בתמונה הראשית: רנו קנגו דור במחסום משטרתי. צילום: אבי אוחיון, לע"מ
בתערוכת פאריס 1996 נחשפה לראשונה סיטרואן ברלינגו, המסחרית החדשה והמהפכנית של היצרן שהחליפה את ה-C15 הוותיקה והחלה עידן חדש בשוק הטנדרונים-מסחריות הקטנות. במקום טנדרונים המבוססים על מכוניות סופר מיני (כמו סיטרואן C15 על בסיס הויזה, רנו אקספרס על בסיס ה-5 ופיאט פיורינו על בסיס האונו), הגיעה הברלינגו (יחד עם התאומה הזהה פיג'ו פרטנר) שפותחו על בסיס פיג'ו 306 וסיטרואן ZX המשפחתיות וכללו מרכב מקורי בתצורת מיניוואן, כאשר הגג הגבוה המשיך גם מעל לראשי הנהג והנוסע שלצידו, מה שהוביל לרכב מודרני ונאה למראה, ששילב היטב בין יכולות עבודה לשימושים משפחתיים, בטיחות גבוהה יותר וללא רגשי נחיתות של טנדר עבודה. הברלינגו נחטפה בעולם כמו לחמניות טריות ושנה מאוחר יותר הגיעה המתחרה הראשונה – רנו קנגו.
עיצוב חריג ומקורי
הקנגו הוצגה באירופה ב-1997 ובסוף השנה נחתה בישראל כדגמי 98'. בשונה מהברלינגו, ברנו ייעדו את הדגם החדש לשימוש משפחתי יותר, או כרכב טכנאים ואנשי שירות ופחות כמסחרית קלאסית. לצד מרכב בתצורת מיניוואן קומפקטי, הקנגו נהנתה מעיצוב מקורי שעורר חיוך (טוב, לא כולם התחברו למראה המוזר) ומידות קומפקטיות יותר משל המתחרה שכללו מרכב באורך 3.99 מטר, רוחב של 1.66 מטר וגובה של 1.87 מטר. החידוש העיקרי היה דלת צד אחורית נגררת שנעדרה באופן תמוה מהברלינגו המתחרה, מה שהפך אותה לשותפה אידיאלית יותר למשפחה הודות לשדרוג המשמעותי ביכולת הכניסה והיציאה של הנוסעים למושב האחורי. לארץ הגיעה הקנגו עם דלת תא מטען מפוצלת (שני שליש/שליש).
רנו קנגו מגיע לישראל. ידיעה של מגזין "אוטו" מדצמבר 1997
תא נוסעים
גם בתא הנוסעים הציעה המכונית עיצוב צעיר יותר משל המתחרה, עם דשבורד בשני צבעים וסביבת נהג ונוסעים נעימה לשהייה, שכללה התחכמויות עיצוביות קלות בסגנון הטווינגו והסניק. למרות האפיון המיניוואני, דיפוני הדלתות כללו משטחי פח גלויים בסגנון מסחרית, וכן נעדרו מהתפריט תאורת מפות, תא כפפות ותאי אחסון שימושיים. עם בסיס גלגלים של 260 ס"מ היא הציעה מרווח טוב מהמקובל ביחס למרבית המשפחתיות, אולם ביחס לברלינגו היא היתה פחות מרווחת. גם תא המטען שלה היה קטן יותר (2600 ליטר לעומת 2800 ליטר בברלינגו בקיפול המושב האחורי) וכושר ההעמסה שלה עמד על 480 ק"ג בלבד לעומת 800 ק"ג אצל המתחרה. הדגם שווק בתחילת הדרך ב-2 רמות גימור לבחירה: RN הבסיסית שכוונה כרכב עבודה וכללה בעיקר מזגן והגה כח, ו-RT המהודרת יותר שכללה צמד כריות אוויר, חלונות ומראות חשמליים, נעילה מרכזית מהשלט, מושב אחורי מפוצל ודלת צד אחורית נגררת. לקינוח, הוצעה הקנגו גם בשלל צבעי מרכב, כאשר זכור במיוחד הצהוב שגרם לה לבלוט על הכביש, אך מרבית הקנגואים שנמכרו בארץ היו בצבע הלבן והמשעמם.
תא נוסעים צבעוני בתחילת הדרך שסיפק אווירה נעימה. צילום: Denis Meunier, Largus
היצע הדגמים בארץ:
הקנגו החלה את דרכה בארץ בגרסת מנוע אחת שכללה מנוע דיזל בנפח 1.9 ליטר שהפיק 65 כ"ס ו-12.5 קג"מ בלבד, ששודך לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים והנעה קדמית. מדובר היה במנוע חלש ורועש למדי ולמרות נתון עגלתי של 19.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 145 קמ"ש, הודות למשקל נמוך יותר, היא הרגישה זריזה ומהנה יותר לנהיגה מהברלינגו. ב-2001 הגיעה לארץ הקנגו 1.9 ליטר DTi, גרסת הטורבו-דיזל של המכונית שהפיקה 80 כ"ס ו-16.7 קג"מ ששדרגה משמעותית את הביצועים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-14.1 שניות ומהירות מרבית של 160 קמ"ש. ב-2004 הגיעה לארץ הגרסה האוטומטית שצוידה במנוע בנזין 1.6 ליטר 95 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית 4 הילוכים חכמה (AL4), שסיפקה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-13.7 שניות ומהירות מרבית של 165 קמ"ש. הדגם החדש הציע נסיעה שקטה ונוחה יותר, אך גם צריכת דלק גבוהה יותר ואמינות נמוכה יותר בשל הגיר האוטומטי הלא מוצלח. מרבית הדגמים האוטומטיים נמכרו דווקא ללקוחות פרטיים, לא מעט בשל מחיר שהיה זהה למחירה של פורד פוקוס הפופולרית, שבתמורה קיבלו הלקוחות מכונית מרווחת ושימושית באופן משמעותי.
