקטיות עם גרסאות סדאן וסטיישן חדשות לאונו המצליחה שענו לשם דונה (Duna).
"מרכב שלוש קופסאות"
הרעיון שעמד מאחורי פיתוח הדונה היה הרצון להציע משפחתית קומפקטית וזולה שתתמקם בין האונו הקטנה לרגאטה היקרה יחסית, עד שבהמשך תגיע (בשנת 1989) הקומפקטית האמיתית של היצרן שענתה לשם "טיפו".לשם כך, בחרה פיאט בפיתוח הדגם על בסיס האונו החדשה שיקצר משמעותית את הגעתה לשוק וככל הנראה גם ייהנה מהמוניטין המוצלח של האונו אשר יעזור למכירות. הפיתוח של הדונה החל בשנת 1986 וכבר שנה מאוחר יותר היא נחשפה רשמית בעולם. העיצוב היה זהה בחזית ומהצד לאונו המודרנית, הלבשת הישבן הבולט מאחור התקבלה אפילו בצורה נעימה לעין, ובסופו של דבר נולדה משפחתית קומפקטית בעלת "מרכב 3 קופסאות" שאמורה לפנות גם לקהל חדש. יחד עם זאת, בניגוד לאונו שצוידה במכלולים מודרניים והיוותה ראש לאריות בקטגוריית הקטנות, הדונה אמנם נראתה מודרנית מבחוץ, אך פותחה על בסיס הפיאט 128 של שנות ה-70, צוידה ביחידות כח מיושנות יותר, מתלים מיושנים ותא נוסעים בעיצוב הרבה פחות מבריק משל האונו. לקינוח, על מנת להוזיל את העלויות ולהתחרות בשווקי דרום אמריקה, יוצרה המכונית במפעל פיאט בברזיל עם פחות הקפדה על איכות ההרכבה.
היצע הדגמים בארץ
לאחר שבקיץ 1987 הוזמנו מספר עיתונאי רכב מקומיים להשקה משולשת של פיאט באיטליה שכללה את הדונה, הכרומה והאונו סלקטה (גרסה אוטומטית), החל שיווק דגמי הדונה בספטמבר אותה שנה כדגמי 88'. הדונה יובאה לארץ בגרסאות סדאן או סטיישן (דונה Weekend) ולצד עיצוב חיצוני מודרני, הציעה תא נוסעים מרווח יחסית ותא מטען ענק בנפח 503 ליטר. הדגם שווק ב-2 גרסאות לבחירה: "דונה 60 " שצוידה במנוע בנזין 1.1 ליטר שהפיק 58 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16 שניות ומהירות מרבית של 150 קמ"ש ו- "דונה 70" שצוידה במנוע 1.3 ליטר בנזין שהפיק 68 כ"ס והציגה ביצועים משופרים עם 13.2 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 155 קמ"ש. צמד הדגמים הוצע עם תיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים ואופציה למרכב סטיישן שימושי יותר. אבזור הרכב כלל טסות לגלגלים, ריפודי קטיפה, שעון זמן ואופציה לצמד חלונות חשמל, נעילה מרכזית ומזגן בהתקנה מקומית.
תמחור
המכלולים הפשוטים והייצור בברזיל הובילו לתג מחיר זול לא רק ביחס למשפחתית קומפקטית, אלא גם ביחס למכוניות קטנות. עם תג מחיר של 21,200 שקל לגרסת ה-1.1 ליטר, היתה הדונה זולה מהאונו 60 המקבילה והקטנה יותר (23,600 שקל), ואף זולה משמעותית מהמתחרה העיקרית – אופל קורסה TR בעלת מרכב הסדאן 4 דלתות, שהיתה לא רק יקרה משמעותית (27,500 שקל) אלא גם די מכוערת לידה. נהיגה ראשונה של כתב "מעריב" בדגם סוכמה ב-"צעד אחד לאחור עבור פיאט". לאחר התלהבות ראשונה בארץ (וגם באיטליה) ומכירות יחסית יפות בשנת השיווק הראשונה, החלו לצוץ בעיות ההרכבה הנמוכה ויחד עם חוות דעת די מאכזבות מצד עיתונות הרכב, המכירות נחלשו משמעותית בשנת 1989 ופסקו לחלוטין לקראת סוף אותה שנה.
שרדה לאספנות?
פיאט דונה יוצרה בעולם עד לשנת 2000 אך נמכרה בעיקר במדינות דרום אמריקה, שם היתה גם למכונית הנמכרת ביותר בארגנטינה בשנים 1990-1995. בארץ הדונה לא הצליחה לשחזר את הצלחתה המרשימה של האונו וממנה נמכרו ככל הנראה סביב ה-1,000 מכוניות בלבד בשנות המודל 1988-9 בהן שווקה כאן. האיכות הנמוכה ובעיות אמינות גרמו לה להיעלם די מהר מהשוק והדגם לא נצפה על כבישי ישראל זה שנים ארוכות. האם יש אחת ששרדה ומוחזקת עם רישוי אספנות? ככל הידוע, לפחות אחת שרדה ומוחזקת בידי אספן של פיאט.
