בשנת 1997 התפתחה אופנה חדשה בשוק הרכב האירופאי עם הצגתו של רנו סניק, המיניוואן הקטן הראשון באירופה, שפותח על בסיס המגאן המשפחתית והציע תנוחת ישיבה גבוהה, המון מרווח ושימושיות לנוסעים לרכב במידות קומפקטיות. בשעה שמכירות המיניוואנים הגדולים התנהלו בעצלתיים, הסניק הפך להצלחה והיה לנמכר ביותר במשפחת המגאן באירופה עם יותר מחצי מיליון מכירות בשנתיים הראשונות לשיווק. עם ההצלחה החלו גם המתחרים להגיע, הראשון ביניהם היה פיאט מולטיפלה – הרכב הכי מוזר, שרבים יגידו גם הכי מכוער, אבל ללא ספק גם הכי מקורי שהוצע בקטגוריה.
פיאט מולטיפלה נחשף בתערוכת הרכב של פאריס 1998 כדגם קונספט והדהים את באי התערוכה בעיצוב החריג שלו. אף אחד לא האמין שהוא אכן יגיע לייצור, אך אנשי פיאט הבהירו שלא רק שהוא יגיע לייצור, אלא זה יקרה גם מהר מאוד. שנה לאחר מכן הוא הגיע לשוק בשינויים קלים בלבד. השם "מולטיפלה" אגב הוחזר לחיים לאחר ששירת מיניוואן קומפקטי של פיאט בשנות ה-50, ובפיאט שהתמחו לאורך השנים בייצור מכוניות קטנות, חכמות ויעילות, לא תכננו לכבוש את הקטגוריה והעריכו שמקסימום ימכרו אותה ב-30,000 יחידות בשנה. ההתחלה בעולם היתה חיובית ועלתה על התחזיות המוקדמות, אולם בהמשך פחתו המכירות במהירות והדגם נחשב לכישלון מסחרי.
חלונות ענקיים שהחלו נמוך מהמקובל. היו כאלו שאמרו בזמנו שאי אפשר כבר לגרד את הביצים ברמזור בלי שיראו… 🙂
המכונית המכוערת בעולם, או מכונית שכולה קסם?
המולטיפלה היתה מכונית מהפכנית: על מרכב באורך של 3.99 מטרים בלבד (פחות מפולקסווגן גולף באותם שנים), רוחב של 1.87 מטר (ס"מ וחצי יותר ממרצדס S קלאס בזמנו) וגובה של 1.67 מטר (ס"מ פחות מקיה ספורטאז' החדש) נבנה מיניוואן קומפקטי שיועד ל-6 נוסעים מבוגרים+תא מטען נדיב בנפח 430 ליטר. כדי לאפשר את הפלא ההנדסי, עוצבה המכונית כסוג של קוביה עם קווים ישרים וללא קימורים בצידי הרכב, עם חלונות ודלתות שחוברו בזווית של 90 מעלות לגג ולרצפה ואפשרו מרווח מדהים בתא הנוסעים ומימד אורך קצר שהפך את הרכב לאידיאלי בעיר. השיא היה בשילוב פנסי ערפל בפגוש הקדמי, פנסי אור גבוה מעל הפגוש ופנסי דרך ראשיים מתחת לשמשה הקדמית, שיצרו כמו מקור של ברווז כפול. מבטים היא משכה על הכביש, אך רוב האנשים תייגו אותה כמכונית המכוערת ביותר בעולם.
תא נוסעים גאוני
בניגוד למתחרים שהסתפקו ב-5 מושבים, המולטיפלה הציעה סידור של 3 מושבים מלפנים ושלושה מאחור, כאשר כולם התאימו לשימוש מבוגרים ומאחור ניתן היה לאכלס 3 מושבי תינוקות בקלות. בשל שילוב המושב הנוסף בין הנהג לנוסע שלצידו, ידית בלם היד עברה לצד שמאל של מושב הנהג, ידית ההילוכים עברה לדשבורד קרוב להגה ולוח השעונים שנראה כמו סוג של צעצוע מ-"Toys R Us" מוקם בכלל באמצע הדשבורד. מאחורי ההגה היה בכלל תא הכפפות וכל הדשבורד רופד באריג שהעניק חמימות לתא הנוסעים, אך בארץ איבד מהר את צבעו עקב השמש החזקה ושטח החלונות הענק. כפתורי כיוונון מראות הצד החשמלים מוקמו בכלל בתקרת הרכב, והמראה הימנית חולקה לשתיים כאשר החלק התחתון כוון כלפי מטה לביצוע חניות והחלק העליון היה פנורמי. המושבים האחוריים היו ניתנים לקיפול או הסרה לצורך הפיכת הרכב למסחרית בשעת הצורך והדגם שווק ברמת גימור אחת שכללה מזגן, הגה כח, חשמול מלא, 2 כריות אוויר ו-ABS.
