תמונה ראשית: 1987 – פיג'ו 309 במבחן. היום אף יבואן לא היה עובר על ירידה לשטח בשתיקה… (צילום של בועז לניר, ארכיון הרווארד)
5 שנים לאחר שרכשה פיג'ו את טלבו (Talbot), חשפה החברה את ה-309, המשפחתית הקומפקטית החדשה שלה, שבמהלך תכנונה עוד היו מחשבות על שימור השם ויציאה לשוק תחת המותג "טלבו" שזוהה בעיקר עם דגמים ספורטיביים, אך משיקולי שיווק ועלויות כלכליות נוספות שחושבו בפרויקט, הוחלט להשבית סופית את המותג ולהוציא לשוק את הדגם תחת הלוגו של פיג'ו. ה-309 התברגה בהיצע הדגמים של היצרן מעל ל-205 המצליחה ומתחת ל-305 הוותיקה, ונועדה להתחרות בדגמים כמו פולקסווגן גולף, אופל קאדט, וולוו 340 ופורד אסקורט.
הברווזון המכוער שתואר בפרסומות כ-"יופי עוצר נשימה"
פיג'ו 309 נחשפה רשמית בעולם בספטמבר 1985 והצטרפה לקטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות הלוהטת באירופה. הדגם פותח על שלדה מוגדלת של ה-205 והציע מרכב שימושי יותר, וכלל עיצוב דומה למדי ל-205, אולם השתלת הישבן הגדול יותר במסגרת עיצוב "מרכב שתיים וחצי קופסאות", סיפקה בסופו של דבר מכונית הרבה פחות מרשימה למראה, שנחשבה בפי רבים למכוערת. זה לא הפריע כמובן ליבואן לצאת במסע פרסום ראשון לדגם שכלל את התיאור: "חגיגה לעיניים, יופי עוצר נשימה וצללית אווירודינמית מושלמת"… יחד עם זאת, עם מקדם גרר של 0.30cd היא נחשבה בהחלט לאחת המכוניות האווירודינמיות לאותה תקופה.
1987: פרסומת פיג'ו 309
היצע הדגמים בישראל
בחודש ספטמבר 1986 החלה דוד לובינסקי בשיווק ה-309 בישראל כדגמי 87'. עם תחילת השיווק הוצעה כאן המכונית עם מנועי בנזין 1.1 ו-1.3 ליטר מיושנים שעברו אליה בירושה מדגמי טלבו (ושורשיהם היו טמונים עמוק יותר עוד בדגמי סימקה). גרסת הכניסה צוידה במנוע 1,118 סמ"ק שהוצע בשילוב לתיבת הילוכים ידנית 4 או 5 הילוכים לבחירה, אך זו היתה חלשה במיוחד עם הספק של 55 כ"ס בלבד, שהניבו תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.5 שניות ומהירות מרבית של 153 קמ"ש. מעליה הוצעה גרסת ה-1,294 סמ"ק 64 כ"ס ששודכה לתיבת 5 הילוכים ידנית, שהיתה מוצלחת יותר והניבה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-14.8 שניות ומהירות מרבית של 165 קמ"ש. הדגם שווק בארץ ברמות גימור GL, GR ופרופיל שנחשבה למאובזרת יותר (טסות לגלגלים, מד סיבובי מנוע).
פיג'ו 309 במגרש הנוסטלגי של לובינסקי בבני ברק. חלקן עם מדבקות של חברת השכרה. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד 1992
באוגוסט 1987 הצטרפה למבחר גם ה-309 "קורוס"- הגרסה האוטומטית שצוידה במנוע 1.6 ליטר 80 כ"ס מגרסת ה-XU של פיג'ו, שיחד עם תיבה אוטומטית סיפק תאוצה ל-100 קמ"ש ב-12.5 שניות ומהירות מרבית של 170 קמ"ש. גרסה זו זכתה למזגן מקורי והגה כח כסטנדרט ובמקביל פסק השיווק של גרסת ה-1.1 ליטר החלשה. בהמשך הצטרפה גם גרסת ה-1.6 ליטר "Jubilee", הגרסה המפוארת של הדגם שצוידה גם בחלונות קדמיים חשמליים, נעילה מרכזית, טסות מהודרות יותר לגלגלים, מד סיבובי מנוע וצמיגים רחבים יותר.
