שברולט אלרו הוצגה לראשונה בתחילת 1998 בארה"ב תחת השם "אולדסמוביל אלרו", אך עם כוונות מאוד ברורות לחדור לשוק המשפחתיות הגדולות באירופה, עם הבטחה לעיצוב, התנהגות כביש ונוחות ברמה אירופאית, ואבזור ופינוקים ברמה אמריקאית שיגובו בתמחור תחרותי. לאירופה וגם אלינו היא הגיעה תחת המותג "שברולט", אך עם לוגו של אולדסמוביל בחזית, מאחור ועל ההגה. עבור המותג "אולדסמוביל", מדובר היה במכונית האחרונה שהוצגה ואף המכונית האחרונה שלהם שיוצרה עד שנסגרו פסי היצור בשנת 2004.
שברולט אלרו מגיעה לישראל
באוגוסט 1999 נחתו בארץ ראשוני דגמי האלרו שהתייצבו באולמות התצוגה של UMI ומוצבו מעל למאליבו ומתחת לאימפלה. האלרו שפותחה כאמור עם מטרה לחדור לאירופה, צוידה במרכב סדאן (בחו"ל הוצעה גם בגרסת קופה) והציגה עיצוב מודרני עם קווים מעוגלים ומידות קומפקטיות ביחס לתוצרת האמריקאית, עם מרכב באורך 4.74 מטרים, רוחב של 1.75 מטר, גובה של 1.38 מטר ובסיס גלגלים נדיב לאותה תקופה של 272 ס"מ, שסיפק מרווח נאה לחמישה נוסעים. יחד עם זאת, שימוש נרחב בשמשות גדולות יחסית, גרם לנוסעי הספסל האחורי לשבת עם ראשיהם מתחת לשמשה ולא הגג, מה שגרם למטרד בחלק משעות היממה. גם תא המטען בנפח 433 ליטר היה נדיב והמושבים האחוריים היו מפוצלים ומתקפלים וסייעו להגדיל אותו בשעת הצורך.
היצע הדגמים בישראל
האלרו הוצעה בארץ עם צמד מנועים לבחירה: בנזין 2.4 ליטר שהפיק 150 כ"ס (והיה מודרני יחסית) ששודך לתיבת הילוכים אוט' 4 הילוכים והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.6 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש, ומעליו גרסת בנזין 3.4 ליטר בתצורת V6 (די מיושנת) שהפיקה 170 כ"ס ו-27.7 קג"מ מרשימים והציעה תאוצה ל-100 קמ"ש ב-9.5 שניות לצד מהירות מרבית של 201 קמ"ש. תחשבו על זה שההבדל בין מנוע ה-3.4 ליטר למנוע ה-2.4 ליטר הסתכם ב-20 כ"ס בלבד. תא הנוסעים של הדגם עוצב בסגנון אירופאי יחסית, עם קונסולה מרכזית המופנית אל הנהג, אך איכות החומרים וההרכבה היו ירודים ונחותים משמעותית מהתוצרת האירופאית, וכבר עם הגעתה לארץ נבחנה ע"י עיתונאי מגזין "הגה" שגילו מתגים שמאיימים להשתחרר ממקומם. בפנייתם בנושא ליבואן, נענו שמדובר ברכב טרום ייצור שהגיע לארץ והדגמים שיסופקו ללקוחות בהמשך יהיו איכותיים משמעותית. האבזור היה נדיב וכלל כבר בגרסת הבסיס חישוקי גלגלים קלים "15, אבזור חשמלי מלא, רדיו-דיסק מקורי, הגה כח, מושב נהג חשמלי, בקרת שיוט, ריפודי קטיפה למושבים, 2 כריות אוויר, ABS ולוח שעונים עשיר במידע, כאשר גרסת ה-V6 כללה גם מושבי עור אמיתי, דיפוני עור לדלתות ולחלקים נוספים בתא הנוסעים, גג שמש חשמלי וחיישני לחץ אוויר בצמיגים.