היצע הדגמים בישראל
המולטיפלה נחתה בארץ באפריל 2000 (שווקה כשנת המודל 2001) והוצעה בגרסת טורבו-דיזל 1.9 ליטר (שנלקח מפיאט מריאה) 105 כ"ס (20.4 קג"מ) ותיבת הילוכים ידנית בלבד, ואלו הניבו תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.4 שניות, מהירות מרבית של 170 קמ"ש וצריכת דלק שנעה סביב ה-12.5 ק"מ לליטר בממוצע. ההפתעה הגיעה דווקא בסעיף התנהגות הכביש, עם אחיזת כביש מרשימה והרבה הנאה שסיפקה המכונית לנהג. בשנת 2002 הגיעה לארץ מתיחת פנים קלילה (פגושים מעט שונים, לוגו חדש מבחוץ ומושבים בעיצוב חדש, ותוספת של מד סל"ד ומחשב דרך בלוח השעונים). לראשונה הוצעה גם גרסת בנזין (110,000 שקל) שנועדה לתת מענה לבעיית המחיר שזינק בגרסת הדיזל (133,500 שקל), שכללה מנוע 1.6 ליטר שהפיק 103 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.6 שניות, נסיעה מעודנת ושקטה יותר, אך גם פחות מומנט וצריכת דלק גבוהה יותר. הביקורות בעיתונות עדיין היללו אך הלקוחות פחות התרשמו ורק 231 מכוניות כאלו נמכרו כאן עד לסיום השיווק.
2005- מתיחת פנים מקיפה ואיבוד המקוריות
בשנת 2005 הגיעה המולטיפלה המחודשת שעברה מתיחת פנים מקיפה שפגעה בעיצוב המקורי המוצלח. ששת יחידות התאורה בחזית החולפו בגריל שגרתי עם פנסים מלבניים, השמשה הקדמית חוברה באופן טבעי יותר למכסה תא המנוע, והמטרה היתה הופעה פחות חריגה שתקלע לטעמם של לקוחות רבים יותר. הדגם שווק רק בגרסת טורבו-דיזל ידנית 118 כ"ס, וכחלק מהחדרתו לשוק נבנה עמוד בגובה 18 מטרים בנתיבי איילון ועליו הוצבה מכונית אמיתית כאשר מתחתיה נבנה העמוד ככביש מפותל, אשר רמז על יכולות הכביש המהנות של המכונית. מיליון שקל הושקעו במסע הפרסום, אך מעט מאוד מכוניות עלו כאן לכביש מהדגם החדש עד להפסקת השיווק ב-2009.
2005: מתיחת הפנים פגעה בעיצוב המקורי ולא הועילה למכירות.
מחיר בגבולות קבוצת רישוי 2 ומכירות מרשימות בתקופת בועת ההייטק של תחילת המילניום
עם הגעת המולטיפלה לארץ, שלטה כאן רנו סניק במכירות ולצידה הוצעו צמד יפניות הרבה פחות מרשימות (טויוטה יאריס ורסו ודייהטסו גראן מוב). היתרון הגדול של המולטיפלה בתחילת הדרך היה שיוכה לקבוצת הרישוי 2, מה שהפך אותה ללהיט בחברות הליסינג בימיי הבועה של שנת 2000, שאימצו בחיבה רכב 6 מושבים במחיר של משפחתית רגילה. כבר בחודש הראשון לשיווק זכתה המולטיפלה למכירות נאות למרות מחסור בתיבה אוטומטית, עם 183 מסירות וקרוב מאוד לרנו סניק שהובילה עם 211 מסירות. את שנת השיווק הראשונה סיימה היבואנית עם לא פחות מ-1,559 מולטיפלות שנמכרו, והצלחתה הכתירה אותה כרכב השנה 2001 במגזין "אוטו". שנה מאוחר יותר היא התייקרה ועברה לקבוצה 3, בועת ההייטק התפוצצה והמכירות התרסקו. גם פעילויות שיווק שונות כמו הגרלת מולטיפלה מדי שבוע כמכונית הפרס בהגרלות של חברת הדלק "פז" כבר לא הועילו למכירות.
ינואר 2001: פיאט מולטיפלה נבחרת למכונית השנה של מגזין אוטו
תשרוד לאספנות?
פיאט מולטיפלה שווקה בארץ בשנים 2000-2009 וממנה נמכרו כאן כ-1559 מולטיפלות, כאשר למעלה משני שליש מהן בשנת הדגם 2001 הודות לשיוכה לקבוצה 2 לשווי מס. לאורך השנים סבלה המכונית מבעיות חשמל רבות, אמינות בינונית של המנועים ותא נוסעים לא איכותי, שפגעו בסחירות ובשמירת הערך והובילו לירידה מהירה יחסית מהכביש, אך היו גם לא מעט שהחזיקו את הרכב שנים ארוכות ויודעים לספר עליו רק דברים טובים. נכון להיום הפכה המולטיפלה למכונית נדירה בכבישים ולפי נתוני משרד הרישוי כ-67 מולטיפלות עדיין נוסעות עם רישוי בתוקף, מהן 18 בנזין, ו-49 דיזל. האם הרכב ישרוד עוד 7 שנים ויזכה ללוחית אספנות? הסיכויים כנראה די קטנים, למרות שמדובר ברכב ייחודי וללא ספק מעניין גם ברמה עולמית.
אל תשליכני לעת זקנה 🙁
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בהכנת הכתבה