1990 – מתיחת פנים לדגם
בסוף שנת 1989 נחתה בארץ מתיחת הפנים של הדגם שהוצעה כשנת המודל 90', שכללה עיצוב מחודש לחלקה האחורי של המכונית עם פנסים בסגנון ה-405 וספוילר קטנטן. גם בחזית נרשמו גריל ויחידות תאורה בעיצוב חדש ובתא הנוסעים עודכן לוח השעונים בחדש, איכותי ועמיד יותר, לאחר שאיכות תא הנוסעים והתרופפות הפלסטיקים המהירה היו מנקודות התורפה המרכזיות של הרכב. לצידם עודכנו גם יחידות הכח כאשר מנוע ה-1.3 ליטר הוחלף במנוע 1.4 ליטר מסדרת ה-XU של פיג'ו וההספק עמד על 75 כ"ס . גרסת ה-1.6 ליטר זכתה לקרבורטור כפול של סולקס וההספק עלה ל-92 כ"ס. לראשונה הצטרפה גם גרסת 1.6 ליטר ידנית שהציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.5 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש, כאשר הגרסה האוטומטית הניבה 14.1 שניות ל-100 קמ"ש ו-170 קמ"ש מרביים.
המכונית לחובב הרכב
ה-309 היתה מאותן מכוניות מעטות שנהנו משלדה מצוינת, הגה חד ומתלים משובחים, שסיפקו שילוב מוצלח של נוחות נסיעה גבוהה ואחיזת כביש טובה, ועבור חובבי ההגה מדובר היה במכונית שפונה לנהג ומאפשרת חווית נהיגה מהנה ובטוחה, מהטובות שניתן היה למצוא בשוק המשפחתיות באותם ימים. יחד עם זאת, הנהנים מיכולות הרכב הגבוהות היו לקוחות הגרסה הידנית בלבד, משום שהאוטומטית צוידה בגיר מתוצרת ZF שהצליח לפגוע קשות בביצועי הדגם וההנאה מנהיגה, ולאורך השנים גם התגלה כבעייתי ולא אמין. ידוע גם על 309 GTI אדומה שהגיעה לארץ (ככל הנראה היחידה), שצוידה במנוע 1.9 ליטר מוזרק שנלקח מה-205GTI, הפיקה 130 כ"ס וסיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-8.7 שניות בלבד, נתונים שהפכו אותה לקומפקטית חמה ומהנה במיוחד לנהיגה. עם השנים, הגיעו ביבוא אישי לפחות 2 מכוניות בגרסת ה-3 דלתות שלא שווקה באופן רשמי בישראל.
פיג'ו 309 במבחן דרכים שקצת לקחו אותו רחוק עם ההחלקות בשטח… צילום בועז לניר, ארכיון הרווארד 1987
תמחור
עם תחילת השיווק בארץ הוצעה ה-309 במחיר השקה החל מ-25,984 שקל לגרסת ה-1.3 ליטר, מחיר שהיה תחרותי מול המתחרות כמו פולקסווגן גולף 1.3 מ-37,600 שקל, פורד אסקורט 1.3 ליטר 5 דלתות מ-30,170 שקל ואופל קאדט 1.3 מ- 30,000 שקל. מנגד, רנו 9 היתה זולה משמעותית והוצעה מ-21,900 שקל וגם אוסטין מאסטרו הוצעה מ-22,938 שקל.
שרדה לאספנות?
פיג'ו 309 שווקה בישראל בשנים 1987-1993 והוחלפה ע"י פיג'ו 306 הזכורה לטוב, ולמרות שלא הצליחה אף פעם להתברג ברשימת המשפחתיות הנמכרות ביותר, היא הצליחה דווקא להעלות כמות נאה של מכוניות מדי שנה לכביש, כאשר חלק לא קטן מהן הגיע גם לחברות השכרה וציי רכב. נכון להיום נעלמה המכונית כמעט לחלוטין מהכביש, אך ידוע על לא מעט מכוניות ששרדו ומוחזקות בידי חובבי רכב, כאשר חלקן כבר זכה לרישוי של אספנות.