מפשלת במבחני דרכים
למרות כל ההבטחה לספק מכונית מנהלים עם התנהגות כביש אירופאית, האלרו התגלתה מהר מאוד כעוד אמריקאית טיפוסית, עם הרכה כח שמייצר המנוע, אך עם שלדה רכרוכית, מתלים רכים והגה מנותק שהיו רחוקים מלספק חווית נהיגה לחובבי ההגה. אמנם בקו ישר ועם כביש שסלול היטב היא היתה זריזה ומהירה ממרבית המתחרות ואף נוחה יחסית, אך ככל שהכביש הפך למפותל, היא התנדנדה באופן מוגזם, סבלה מאחיזת כביש נמוכה ונסיעה קופצנית יחסית. במבחן השוואתי שערך לה מגזין הגה" בגרסת ה-2.4 ליטר מול מאזדה 626, פולקסווגן פאסאט, דייהו לגנזה, יונדאי סונטה, אופל וקטרה וסובארו B4, יצאה האלרו במקום האחרון (אפילו אחרי הדייהו) כאשר את המבחן ניצחה אופל וקטרה שיובאה ע"י אותו יבואן. במבחן נוסף שערך המגזין לדגם ה-3.4 ליטר, צוין השיפור הרב מול דגמי העבר והקשחת המתלים בסגנון אירופאי, אך סוכם שהיא עדיין לא מהווה תחרות לאירופאיות, אך מציעה לחובבי האמריקאיות הרבים בארץ נוסחה טובה מבעבר, המגובה בנוכחות מרשימה.
נובמבר 1999: מככבת על שער מגזין "אוטו".
הרכב של חברי הכנסת ובכירי הממשלה
בספטמבר 2000 נבחרה האלרו 2.4 ליטר יחד עם מאזדה 626, מיצובישי גאלאנט, יונדאי סונטה ומיצובישי ספייס וואגן כרכב הבא של חברי הכנסת ומנכ"לים של משרדי הממשלה. לרשות חברי הכנסת ברוכי הילדים הועמדה הספייס וואגן, כאשר השאר הצטרכו לבחור מבין השלוש הנותרות, כאשר האלרו זכתה לביקוש נאה, עקב התדמית האמריקאית המכובדת והאבזור הנדיב. בשנת 2001 ביקש משרד האוצר מקציני צה"ל הבכירים בדרגת אלוף להחליף את פיג'ו 605 בשברולט אלרו, יונדאי סונטה, פולקסווגן פאסאט או הונדה אקורד, אך אלו טענו שתפקידם בכיר יותר מבכירי משרדי הממשלה והם דורשים לקבל את פיג'ו 607 – מחליפת ה-605 שהפכה בדור החדש שלה למכונית סאלון יוקרתית עם מחיר שזינק בעשרות אחוזים. משסרב משרד האוצר לבקשתם, אז צה"ל פשוט החל לשכור את ה-607 מחברות השכרה לתקופה מסוימת במקום לרכוש…
תמחור אטרקטיבי
עם הגעתה לארץ הוצעה שברולט אלרו 2.4 ליטר במחיר תחרותי של 135,000 שקל (150,500 שקל לגרסת ה-3.4 ליטר). לשם השוואה, מחיר פולקסווגן פאסאט 1.8 ליטר עמד על 128,900 שקל, סובארו B4 הוצעה מ-130,800 שקל, אופל וקטרה ב-122,000 שקל ומאזדה 626 ב-126,900 שקל. במחיר הנ"ל, היתה הנציגה האמריקאית קרובה מאוד למחירי המתחרות והודות לתדמית המקומית והרצון להגשים את חלום הרכב האמריקאי בחניה, נהנתה האלרו מביקוש נאה הן בקרב לקוחות פרטיים והן בקרב ציי הרכב שרכשו את הרכב בהנחות נאות.
אל תשליכני לעת זקנה…
תשרוד לאספנות?
שברולט אלרו שווקה בארץ בשנים 1999-2004 וממנה עלו כאן לכביש כ-2,847 מכוניות, מרביתן מדגמי ה-2.4 ליטר. נכון להיום הפכה המכונית לנדירה למדי על כבישי ישראל, אך עדיין לא נדיר במיוחד להיתקל באחת כזאת נוסעת מדי פעם. לפי נתוני משרד הרישוי, נכון להיום שרדו כ-126 מכוניות שעדיין נעות על הכביש עם רישוי בתוקף. לאורך השנים סבלה המכונית מבעיות איכות תא הנוסעים, צריכת דלק גבוהה ואמינות לא מרשימה, שהובילו לביקוש נמוך יחסית בשוק המשומשות והאיצו את קצב ירידתה מהכביש. האם היא תזכה להגיע לשוק האספנות? כנראה סיכוי נמוך. אם בכל זאת היא מצאה חן בעיניכם, אז יש כעת 2 שמוצעות למכירה בלוח יד 2 במחיר החל מ-3,000 שקל.