ירושלים: רנו קנגו בשירות רד בול. צילום: משה מילנר לע"מ
2002: מתיחת פנים ראשונה
בתחילת 2002 נחתה בארץ הקנגו המחודשת שכללה חזית חדשה עם פנסים מעוגלים יותר ופגוש חדש, לצד עדכון קל לחלקה האחורי. בתא הנוסעים שודרגה איכות החומרים, השמשות הפכו לעבות יותר ויחד עם טיפול לרצפת הרכב הבטיח היצרן מכונית שקטה יותר לאחר שהדגם ספג ביקורות על בידוד רעשי המנוע הלא מוצלח. גם מפרט הבטיחות שודרג עם ABS כסטנדרט, מערכת לסיוע בבלימה וצמיגים אחוריים רחבים יותר.
איבדה קצת את החזית המעניינת במסגרת מתיחת הפנים
2006: מתיחת פנים שניה
בסוף 2005 הגיעו לארץ דגמי הקנגו לאחר שעברו מתיחת פנים שניה (כדגמי 06'), שכללה עדכונים נוספים קלים לעיצוב ומנוע טורבו דיזל 1.5 ליטר חדש שהפיק 70 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית, אשר התאפיין בצריכת דלק נמוכה למדי ואמינות גבוהה יותר ממנוע ה-1.9 ליטר שהחל להראות חיבה לביקורים במוסך עם השנים.
במבחני דרכים השוואתיים שנערכו לקנגו לאורך השנים, לרוב הוא זכה במקום השני והתמקם אחרי הברלינגו שהציגה עדיפות ברורה ביכולות העבודה, בנוחות הנסיעה ובבידוד הרעשים, אך נפלה ממנוע בביצועים ובצריכת הדלק ובאימוץ מהיר של גרסאות חיוניות כמו כאלו שצוידו בדלת צד אחורית נגררת, גרסת טורבו-דיזל ואופציה לגרסה אוטומטית בהן הקדימה הקנגו את הברלינגו.
מגזין "הגה" 2001: השוואתי טנדרונים. הברלינגו מנצחת, הקנגו במקום השני. צילום: גולן חזן
הצליחה?
לצד מחיר זהה או מעט יותר זול מהברלינגו, הקנגו נמכר היטב לאורך השנים ונהנה מביקוש גבוה הן בקרב לקוחות פרטיים, עצמאיים וחברות והן בקרב חברות ממשלתיות, משטרת ישראל ואפילו צה"ל שרכש כמה אלפי יחידות החל מתחילת שנות ה-2000, שם שירתו לרוב יותר מ-6 שנים. אחת הסיבות להצלחת הקנגו, יחד עם מתחריו לקטגוריה היתה נעוצה ברשות המסים שאפשרה עד מחצית 2005 הכרה מלאה בקיזוז המע"מ והוצאות המכונית לעצמאים, נתון שהוביל להתפתחות מהירה של הקטגוריה שנהנתה באותם שנים מהיקף מכירות שנתי שנע סביב ה-10,000 מכוניות. מיד לאחר ביטול הטבת המס, צנחו מכירות הטנדרונים בארץ בקרוב ל-50%.
אל תשליכני לעת זקנה… רנו קנגו דור 1
תשרוד לאספנות?
הדור הראשון של רנו קנגו שווק בשנים 1998-2009 וממנו נמכרו בארץ כ-31,375 מכוניות, שהפכו אותו לאחד הדגמים הפופולריים על הכביש. יחד עם זאת, בדומה למקובל בקטגוריית המסחריות, צבירת הק"מ הרב, יחד עם שימוש מאומץ כרכב עבודה וביקוש נמוך יחסית כמשומש בקרב משפחות שלא תמיד השכילו לגלות את יתרונות הטנדרונים -מסחריות מהדור החדש כתחליף שימושי ויעיל יותר לרכב סדאן משפחתי, הובילו לירידת ערך מהירה והיעלמות מהירה יחסית של מרבית הרכבים מהכביש לאחר כעשור. נכון להיום הקנגו לא הפכה לנדירה על הכביש ועדיין ניתן לראות פה ושם מכוניות מהדור הראשון. האם מישהו מחזיק באחת כזאת ומתכנן לשמור אותה לעתיד כרכב אספנות? סיכוי נמוך למדי, נכון לעתה, אמנם שרדו יותר מ-1,000 מכוניות מהדור הראשון, אך רק אחת משנת 1998 ו-8 נוספות משנת 1999.
- תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים
